מיהם האוחזים בארץ הארזים?

לא כך דמיינה לבנון את יום עצמאותה ה-63: בין הפטיש הסורי לסדן האיראני, קרועה וחרבה מבפנים ומאוימת מבחוץ, עם עוד ועוד כוחות אירופיים בשטחה הדרומי - וכוננות גבוהה של ישראל, לקראת מלחמה נוספת שעלולה לפרוץ. אחרי התנקשות בשר נוסף, עם לגיטימיות לא ברורה של הממשלה ואולי לקראת מלחמת אזרחים נוספת - זמן לעשות סדר: מיהן דמויות המפתח במדינה השסועה?         

המחנה האנטי-סורי 

פואד סניורה: מוסלמי-סוני, ראש ממשלת לבנון הנוכחית. נולד בצידון בשנת 1943 והיה ידוע בקשריו עם רפיק אל-חרירי, תחילה כרואה החשבון שלו. בדומה לפטרונו הפוליטי, הוא נודע בדעותיו האנטי-סוריות, אולם מזגו הנוח והיוקרה שצבר במהלך השנים הביאו לתמיכה של 126 חברי פרלמנט בו כראש ממשלה. סניורה היה לחביבם של הנשיאים בוש ושיראק. במהלך המלחמה ולאחריה הוא ביקר, גם אם במרומז, את חיזבאללה. במיוחד זכור נאום הבכי שלו במהלך המלחמה, אז קרא לעולם להתערב ולהציל את לבנון מאסון.

סעד א-דין אל-חרירי: מוסלמי-סוני, בן 36, מנהיג הרוב בפרלמנט הלבנוני ויו"ר סיעת "אל-מוסתקבל" (העתיד). לאחר שנרצח אביו, איש העסקים וראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי, הוא נכנס באחת לנעליו. מעמדה של סטודנט למנהל עסקים

 נזרק הישר לקלחת הפוליטית ולשליטה בגופי הענק שהותיר אחריו אביו. מטבע הדברים, הוא הפך עבור רבים מתומכיו לתקווה החדשה של לבנון, אחרי כשלושים שנים של שליטה סורית במדינה. במהלך המלחמה האחרונה ואחריה הוא תקף את חיזבאללה וטען כי הארגון מוציא לפועל את המדיניות הסורית והאיראנית בלבנון ומשמש שליח מטעמן. יריביו הפוליטיים בלבנון ואף הנשיא הסורי האשימו אותו ואת אנשיו כי הם "משתפי פעולה וסוכנים ציוניים".

וליד ג'ונבלאט: דרוזי, נולד באוגוסט 1949 בעיירה מוחתארה. הוא עומד בראש המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית שייסד אביו כמאל, אשר נרצח במארס 77' בידי שליחיו של חאפז אסד, ומשמש כמנהיג הבולט ביותר של העדה הדרוזית במדינה. לאחר רצח אביו זומן ג'ונבלאט לארמון בדמשק, שם אמר לו הנשיא הסורי: "כמה דומה אתה לאביך". בכך רמז לו על גורלו הצפוי, באם לא ייאמץ קו פרו-סורי. ולמרות זאת, ג'ונבלאט נוקט בלשון אנטי-סורית חריפה.

סמיר ג'עג'ע: נוצרי-מארוני, יליד העיירה רומאנה שליד ביירות ב-1952. כיום הוא משמש כמנהיג המפלגה הימנית "הכוחות הלבנוניים". ג'עג'ע, שהיה קצין המבצעים של ה"פלנגות" והאחראי לטבח בסברה ושתילה, נידון לכמה מאסרי עולם על פשעים מימי מלחמת האזרחים, אולם ביולי אשתקד, בעקבות החלטה של הפרלמנט הלבנוני, זכה לחנינה. מאז שוחרר הוא נכנס לחיים הפוליטיים בלבנון, כשהוא נוקט קו מתריס נגד הסורים וחיזבאללה.

המחנה הפרו-סורי 

אמיל לחוד: נוצרי-מארוני, נולד בעיירה בעבדא ב-1936. בנו של הגנרל ג'מיל לחוד, ממנהיגי תנועת העצמאות הלבנונית. אמיל התגייס לצבא ב-1956 וברבות השנים, בשלהי מלחמת האזרחים, שירת תחת פיקודו של הגנרל מישל עוון. משנכנסה הפסקת האש

לתוקף, עבר לחוד למערב ביירות שהייתה בשליטת סוריה. בשל קשריו הטובים עם דמשק, הוא שירת בתפקידי מפתח בצבא ממשלת לבנון, שהוקמה במערב ביירות על פי הסכם טאיף, והגיע עד לפיקוד על אותו צבא. ב-15 באוקטובר 1998 נבחר לנשיא לבנון לתקופה בת שש שנים. בלחץ סורי אישר הפרלמנט ב-2004 את הארכת כהונתו לשלוש שנים נוספות. צעד זה של הפרלמנט הלבנוני, שההשפעה הסורית ניכרה בו היטב, היה אחד הגורמים להחלטה 1559 של מועצת הביטחון, הקוראת לנסיגת כל הכוחות הזרים מלבנון. לחוד אמור לסיים את כהונתו בתוך כשנה, ומי שמעוניין מאוד לרשת אותו הוא הגנרל מישל עוון.

מישל עוון: נוצרי-מארוני, נולד ב-1935 בשכונת חרייק שב"דאחיה" - הפרבר הדרומי של ביירות. אף הוא התגייס בשנת 1956, וב-1984 מונה לפקד על צבא לבנון. בספטמבר 1988 מינה אותו הנשיא היוצא אמין ג'ומאייל, אביו של פייר שחוסל השבוע, לראש הממשלה, עד לעריכתן של בחירות חדשות. אולם ראש הממשלה המכהן דאז, סלים אל-חוס, שזכה לתמיכה סורית, הודיע שפיזור ממשלתו אינו תקף - ושתי ממשלות התקיימו במקביל: ממשלתו הצבאית של עוון במזרח ביירות וזו האזרחית של אל-חוס במערבה. ב-14 במארס 1989 הכריז עוון על "מלחמת שחרור" מסוריה, כדי לאחד את המדינה ולערוך בחירות חופשיות לנשיאות. צבאו לחם בצבא הסורי במשך מספר חודשים בביירות - מלחמה שגבתה את חייהם של אזרחים רבים ושל כאלף חיילים משני הצדדים.

באוקטובר 1990 תקפו מטוסים סוריים את ארמון הנשיאות בבעבדא. עוון, שביקש להימנע מנפגעים רבים, נכנע וברח למעונו של שגריר צרפת. לאחר עשרה חודשים יצא לגלות בצרפת ופעל מרחוק נגד ההגמוניה הסורית בלבנון. בזמן שהותו בגלות היה מהמבקרים החריפים של הנוכחות הסורית בלבנון ושל חיזבאללה בפרט, ביקורת שכללה לא פעם הטחת קללות של ממש במשטר הסורי ובעומד בראשו. במאי אשתקד, ימים ספורים לאחר נסיגת הכוחות הסוריים מלבנון, שב למולדתו. בבחירות לפרלמנט במאי אותה שנה הפתיע כאשר מפלגתו חברה למפלגות פרו-סוריות. הוא הסביר שלאחר נסיגת סוריה, אין עוד משמעות לחלוקה זו. את מסע הבחירות שלו מיקד בערכים לאומיים, כגון: מלחמה בשחיתות, אחדות לאומית מול הפיצול העדתי ובניית מדינה מודרנית.

נביה ברי: מוסלמי-שיעי, נולד בינואר 1938. כיום משמש יו"ר הפרלמנט, כראש תנועת "אמל". בשנות השבעים שימש ברי כעו"ד עבור התנועה, אותה ייסד האימאם מוסא א-סאדר. לאחר היעלמותו של האימאם בנסיבות מסתוריות בהיותו בסיור בלוב בשנת 1978, חזר ברי ללבנון כדי להתמודד על הנהגת התנועה. לאחר כהונה קצרה של חוסיין אל-חוסיין, הפך ברי, באפריל 1980, למזכ"ל. מאז אמצע שנות השבעים הייתה "אמל" ביחסים קרובים עם משטרו של אסד בסוריה, וקשרים אלה הפכו תחת הנהגתו של ברי לברית קרובה עם דמשק. בתקופה האחרונה, בעיקר סביב המלחמה בלבנון, ניסה יו"ר הפרלמנט לשוות לעצמו מראה ממלכתי ולדבר בשמה של "כל לבנון". הוא אף מונה לשמש כנציגה של חיזבאללה לצורכי המו"מ על חילופי שבויים, אולם נטש תפקיד זה במהרה לאחר התקרית בכפר כנא.

חסן נסראללה: מוסלמי-שיעי, נולד ב-1960 במזרח ביירות שבלבנון למשפחה שמקורה בכפר באזוריה שבדרום. אף שהמשפחה לא נחשבה דתית על פי הסטנדרטים הלבנוניים, חסן נסראללה, הבכור מבין תשעה אחים, החל בקריאת ספרות פונדמנטליסטית

בגיל שבו מרבית חבריו שיחקו כדורגל. לאחריו שסיים את לימודיו בתיכון המשיך ללימודים במכללות השיעיות בנג'ף שבעיראק, שם הכיר את אביו הרוחני ומזכ"ל חיזבאללה הקודם, עבאס מוסאווי. בראשית דרכו הצטרף נסראללה לתנועת "אמל" השיעית, אך תחת הנהגתו של מוסאווי עזב יחד עם עשרות מחבריו לטובת ארגון חדש, אשר הוקם ביוזמת המנהיג הרוחני מוחמד חוסיין פדלאללה - ארגון שהיווה מטרייה לקבוצה המורכבת מקצינים מיליטנטים פרו־איראנים וחייליהם. לימים נקרא ארגון זה "חיזבאללה".

נסראללה העמיק את הנהגתו ושליטתו בתחומים הדתיים והצבאיים. בפברואר 1992 חוסל עבאס מוסאווי בידי ישראל, ושייח נסראללה ירש אותו בהנהגה. מאותה שנה החל הארגון להרחיב את פעולתו גם למוקדי עשייה אחרים, ובהם התחומים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. ב־1992 השתתף חיזבאללה לראשונה בבחירות לפרלמנט הלבנוני וזכה ב־12 מושבים. מאז הוא הולך ומתחזק במערכת הפוליטית בלבנון. נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000 העניקה יוקרה רבה לארגון ולעומד בראשו; המלחמה האחרונה הפכה אותו לדמות נערצת בכל העולם הערבי.

לפי הסכם טאאף מה-22 באוקטובר 1989, המתבסס על מפקד אוכלוסין ישן משנת 1932, מחולקים מוקדי הכוח בלבנון בין העדות השונות לפי מתכונת קבועה: נציג הנוצרים המארונים מחזיק תמיד במשרת הנשיאות; ראש הממשלה הוא מוסלמי-סוני; ואילו יו"ר הפרלמנט - מוסלמי-שיעי. עתה, פרט למאבק בישראל, לוטש נסראללה עיניים לעבר שינוי במפה הפוליטית בלבנון וקורא להפלת הממשלה ולעריכת בחירות חדשות. זאת משום שלדעתו, הייצוג הנוכחי אינו מבטא נאמנה את כוחם של השיעים - ובשל המגמות המערביות מדי לטעמו של המחנה האנטי-סורי. רבים רואים בנסראללה את הגורם המשפיע ביותר על המערכת הפוליטית בלבנון ועל הנעשה מחוצה לה.