מה היה קורה לו בני סלע היה אתיופי?

אין זה סוד שהחברה הישראלית שרויה בתקופת שפל, והסולידריות שהכל מייחלים לה מסרבת להגיע. אותה סולידריות מיוחלת מתבקשת אף יותר במדינה קטנה המורכבת מעדות ומגזרים רבים כל-כך, והנפגע העיקרי מהיעדר הסובלנות כלפי האחר הוא המיעוט והשונה. הקהילה האתיופית, העוברת תקופה קשה מנשוא, היא ההוכחה לכך. רק האתיופים שבינינו יודעים עד כמה המצב חמור באמת. אינני מתכוון לקשיי הקליטה וההסתגלות, הברורים לכל אדם שראש על כתפיו, אלא לבורות שמפגינה החברה הישראלית בחלקה הגדול. שכן כאשר אדם ממוצא אתיופי מבצע מעשה נפשע ובלתי נסלח, את מחיר המעשה משלמת הקהילה כולה בעל כורחה.

לכל אלה המתיימרים להכיר ו"לנתח" את הקהילה אין מושג איך מרגיש בתקופה האחרונה אדם אתיופי בארץ ישראל. אין להם מושג מה הוא חש בשעה שהוא נכנס לאוטובוס עמוס אנשים אחרי מקרה רצח שהתפרסם בכלי התקשורת, וכל היושבים נועצים בו את מבטם. כולם ממהרים לשאול אותו "מה קרה לכם, גם באתיופיה הייתם רוצחים?". כי כשמדובר בקהילה האתיופית, כולם פתאום הופכים למומחים המבינים טוב יותר מאיתנו את המתרחש. כמו עם ישראל כך גם התקשורת, שמתעלמת מכל כללי האתיקה והאחריות בבואה לדווח על הקהילה. הכל פרוץ, הכל מותר ואין שום בעיה להצמיד תווית של רוצחים לעדה שלמה רק בשל צבע עורה.  

אינני חושב שאין לפרסם מקרי אלימות כאלה, שעל החברה להוקיע בכל דרך. אך הדרך בה מוצגים המעשים הנפשעים הללו הופכת לכתב אשמה כלפי קהילת יוצאי אתיופיה כולה. הרוצחים אינם אתיופים - הם רוצחים שיש להקיא מתוך החברה. אך העובדה שדיווחים על פושעים אחרים, מבני סלע ועד אלי פינשטיין, לא עסקו מעולם במוצאם, גורמת לי לשאול את עצמי שאלה אכזרית ביותר: מה היה קורה לו בני סלע היה אתיופי? נדמה לי שסנקציות קשות

היו מופעלות כלפי בני הקהילה על לא עוול בכפם, ואני משוכנע שהיו אנשים שהיו מציעים לסרס את כל הגברים האתיופים. כשמדובר במקרי אלימות שביצעו אתיופים איש אינו זוכר את שמם, גם לא את מקום מגוריהם. רק דבר אחד נותר בזיכרון: צבע עורם מוצאם האתיופי. 

הטיפול באלימות בקרב הקהילה מצד המוסדות וגורמי הרווחה והקליטה לוקה בחסר, כיוון שברובה היא נותרה עדיין פנים קהילתית. התחושה הקשה היא שהרשויות סבורות ש"כל עוד האלימות נשארת בתוכם, אז הכל בסדר", ורק כשהיא יוצאת אל מחוץ לקהילה מדינה שלמה מזדעזעת. כולנו ראינו כיצד הארץ סערה וגעשה כשבן עוולה רצח את מעין ספיר ברחובות. האם התקשורת סיקרה את הרצח המזעזע בהרחבה כיוון שהרוצח היה אתיופי? לשאלה הזו אין תשובה, אבל הכתם שדבק בעדה בעקבות המעשה הנורא, שיש לגנות בכל הזדמנות, עדיין לא נמחה. עד-כדי-כך דבק הכתם, שוועדת הכנסת לענייני קליטה זימנה לישיבה דחופה את נציגי העדה, ובעת שביקר השר לביטחון פנים גדעון עזרא ברחובות הוא אמר לאנשים שפגש: "אתם צריכים למגר את תופעת האלימות אצלכם. הרי בסך-הכל אתם עדה שקטה".

האלימות בקרב הקהילה היא תופעה שפקדה אותנו בהפתעה גמורה, ואין לנו הסבר משכנע מדוע היא מתרחשת. בעוד ה"מומחים" מנסים לתרץ אותה באובדן מעמדו של הגבר האתיופי, אנחנו מסרבים לקבל את ה"הצדקה" לרצח אדם אחר. רצח אינו נובע מקשיי קליטה או ממוצא. רצח הוא מעשה פרטים של אדם אלים ונפשע, שאינו קשור להיותו אתיופי, רוסי, מרוקאי, תימני או אשכנזי.

כבן הקהילה, וכאזרח, אני כואב את העוול שנעשה ליהודי אתיופיה בישראל בגלל כמה אנשים שחטאו, וייתנו את הדין בעולם הזה או בעולם הבא. המעשים שעשו מוחקים בין רגע את הישגיה וכבודה של קהילה בעלת היסטוריה מפוארת של אלפי שנים, אשר תרמה וממשיכה לתרום לחברה ולעם ישראל, והעמידה בנים לתפארת. לוחמים וקצינים בצה"ל, עורכי דין, מורים ומחנכים, רופאים, אנשי עסקים, סופרים, שחקני תיאטרון וקולנוע, ספורטאים מצטיינים, סטודנטים שממלאים את ספסלי האוניברסיטאות והמכללות באלפיהם. האם כל אלה הם רוצחים אלימים?

• גדי יברקן הוא יו"ר מטה המאבק למען שוויון חברתי ליהודי אתיופיה