מחקר ישראלי: הבעות פנים עוברות בתורשה

קרה שאמרו לכם שאתם נראים זועפים כשבעצם עבר עליכם יום טוב? עכשיו יש לכם את מי להאשים. מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת חיפה גילה שהבעות הפנים עוברות בתורשה וכי קיים דימיון רב בהבעות פנים בין בני המשפחה. בעתיד מקווים החוקרים להשתמש בממצאים כדי להתחקות אחר תסמונות כמו אוטיזם או סינדרום וויליאמס המאופיינים בין השאר במיעוט של הבעות פנים וקושי בתפישתן.

במהלך המחקר, המתבסס על עבודת הדוקטוראט של גילי פלג, בהנחיתם של פרופסור אביתר נבו ופרופסור גדי קציר, נבדקו 51 בני משפחות שונות, מהם 21 שנולדו עיוורים. על מנת לעורר הבעות פנים שונות, ביקשה פלג מהנבדקים לתאר בפרוט מקרים אמיתיים שקרו בחייהם ושגרמו להם לחוש רגשות שונים כמו שמחה, עצב וכעס.

על מנת לעורר הבעות פנים בעת ריכוז התבקשו הנבדקים לפתור חידות כשדרגת הקושי הלכה וגדלה, וכשמדי פעם הפתיעו אותם בשאלה שאינה רלוונטית על מנת לזהות הבעת הפתעה. התוצאות הראו כי הבעות הפנים בקרב הנבדקים העיוורים ובני משפחותיהם דומות בצורה מובהקת.

על מנת להתמודד עם הטענה שהרואים הם אלה שבעצם מחקים את העיוורים, נבדקו שלוש משפחות שבכל אחת שני אחים עיוורים מלידה. למרות העובדה שהאחים לא ראו מעולם זה את זה, היה דימיון רב בהבעות פניהם. תוצאות אלה הביאו את החוקרים למסקנה כי קיים לכך בסיס גנטי ברור.

החוקרים סבורים שניתן להשתמש בממצאים אלה בעתיד כדי לאתר שינויים גנטיים הקשורים לתסמונות גנטיות מולדות. "אנחנו יודעים שבהפרעות מולדות מסויימות יש מיעוט הבעות פנים ותפיסה לקויה של ההבעה", אמרה החוקרת הראשית גילי פלג, "בין התסמונות הללו - אוטיזם, סינדרום וויליאמס, סינדרום טרנר, וסינדרום רט. אם בבוא היום יצליחו למצוא את הגנים האחראיים להבעות הפנים ולתהליכים של תפישת הבעות פנים, אנו עשויים להבין כיצד השינוי בגנים אלה מתקשר עם אותם סינדרומים".