למה הילד לא רוצה לזוז?

שאלה: אני אם לבן 5 - ילד חכם ומקסים, שאוהב לשחק בלגו, להרכיב פאזלים, נמשך בעיקר למשחקים אלקטרוניים ונהנה מאוד מצפייה בטלוויזיה. מטריד אותי שהוא לא אוהב לעסוק בספורט. בני גילו בגן ובשכונה מרבים לשחק במשחקי כדור, לרכוב על אופניים ולטפס על מתקנים בגן השעשועים, אך הוא מעדיף להישאר בבית.

כעת, כשהחורף בפתח, מצבו מדאיג אותי עוד יותר. אני מרגישה שההימנעות שלו מפעילות גופנית מתחילה לפגוע בו, הן חברתית והן גופנית. הוא משמין ואף החל להתלונן על כאבי גב. מדוע הוא נמנע מפעילות גופנית? האם חשוב לעודד אותו לפעילות ספורטיבית או להניח לו לבחור בדברים שאיתם הוא מרגיש בנוח - מחשב, טלוויזיה ומשחקי חשיבה?

תשובה: התפתחות הילד וגיבוש אישיותו מורכבים מהתפתחות רגשית, חברתית, שכלית ותנועתית ומושפעים מההדדיות בין צירי ההתפתחות השונים. תהליך ההתפתחות מתחיל ברחם ונמשך כל שנות הילדות, עם זיקה מתמדת בין ההתפתחות התנועתית לזו הרגשית והשכלית.

עובר שנע ברחם אמו מספק לעצמו ולאמו את הצורך הבסיסי במגע. עובר פעיל, מתהפך ובועט מעורר את אמו לתגובה ולקשר של מגע גם מצידה. תינוק שתנועת שרירי הראש והמציצה שלו מפותחות ילמד טוב יותר את מיומנות היניקה ויעניק נחת לאמו שמצליחה להניק ללא קושי. בהמשך יושיט את ידיו לאביו שישמח על תשומת הלב. כך תחזק ההתפתחות התנועתית את הקשר של התינוק עם הוריו ותעודד את התפתחותו הרגשית.

כשתינוק מושיט יד אל צעצוע (יכולת תנועתית) וגורם להפקת צליל מהנה (הנאה רגשית‭,(‬ הוא ילמד לעשות את זה שוב ושוב (יכולת שכלית‭.(‬ ההצלחה מחזקת את המשך הפעילות המוטורית, והחזרה משפרת את תנועתו והופכת אותה למדויקת יותר ואת ההנאה מההצלחה לגדולה יותר. "כשהכישורים התנועתיים טובים, נהנה הילד להשתמש בהם ולגלות את העולם. התסכול הוא מינימלי, והביטחון העצמי הולך וגדל. ביטחון עצמי נפגע כשהכישורים פגועים" (אלכסנדרוביץ ואלכסנדרוביץ‭.(‬

מהר מאוד נכנס למשוואה הזו גם הפן החברתי, כגורם מעודד או מרפה ידיים. סביב גיל 3 מתפתחת

מאוד יכולת התנועה הגדולה (המוטוריקה הגסה‭,(‬ וילדים רבים רוכשים את מיומנות הרכיבה על תלת אופן, משחק בכדור, טיפוס וריצה. תחילה יצטרף הילד באופן טבעי להשתוללות החברתית, שכוללת ריצה וטיפוס. בהמשך תושפע הפעילות הגופנית מהכישורים שיתפתחו, ואלה ישפיעו על ההתפתחות הנפשית והחברתית.

ילדים מוכשרים בריצה, בקפיצה ובטיפוס יחושו הנאה מגופם, גאווה בהישגיהם ויקבלו מקום חברתי של חזקים, ולכן ימשיכו בפעילותם ויתחזקו עוד יותר. לעומתם, ילדים מגושמים, שתנועותיהם מסורבלות, שמגיעים אחרונים בריצה, מועדים בקפיצה ומפחדים לטפס, יחושו חלשים ויתביישו, ועלולים לסגת מכל פעילות גופנית ולטרפד את המשך התפתחותם התנועתית התקינה.

נמנעים מלהיפגש עם הקושי

סביב גיל 4-5 נחשפים הילדים גם להנאה ולאתגר של רכישת מיומנויות המחשב, האינטרנט והמשחקים האלקטרוניים. ילדים שמתקשים במוטוריקה הגסה יפנו למצוא את הנאתם במוטוריקה העדינה של הפעלת עכבר המחשב או הסטיק של משחק הטלוויזיה.

התרבות במאה ה-21 עמוסה בפיתויים פסיביים - מול המחשב, הטלוויזיה והמשחקים האלקטרוניים. גם הקשרים החברתיים מנוהלים מהבית דרך הטלפון, המייל ודומיהם. ילדים פחות ופחות משחקים בחוץ, ולכן גם פחות פעילים גופנית. לכן היום, יותר מבעבר, על ההורים לשמור על איזון וגיוון בפעילויות שמוצעות לילדיהם, כך שיחוו את יכולותיהם בכל ערוץ - השכלי, התנועתי והחברתי.

יש ילדים שיימנעו ממשימות לימודיות (אולי בשל ליקויי למידה‭,(‬ יש ילדים שיימנעו מפעילויות חברתיות (אולי בשל חוסר בכלים חברתיים) ויש שיימנעו מפעילויות ספורטיביות (אולי כחלק מקשיים מוטוריים‭.(‬ על ההורים להיות ערניים לכך ולבדוק כל אפשרות שתקל על הילד ותעודד אותו להיות חלק מכל הפעילויות שמקובלות בגילו - למידה, חברים וספורט.

פעילות גופנית תורמת לילדים במגוון רחב של היבטים, כמו פיתוח הכישורים החברתיים, העלאת הדימוי העצמי ושיפור בלימודים. המודעות לחשיבותה של הפעילות הגופנית היא היסטורית, ממש כמו הפתגם "נפש בריאה בגוף בריא‭,"‬ או במקורו הלטיני: ‭."pore sano mens sana in cor"‬ תחת הסיסמה הזו הקפיד החינוך ההלניסטי (יווני) על שילוב בין פעילות גופנית ועיונית, הומנית ומדעית.

גם הפילוסופיה החינוכית של תחילת המאה ה-19 עסקה בחשיבות הספורט. הפילוסוף הבריטי ג'ון לוק טען שהחינוך הגופני הוא הבסיס הטוב ביותר לאימון מוסרי ושכלי. אחריו ניסח הפילוסוף הצרפתי ז׳אן ז׳אק רוסו תפיסה שמהללת את ערך הבריאות כתנאי לאושר ולהצלחה בחיים וטען שתרגילי הגוף חיוניים כדי "ליצור תשתית לחינוך השכל, להרגלי עבודה ולמוסר‭."‬ תפיסתו השפיעה על החדרת החינוך הגופני לבתי הספר ועל פתיחת העיסוק בספורט בפני כולם, כמנוף חיוני לאיכות חיים.

גם במקורותינו ניתן למצוא

טענות שמצדדות בפעילות ספורטיבית כחלק מהמצווה של שמירת הבריאות. הרמב"ם, רופא ופילוסוף בעל השקפה הוליסטית, טען שהתעמלות חשובה כרפואה מונעת. הוא הנחה לשמור על הבריאות ולהתעמל.

התפיסות הפילוסופיות האלה מקבלות בשנים האחרונות לא מעט חיזוקים מחקריים. מחקרים מציגים את יתרונותיה של הפעילות הגופנית כמונעת מחלות, מורידה סיכון ומסייעת בהתמודדות עם מחלות כרוניות (כמו אסתמה‭,(‬ בהעלאת מסת העצם ובמניעת השמנה וסיבוכיה. כמו כן, נמצא שפעילות גופנית מורידה את הסיכון לסבול מדיכאון ומאפשרת הוצאת תוקפנות בדרך לגיטימית ובכך מונעת מעשי אלימות.

השותפים הסמויים

אמא יקרה, נשמע שבנך מאוד מפותח בתחום המוטוריקה העדינה - הוא נהנה מהרכבות ומפאזלים ומסתדר טוב עם עכבר המחשב. הנסיגה מפעילויות גופניות ספורטיביות (ששייכות למוטוריקה הגסה) עלולה לשקף רצון להימנע מתחום שבו יש לו קושי, ולכן מומלץ לערוך בדיקה וטיפול. חשוב להבין מיהם השותפים הסמויים להימנעות בנך מפעילות גופנית.

תהליכים התפתחותיים תלויים בכמה גורמים: בתהליך הגדילה וההבשלה המולד של הילד, במידת היוזמה האישית שלו, בהרגלי הבית ואופיו, במידת היוזמה והדחיפה של הוריו ובתרבות שבה הוא גדל. כלומר, ילד שכישוריו המולדים לספורט הם לא מהגבוהים, והיוזמה היא לא מתכונותיו הבולטות, זקוק לסביבה שמעודדת ודורשת פעילות ספורטיבית ומתגמלת על כך.

כשהימנעות מפעילות גופנית מבטאת נטייה או הרגלים של הילד או של ההורים, חשוב לנסות לשנות

חלק מהדפוסים המשפחתיים. ילדים חווים את ההנאות הראשוניות עם הוריהם. כשההורים נהנים ללכת, לרכוב על אופניים, לטייל או לרקוד, גם הילדים יחוו את הפעילות כהנאה ויתמסרו לה ללא תחושה של מאמץ. לעומת זאת, כשההורים נמנעים מטבעם מפעילות גופנית וחווים יציאה מהבית או משחק תופסת בגינה כמעייפים או אפילו כעונש, גדל הסיכוי שהילד יעדיף אף הוא פעילות פסיבית על כיסא או מול הטלוויזיה.

לכן, חשוב שכל משפחה תמצא את הפעילות הגופנית שמתאימה לה. מגוון האפשרויות גדול, ואין צורך להתעקש דווקא על ספורט תחרותי או קבוצתי. יש ילדים שיעדיפו ספורט יחידני, כמו טניס, שחייה או רכיבה על סוסים. יש משפחות שייהנו מרכיבה על אופניים, ממשחקי כדור או מצעידה משותפת. מומלץ גם לרשום את הילד לחוג ספורטיבי שיעודד הרגלים של התמדה ויאפשר הגעה להישגים.

"פעילות גופנית" היא מושג רחב שיכול לכלול בתוכו מגוון של פעילויות. לא חייבים לקרוא לפעילות "התעמלות" או "ספורט", ובוודאי שהיא לא חייבת להיות הישגית. החשיבות היא מעצם התזוזה וההתמדה. גם הרמב"ם, בהמלצותיו לפעילות גופנית לשם בריאות, ובעיקר לרפואה מונעת, אומר: "ההתעמלות לכל, לצעירים ולזקנים, וטוב יותר מהתעמלות - המשחק בכדור, משום שהמשחק יאפשר לך שתניע האיברים כולם" (מתוך 'ריצה בשבת תענוג' / זוכמן‭.(‬ דוגמאות נהדרות למשחקי כדור ואחרים, שעשויים לעורר את הגוף מתרדמתו המודרנית, ניתן למצוא בספר "משחקי הילדות שלנו" של עדי יפתדפוקס.

ברור, אם כן, שפעילות גופנית חיונית למיצוי הפוטנציאל ההתפתחותי מבחינה תנועתית, רגשית, חברתית ושכלית. היא גם מסייעת לבניית הדימוי העצמי והביטחון של הילד בכוחו, מונעת מחלות ומהווה מרכיב הכרחי באורח חיים בריא ומאושר.

כמה המלצות לסיכום:

1. מומלץ שהסביבה החינוכית וההורית תעודד ואף תדחוף לקראת פעילות גופנית, תתמוך כשקשה או מתסכל ותתגמל על התמודדות עם הקושי ועל התמדה.
2. מומלץ לתת הסבר שיעלה את המודעות של הילד לחשיבות הספורט כבונה שרירים, מחזק את הגוף ושומר על הבריאות. מודעות עשויה לעודד את הילד לעסוק בפעילות גופנית.
3. מומלץ ליצור עניין והתרגשות סביב משחקים שיש בהם גם פעילות גופנית (חבל קפיצה, שלושה מקלות, תופסת וכדומה‭.(‬ הצטרפות למשחק משותף מעבירה מסר של הנאה מפעילות גופנית.
4. מומלץ לפנות לאבחון כשעולה חשד לקושי תנועתי, כדי לבדוק את כישוריו המוטוריים של הילד בהשוואה לבני גילו. בדיקה כזו נעשית לרוב אצל מרפאה בעיסוק, שתאבחן ותקבע אם טיפול בריפוי בעיסוק עשוי לשפר את המיומנויות המוטוריות הפגועות.
   

"גיבוש האישיות בגיל הרך" / מלכה ק. אלכסנד דרוביץ ודב ר. אלכסנדרוביץ. פפירוס, ‭.1994‬

"ילד שלי מיוחד" / עירית חגי. מודן, ‭.2005‬

"משחקי הילדות שלנו" / עדי יפתדפוקס. הפקות קתרינה הגדולה, ‭.2005‬

"האנציקלופדיה החדשה לילד" / כרך ‭- 7‬ גופנו. ספרי רימון, ‭.1996‬

"תירוצים" / חגית בנזימן. מתוך "ילד בערך". דוד מינו, ‭.1991‬

"רוצה לשחק עם כולם" / יונה טפר. מתוך "רגע שקשה לשכוח". הקיבוץ המאוחד, ‭.1982‬

"אפרים פופלין המתעמל" / שלומית כהן-אסיף. מתוך "גבעת הכפתורים". הקיבוץ המאוחד, ‭.1985‬

"ז׳אן-ז׳אק רוסו והחינוך הגופני" / לואיס בורגד נר. ידע והבנה בחינוך הגופני בחטיבה העליונה בבתי ספר על יסודיים: ספר עזר לתלמיד ולמוד רה. מכון וינגייט ‭,1991‬ עמ' 70-‭.78‬

"ריצה בשבת תענוג" / זוכמן אברהם. כתב עת לתרבות, חברה וחינוך. גיליון ‭.25‬ הוצאת הסתד דרות המורים בישראל, ‭.2003‬

• הכותבת היא יועצת "קו להורה". הקו פועל בימים א’ ו-ד’ בין השעות ‭15:00-09:00‬ בטלפון:‭03-6406888‬‭ ‬. ייעוץ טלפוני חינם להורים מטעם השירות הפסיכולוגי בדקאנט הסטודנטים, אוניברסיטת ת"א.