שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מה עובר לתינוק שלכם בתוך הראש?
    חשבתם שהתינוק שלכם הוא יצור פסיבי, שרק ממתין לגירוי? אז זהו, שלא. כבר מלידתו הילד שלכם הוא חוקר קטן, משתתף פעיל, שבודק ללא הרף את המתרחש סביבו. מדוע הוא סבור שהשד של אמא הוא חלק מגופו, מה מתחולל במוחו כשהוא עומד מול הטלויזיה ומסתיר לכולם, ולמה הוא מרגיש בדידות עצומה. עובדות מדהימות על נבכי נפשם של הקטנטנים

     

    בניגוד לחשיבה שהייתה מקובלת בעבר, לפיה התינוק הוא יצור פסיבי שרק מגיב לסביבתו, יודע היום עולם הרפואה כי התינוק הוא יצור אקטיבי, שחוקר את סביבתו ללא הרף ומשתתף במתרחש סביבו באופן פעיל. הוא מבצע פעולות ובודק את תוצאותיהן: הוא חוקר מה קורה אם נוגעים בו, בועטים, משמיעים קול; הוא בוחן מה קורה כשאתם אומרים לו "לא" בפעם הראשונה ומסיק מה יקרה כשתאמרו לו זאת בפעם השנייה.

     

    התפתחות התינוק היא תהליך דינמי ומורכב, שתחילתו עוד לפני הלידה. לא רק חשיבתו ונפשו של הילד מתפתחים ומבשילים בתהליך זה, אלא גם יכולותיו המוטוריות, החברתיות והשפתיות. שני מישורי ההתפתחות של הילד - הרגשי והקוגניטיבי (ההכרתי) - מתרחשים בכפיפה אחת, פועלים במקביל ומשפיעים ברבדים רבים אחד על השני. פעמים רבות מתנתק התינוק מהחלק הרגשי ועובר לחלק הקוגניטיבי, ולעיתים רבות קורה ההיפך. אולם, בסופו של דבר שני המישורים האלה יוצרים מקשה אחת.

     

    יחד עם פסיכולוג הילדים, ד"ר שי חן-גל, אנו מביאים לפניכם את התמורות המדהימות המתרחשות בנבכי נפשו ומוחו של הילד שלכם, מהלידה ועד הגיעו לגיל בית הספר.

     


    1. קביעות האובייקט

    בשנה וחצי הראשונות לחייו, התינוק אינו מבין עדיין שאובייקטים קיימים, גם כשהוא אינו רואה אותם מול עיניו. כך למשל אם ניקח צעצוע ונציגו מול עיניו, הוא יסתכל עליו, אך כשנסתיר את הצעצוע בפיסת בד, מיד יאבד עניין בו. מבחינתו העובדה שהוא אינו רואה את הצעצוע פירושה שהוא אינו קיים. התופעה הזו מתרחשת עד שהפעוט רוכש את 'קביעות האובייקט' - ההבנה כי עצמים ממשיכים להתקיים גם אם אינם נראים לעין מיד.

     

    אם מבחינת התינוק מה שהוא לא רואה לא קיים, בכל פעם שאמו עוזבת את
    החדר, היא מפסיקה בעצם להתקיים. כיצד, אם כן, יכול התינוק להתמודד עשרות פעמים ביום עם העובדה שהאובייקט שהוא אוהב יותר מכל חדל 'להיות'?

     

    זוהי דוגמה קלאסית להתפתחות הרגשית של התינוק. ישנן תאוריות הגורסות שבתקופה זו הפעוט חווה טראומה אחת אחרי השניה, דווקא בשל הניתוקים מהאם, היוצרים אצלו רצף של משברים.

     

    בגיל שנה וחצי מתחולל המהפך: הפעוט יביט על הצעצוע המוסתר ויניף את ידיו בבקשה שנסיר את הבד ממנו. הוא מתחיל להבין שהחפץ עדיין קיים, למרות שהוא אינו נראה לעיניו. בשלב זה הוא גם מבין שהאם שעזבה את החדר לרגע ועברה לחדר אחר תשוב אליו עד מהרה. זוהי ראשיתה של התפתחותו הקוגניטיבית.

     

    בשנתיים הראשונות לחייו מוכתבת התנהגותו של התינוק על ידי רפלקסים. ההורים חושפים את העולל לגירויים שונים, וכך מתפתחת אצלו התנהגות שנקראת 'אמצעי-מטרה'. התינוק אז מצליח להבין שנגיעה במובייל גורמת לו להסתובב ולהפיק רעש וזריקת הכדור גורמת לו ליפול על הרצפה ולהתרומם חזרה. כך הוא קולט שיש קשר בין פעולה לתוצאותיה.

     

    2. ניתוק וייחוד

    בחודשים הראשונים לחייו מרגיש התינוק שאין הפרדה בינו לבין העולם. הוא מתחיל לבכות, ולפתע מופיע לנגד עיניו השד של אמו. מבחינתו, השד של האם הוא חלק בלתי נפרד ממנו. הוא ברא את השד של האם, והיא למעשה שלוחה שלו. זהו תהליך אומניפוטנטי, שבו התינוק תופס עצמו כמרכז הבריאה.

     

    לאט לאט עובר התינוק תהליך שנקרא 'ספרציה-אינדיבידואציה' (ניתוק וייחוד). מדובר בתהליך כואב, שבו התינוק מבין שהוא אינו מרכז העולם וכי סביבו קיימים אנשים אחרים, הנפרדים ממנו. בשלב זה הוא מבין שלאם ולאב רצונות וצרכים משלהם. אם התינוק בוכה, ואמו אינה מגישה לו מיד את האוכל, כיוון שלוקח לה זמן לחמם את הבקבוק, מופיע תסכול. תסכולים קטנים אלה מסייעים לתינוק להטמיע את ההבנה שסביבו קיימות ישויות בעלות חיים משלהן.

     

    המשמעות של תהליך זה היא עצומה. אם כל דרישותיו של התינוק מתמלאות מיידית, הוא אינו מצליח לסיים את השלב ההתפתחותי שבו הוא מבין כי לישויות סביבו צרכים ורצונות משלהם, שאינם תמיד תואמים את צרכיו שלו. על ההורים להבין שתסכול הוא חלק חשוב בהתפתחות הילד ושהיענות תמידית ומייידית לדרישותיו של התינוק מעכבת את התפתחותו הרגשית.

     

    3. הסמלה

    קצת אחרי גיל שנה מתחילה להתפתח אצל התינוק יכולת 'הסמלה'. לאחר שהתגבש אצלו תהליך 'קביעות האובייקט', שבו הוא מבין שגם כאשר האובייקט מוסתר או לא נמצא מולו, הוא עדיין ממשיך להתקיים, מתפתחת החשיבה הסמלית, שעליה מבוססת התפתחות השפה. המילה מסמלת את האובייקט שאינו נמצא כעת מולו. כך למשל מבין התינוק שהמושג "אבא" מתאר ישות המטפלת בו, גם אם היא נמצאת כעת רחוק ממנו, בעבודה למשל.

     


     

    1. חשיבה אגוצנטרית

    החל מגיל שנתיים מאפיינת את הילד חשיבה אגוצנטרית. כך למשל הוא עשוי לעמוד במרכז הסלון ולהתבונן בטלוויזיה כשהוא מסתיר לכולם. אלא שהוא אינו מבין זאת, כיוון שבחשיבתו האגוצנטרית - אם הוא רואה מה שקורה על המסך, גם כל הסובבים אותו רואים.

     

    במשחק מחבואים עשוי הילד להמשיך לעצום את עיניו במקום להתחבא, משום שלדידו - אם הוא אינו רואה את הסובבים אותו, גם הם אינם רואים אותו. הילד יכול לשוחח עם סבתו בטלפון ולומר לה: "את רואה? אני אוכל את זה". הוא משוכנע שהסבתא רואה דרך הטלפון את פריטי המזון שעל צלחתו, משום שהוא עצמו רואה אותם.

     

    זהו היבט קוגניטיבי המשפיע ישירות על ההיבטים החברתיים והרגשיים. החשיבה האגוצנטרית מעלימה את חוש האמפתיה. מה שהילד מרגיש, כולם מרגישים. לכן הוא עשוי לגזול עוגיה מחבר מבלי לתת את הדעת לכך שלילד האחר תחושות שונות משלו, או להרעיש במקום שקט בלא התחשבות בסובבים אותו. לדידו, כולם אמורים לחשוב ולהרגיש בדיוק כמוהו.

     

    2. חוקי השימור

    הילד עדיין אינו מבין שכמות החומר נשמרת, גם אם צורתו משתנה. כך למשל אם יכינו ההורים לילד ולאחותו חביתה, וההורים יבצעו את החביתה של אחותו למספר חלקים, הוא יחשוב שהחביתה הפרוסה גדולה יותר, משום שיש בה יותר חלקים. הוא אינו מבין שמדובר באותה כמות של ביצה, למרות שצורתה החיצונית השתנתה.

     

    כך גם אם נמזוג כמות שווה של משקה לשתי כוסות בגבהים שונים, הילד יהיה משוכנע שבכוס הגבוהה יותר יש יותר משקה. רק בגיל שש חוקי השימור ייטמעו בילד והוא יצליח להבין שכמות החומר אינה משתנה גם כאשר צורתו החיצונית משתנה.

     

    3. זיכרונות מוקדמים

    רובנו זוכרים אירועים כאלה ואחרים מחיינו שהתרחשו מגיל שלוש ומעלה. לכן עולה השאלה, האם קיימת חשיבות למאורעות שעוברים על הילד בשנתיים הראשונות לחייו, שכן הוא ממילא אינו זוכר אותם. על כך השיבו מחקרים רבים, שהראו כי ילדים מושפעים דרמטית מהעובר עליהם בשנתיים הראשונות לחייהם. כך למשל ילדים שחוו טראומות שונות בגיל מוקדם לוקים בריחוק רגשי ומתקשים ליצור קשרים חברתיים. הסיבה לכך נעוצה בקשר ההדוק שבין ההתפתחות הגופנית לבין ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית.

     

    על הזיכרונות שלנו אחראי אזור במוח שנקרא 'היפוקמפוס', המגיע לבשלות
    התפתחותית סמוך לגיל שנתיים וחצי. מסיבה זו הזיכרונות שלנו מתחילים מהנקודה הזו. אלא שמבנה מוחי אחר - ה'אמיגדלה' - נמצא כאחראי על הזיכרונות הרגשיים. כך למשל אם ישאלו אותנו 'איפה היית כשרבין נרצח', יזכור ההיפוקמפוס היכן היינו, אולם תהיה זו האמיגדלה שתזכור כיצד חשנו באותו מאורע. מנגד, אם נישאל מי היה ראש הממשלה אז, רק ההיפוקמפוס יופעל וישלוף את המידע.

     

    האמיגדלה מגיעה להתפתחות טובה כבר בגיל חודש. חוקרים מצאו כי מאחר שההיפוקמפוס אינו מפותח דיו בשנתיים הראשונות לחיים, ומנגד האמיגדלה כבר מפותחת דיה, לא נזכור אמנם את הארועים החזותיים, אולם נזכור היטב את החוויה הרגשית, שנשמרת במוח. מסיבה זו אירועים שחווינו עד גיל שנתיים משפיעים עלינו לאורך כל החיים בהיבטים הרגשיים.

     

    4. צורכי ניגודיות

    פעמים רבות אומרים להורים שעליהם לספק את כל צורכי הילד, להיות רגישים אליו ולהיענות לכל מבוקשו. אולם פעמים רבות מתעלמים מצורך מהותי של הילד - הצורך בניגודיות. מבחינה התפתחותית זקוק הילד להתנגדות, בדיוק כפי שהוא זקוק לאמפתיה והבנה.

     

    הורה שנענה תמיד לילדו ומעניק לו את כל מבוקשו אינו מספק לו את הצורך ההתפתחותי בניגודיות ובחוויית תסכול. כך ההורה הופך להיות אובייקט חסר צרכים, רצונות ושאיפות משלו, והילד עצמו חש בודד משום שהוא לכאורה חזק יותר מהוריו, שהצורך הבסיסי שלו הוא להישען עליהם. הוא קובע הכל, וההורים חסרי אונים וחלשים מולו. ילד כזה עלול לחוות קושי חברתי ורגשי במסגרות חיצוניות כמו בית הספר ולחוש בדידות עזה.

     


     

    בשלב זה כבר רכש הילד לעצמו את חוקי השימור, והוא מבין שכמות החומר נשארת כפי שהיא, גם אם צורתה השתנתה. מראה העיניים, בשלב זה, כבר אינו בהכרח מעיד על כמות החומר. הילד גם מבין את עיקרון ההפיכות. הוא מבין שהשלכת הצעצוע לרצפה תגרום לשבירתו והפיכת הצלחת תשפוך את תכולתה ותכעיס את ההורים. בגיל זה הוא מסוגל כבר להבין כי למעשיו יש תוצאה, שאותה הוא יכול למנוע.

     

    גם החשיבה המופשטת של הילד מתחילה להתפתח בשלב זה. הוא מתחיל להבין מושגים כמו שקר, אמת וצדק, שקודם לכן היו זרים לו, ומסוגל לחלק את הדברים בעולם לקבוצות. כך למשל בגיל מוקדם יותר, אם ניתן לו מכוניות בגדלים שונים, הוא ייקח את המכונית הגדולה הדומה לזו של אביו. החל מגיל שש הוא כבר מסוגל לחלק את החפצים על פי תכונותיהם, הגודל שלהם, צבעם השונה או מטרתם.

     

    הכותב הוא מתמחה בביה"ח לילדים ספרא בתל השומר וכתב הבריאות של ynet.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    התינוק מתפתח. תהליך דינמי ומורכב
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים