ציורי ילדים: למי יש ילד גיבור?

כמו הרבה אמהות, גם אני מוצאת את עצמי לא אחת מביטה בהשתאות מן הצד על התנהלותם של ילדיי. נראה לי שהם עסוקים כבר כמה שנים במושג "להיות גיבור", כל פעם מנקודת מבט אחרת, כל פעם בעוצמה שונה ובכל גיל בסגנון שונה.

בגיל שנתיים מדובר בהגדרת זהות - עד כמה אני עומד אל מול רוחות השינויים והחוקים השונים ואומר את דבריי ומביע את עצמאותי? בגיל 3 מתחילות ריצות האמוק בבית אל עבר מטרה בלתי נראית, שהסתיימה כבר פעם בחור גדול ומרשים במיוחד בחלון הרשת שבסלון... בגיל 4 משתכללות החרבות והופכות לאימתניות במיוחד, בגיל 5 חלה איזו רגיעה בביטוי הפיזי של הדברים, אבל מתחילים הדיונים הפילוסופיים על "הגיבור שכובש את יצרו, ומצליח שלא להרביץ, כי מי שמרביץ הוא החלש..." וכן הלאה.

הטוב מול הרע 

עולם הגיבורים הוא עולם מלא דמיון עבור הילדים, וככזה מעשיר ומטעין במיוחד את עולמם הרגשי. כשהילד מרגיש גיבור צומחת בו תחושה חזקה של יכולת אמיתית לתת תרומה של ממש לחיים שסביבו. כמובן שתחושה זו מעצימה ומגזימה את המציאות כי הרי אין אנו מחפשים לגדל גיבורים ללא סרק בביתנו – כולנו רוצים כהורים לגדל ילדים מאושרים, שמחים בחלקם, בטוחים בעצמם, מחוברים לעולמם הרגשי ומצליחים לבטאו כלפי חוץ, בעלי כישורים חברתיים וכדומה.

יחד עם זאת, תפיסתו הקוגניטיבית של הילד בגילאים הרכים עוסקת בין היתר בחלוקת העולם בצורה פשטנית לטוב ולרע, ובדיוק לכאן משתבצים כל גיבורי העל בעלי הכוחות המופלאים המצילים את העולם מפני כוחות הרשע. כל אלו גם יחד, נוסכים בילד תחושה של מסוגלות לפריצת גבולות עולמו הצר (יחסית) והשגרתי אל עבר יצירת משמעות עמוקה יותר לקיומו בעולם הזה.

החשיבות של עולם הדמיון והפנטזיה ברורה ומוחלטת. אין לוותר על חלק זה בעולמו של הילד כי הוא הבסיס ליצירת נפש בריאה ויוצרת בעתיד. יחד עם זאת, במאמר זה אני רוצה לתת מספר דוגמאות למצבים שהמושג גיבור הקשה על התנהלותו של הילד בסופו של דבר.

גיבור על קטנים, גיבור על גדולים

באמצעות ציור המשפחה ניתן להבין לעומק מהם יחסי הכוחות במשפחה וכיצד הם פועלים לטובת המערכת כולה. בנוסף, ניתן לראות מהם הקונפליקטים הגלויים והסמויים במשפחה, מי הדמות הדומיננטית בכל תהליך ועוד.

בציורה של נויה, בת ה-4 ושמונה חודשים, ברור לחלוטין מעמדה הבלתי מעורער במשפחה. הוריה מכנים אותה: 'הנסיכה שלנו', ונויה מתנהגת בהתאם. דמותה שונה משאר הדמויות באופן ציור האיברים ובצבעוניות הרבה.

למרות שדמותה ממוקמת בשולי הציור והיא אינה הגבוהה ביותר, עדיין מרכזיותה ניכרת וקשה להתעלם ממנה. היא מציגה את בני המשפחה באופן אחיד ושבלוני, בזמן שהיא עוטה על עצמה כתונת פסים מרהיבה, שמעצימה את ההבדל בינה לבין שאר בני המשפחה.

התנהלותה במסגרת המשפחתית מאוד דומה לסגנון הציור. נויה ממוקדת מאוד בעצמה וברצונותיה, הבקשות החוזרות והנשנות מצד ההורים אינן זוכות למענה מצידה, וברור לה מעל לכל ספק שהיא חשובה יותר מאחיה הקטן וככזו מגיע לה יותר. מעבר לקושי שמרגישים ההורים במצב שכזה, נויה עצמה חווה קושי משמעותי במסגרת הגן עם קבוצת השווים משום ששם היא אינה זוכה ליחס זה. הפער הגדול בין הבית לסביבת הגן יצר אצל נויה קשיים חברתיים שונים, בעיקר משום שהיא ניסתה להשתלב מבחינה חברתית על ידי השתלטות דומיננטית על הסיטואציה (כפי שהיא עושה בביתה), התנהגות שגררה מיד התנגדות ודחייה שלה מהמעגל החברתי.

כשצריך להתגבר

אגם בת השנתיים וחצי, היא בת אמצעית שהחלה ללכת לגן פרטי סמוך לתקופת סוף ההריון של אמה עם אחותה הקטנה. בגיל זה החלה - מוקדם מן הרגיל - לצייר דמויות פיגורטיביות. לדוגמא: במהלך החודש הראשון בגן המשיכה לצייר ברמה זו, ובמקביל להולדת אחותה הקטנה חל שינוי משמעותי בציורים.

כפי שניתן לראות חלה רגרסיה משמעותית בציורים, שחזרו מציורים פיגורטיבים לציורים המאפיינים את שלב השרבוט, ולא זו בלבד, אלא שהם משדרים מתיחות רבה בסגנון הקו הזוויתי, בלחץ הרב המושקע וברושם הסופי המתקבל של כתמי צבע המצוירים אחד על השני.

בהתנהגותה של אגם, ניכר היה שהיא חווה עומס יתר של מעברים ושינויים בחייה והרגרסיה שחלה בציור משלב פיגורטיבי לשלב שירבוט נוקשה השתקפה גם בהתנהגותה. אגם, שנגמלה מהרטבת יום לחלוטין חזרה להרטיב במהלך היום למספר רב של פעמים. לאחר מספר חודשים שבהם אגם התקשתה להמנע מהרטבה במהלך היום, החליטה אמה באופן יוצא דופן להוציא אותה מהגן ולהחזיר אותה לשהות בבית יחד עם אחותה התינוקת.

עלי לציין, שהוצאה מהגן אינה בבחינת פתרון קסמים שמומלץ בכל עת ולכל הילדים, אבל כדי שפתרון יהיה יעיל לטווח ארוך וניתן יהיה ליישם אותו במסגרת המשפחתית, עליו לשלב גם את ראיית טובת הילד וגם את האני מאמין החינוכי של ההורה. במקרה הזה, היה ברור לאם שזה המהלך הנדרש ואיתו היא הרגישה שלמה ביותר.

השינוי בציורים ניכר תוך מספר ימים כפי שרואים בציור המוצג כאן: הציור חזר להיות פיגורטיבי, וניכרת בו יכולת ארגון של המרחב. יחד עם זאת, עדיין קיים אי שקט שאת סימניו ניתן לראות בעיקר בשימוש בלחץ חזק הקורע את הדף במקומות מסוימים. לאחר מספר חודשים ומעקב על הציורים, חלה הטבה משמעותית גם בנושא ההרטבה. לאחר כשנה השתלבה שוב אגם במסגרת של גן, הפעם בהצלחה שתאמה למידת בשלותה הרגשית.

אני חייב לנצח

יוסי ויואב, זוג תאומים בני 5 ושלושה חודשים לא מפסיקים לריב ביניהם. יוסי משתלט על כל משחק שהם משחקים, קובע את החוקים ואת התנהלות המשחק ויואב מתמרד ועסוק בעשיית משפט צדק. בסופו של דבר הם רבים ומתקוטטים והשהות בבית, לדברי ההורים, בלתי נסבלת. תפקיד "השופט / המפריד" של ההורים לא נבחר על ידם. רוב ההורים יאמרו שמאסו בכך ושהם שחוקים ועייפים מכל 'משימת ההורות' הדורשת מהם להפריד, ולהחליט מי הצודק.

כדי לפתור את הקושי הזה שמתארים הוריהם של יוסי ויואב, יש צורך להבין כיצד כל אחד מהם רואה את הדברים ומה הם הרווחים שכל אחד מהם מפיק מהסיטואציה, לצד ההפסדים שקל יותר להבחין בהם.

מציוריו של יוסי עולה שהוא ילד בעל כריזמה רבה ואוהב להיות במרכז העניינים. הוא נוהג לככב בהצגות בפני חבריו לגן ונהנה ממעמד של מנהיג. כושר הביטוי שלו מפותח, ולא אחת הוא עשוי "לגרור" את הוריו למו"מ שונים שברובם ידו על העליונה. בציוריו ניתן לראות בבירור את התנועה הסוערת בה הוא משתמש לציור האדמה והשמיים, המהירות בה הוא מסיים את הציור והעובדה שהוא יוצא מגבולות הדף ופולש בציור האדמה לתוך מבנה הבית, כל אלה מעידים על מזגו הסוער.

יואב שונה ממנו, מציוריו עולה אופיו העדין והנינוח, וכשרונו למוסיקה ולציור. הוא מקפיד מאוד על הופעתו החיצונית, בשל טעמו האסתטי המפותח, וניכר שהוא מגלה עניין והנאה רבה מבישול, אוהב מגע ו"יודע לחבק". יחד עם זאת, סגנון הציור המעוצב והמוקפד שלו מעיד על כך שהוא עוצר בתוכו דחפים רבים ומונע את ביטויים.

כאשר השניים משחקים, יוסי אינו יכול לשאת את סגנון המשחק המוקפד והאיטי של יואב. ההקפדה הנוקשה על הכללים מוציאה אותו מדעתו עד שהוא מתפרץ. מן הצד נראה כאילו הוא התחיל, אך קדמה לכך דינמיקה מסוימת. כאשר יואב משחק עם יוסי הוא אינו יכול לשאת את החיפזון המאפיין אותו. הוא מבקש להפנים את הכללים היטב ורק לאחר מכן להתחיל במשחק.

אחד הצעדים הראשונים לפתרון היה לנסות "ולדלל" את כמות המשחקים של מנצח ומפסיד ולהתמקד יותר במשחקי תפקידים / נדמה לי. במסגרת תוכנית המעקב שנערכה התנסו ההורים והילדים בכמה סצנות טיפוסיות שמשקפות את היחסים של השניים דרך משחק באבירים ודמויות משחק אהובות אחרות, רק שהפעם ההורים שמו דגש שונה, שדרכו הצליחו להיטיב את הקשר בין השניים ולחזק את האווירה המשפחתית כולה.

• שמות הילדים בכתבה בדויים.
• הכותבת היא מומחית לפענוח ציורים וכתבי יד של ילדים, מאמנת הורים להשגת יעדים במשפחה ומחברת הספר: "ציורים מדברים – כלים ושיטות להבנת ציורי ילדים ", הוצאת מנטור.
• רוצים לדעת עוד או לשאול את מיכל וימר על ציורי ילדיכם? היכנסו לפורום פענוח ציורי ילדים .