שתף קטע נבחר

העלבון של חסון

ידעתי שגם אם אסתרינה תלך, אני לא אחליף אותה, אמר אמש ישראל חסון בשיחות סגורות. בכיר השב"כ לשעבר הבהיר כי למרות אכזבתו מהתנהלותו של ראש מפלגתו, אביגדור ליברמן - הוא לא מתכוון ללכת הביתה. ואם מדברים על ליברמן: האם השר האחראי על העניינים האסטרטגיים של מדינת ישראל לא הצליח לחזות את המוקש האסטרטגי ששמו אסתרינה טרטמן?

צריך היה לראות את פניו של ח"כ ישראל חסון כשנכנסו העיתונאים לחדר הצפוף בו אישרה אמש מזכירות ישראל ביתנו את מינויו של ח"כ יצחק אהרונוביץ' לשר, כדי להבין מהי אכזבה ומהי סלידה. סלידה מהשליטה האבסולוטית של אביגדור ליברמן במפלגתו. צריך היה להסתכל לשב"כניק המנוסה הזה בעיניים, האיש שראה במהלך חייו בני אדם במצבים משפילים ומביכים, כדי להבין מהי השפלה ומהי מבוכה.

 

חסון נראה אמש כאילו פגע בו גל צונמי. זה לא שאי מינויו במקומה של טרטמן בא לו בהפתעה. הוא ידע כבר תקופה ארוכה שהוא לא יהיה שר כל זמן שזה תלוי בליברמן, ובכל זאת קיווה וציפה. למרות הכל, הוא רק בן אדם, ובמערכת הפוליטית העריכו כולם שאם טרטמן לא תהיה שרה - הרי שהוא הבא בתור להצטופף סביב שולחן הממשלה. זה לא רק משום שהוא הבכיר ברשימת המפלגה לכנסת ובעל ניסיון רב בניהול מערכות. ליברמן עצמו הרי הבטיח שחסון ימונה בסיבוב המינויים שעוד יבוא. הערכות מן הסוג הזה והבטחות מן הסוג הזה עושות את שלהן. הן מפתחות ציפיות, גם אם מינוריות, בכל אדם, גם אם הוא מחוסן מפני ציפיות ועשוי מברזל.

 

ולמרות הכל, החושים של חסון, אחרי שלושים שנות עבודה צפופה עם בני אדם, לא איכזבו אותו. מי ששוחח עמו בימים האחרונים, מאז החל גל הפרסומים על תאריה של טרטמן, שמע ממנו הערכה ברורה וחד משמעית: גם אם היא תלך, אמר חסון בשיחות סגורות, לא אני אחליף אותה. אני מכיר את דפוסי ההתנהגות של ליברמן, והבנתי שאני לא אהיה שר. אתמול, במהלך פגישה שקיים עם ליברמן, כשהתברר לו כי חושיו צדקו, הוא חייך חיוך מריר. קשה להפתיע אותי, הוא סינן לאחר מכן לכמה אנשים שסובבו אותו. קשה מאוד להפתיע אותי.

 

הנושא הוא אתה, אביגדור

הפגישה של חסון עם ליברמן, לפני ישיבת המזכירות, היתה לא נעימה, שלא לומר קשה. חסון ניסה להלחם על התפקיד, ניסה להסביר לליברמן שאי מינויו ייתקל בביקורת במערכת הפוליטית. לא משום שאהרונוביץ' אינו ראוי, אמר חסון לליברמן. אהרונוביץ' הוא לא הנושא, כמו שאסתרינה טרטרמן היא לא הנושא. הנושא, אמר לליברמן, הוא אתה. הנושא הוא דרך קבלת ההחלטות שלך, אופיין ואיכותן. הנושא הוא איך אנחנו, כמפלגה, נראים אחרי שהחלטת את מה שהחלטת, ואחרי שקרה מה שקרה.

 

ליברמן, כך נראה, לא השתכנע. הוא ניסה לענות על שאלותיו של חסון, אבל הן לא ממש כללו תשובות. שלושים שנה עבדתי עם אנשים שניסו להסתיר ממני מידע ותשובות, אמר חסון בשיחות סגורות לאחר ישיבת המזכירות. אני את התשובות שלי קיבלתי, והבנתי הכל. הבנתי מה מניע את ליברמן. אבל שיהיה ברור לכולם: אני פה למרתון, ויהיה לי אוויר לנשימה יותר מלכולם. מי שחושב שאני מתכוון ללכת, טועה טעות מרה.

 

מה שחסון הבין ומדגיש זה שליברמן הניח את ראשו על מזבח הפוליטיקה הקטנה. היחסים בין טרטמן וחסון רחוקים מאידיליה, ובישראל ביתנו יש הטוענים כי חסון לא רואה אותה ממטר. את טרטמן, מיותר לציין, זה מעצבן למדי. אז מה ליברמן יכול לעשות כדי לרצות את טרטמן? מה יתן לה בתמורה להסרת מועמדותה וקץ למבוכה? את ראשו של חסון על השולחן - את הקפיצה ממנה אל אהרונוביץ' כשר התיירות.

 

וחוץ מזה, יש גם את התיאוריה שרצה חזק במערכת הפוליטית, לפיה נמנע ליברמן מלמנות את חסון לשר, בגלל חששו האישי מפני האיש שהצליח להשתלב היטב במערכת הפוליטית ולהקסים לא מעט אנשים, כולל יריבים פוליטיים. שהרי, מה צריך השר לעניינים אסטרטגיים אויב מבית סביב שולחן הממשלה, שמבין ומנוסה בנושאים ביטחוניים קצת יותר ממנו? זה מה שעוד חסר לליברמן כיום, כשהסקרים מסמנים ירידה כוח, גאידמק מקים מפלגה ונתניהו מתחזק ועוקץ בדרכים מפתיעות?

 

ליברמן רואה?

אבל יש בכל הסיפור הזה בעיה נוספת, שכן גם אם מתעלמים מאי מינויו של ישראל חסון לשר, וגם אם מתעלמים מהעובדה שבניגוד לכל הגיון, יושב ראש מפלגתו בחר לקדם אדם שנמצא במקום השמיני ברשימה - הריח שעולה מתוך סגנון ההתנהלות של ישראל ביתנו ושל העומד בראשה לא לגמרי נעים.

 

מעבר לעובדה שהמפלגה הזאת חסרה כמעט כל סממנים של מפלגה דמוקרטית, ומעבר לעובדה שכשאומרים "מקורביו של ליברמן" מתכוונים ברוב

 המקרים לליברמן עצמו, שאינו חולק מידעים עם אחרים, לא סומך כמעט על אף אחד ומכתיב כמעט את כל ההחלטות לכולם - מעבר לכל זה נשאלות כמה שאלות פשוטות: אם אביגדור ליברמן, השר שאמור להיות אחראי על הנושאים האסטרטגיים הרגישים ביותר של מדינת ישראל לא הצליח לראות (אסטרטגית, כמובן) את הנזק שבמינויה של אסתרינה טרטמן לשרה, כיצד אפשר לסמוך על כך שהוא מצליח לטפל בנושאים הלאומיים הרגישים באמת בהצלחה גדולה יותר?

 

ולאחר שליברמן הכריז כי הוא אינו מעביר את חברי סיעתו בדיקות פוליגרף וכי הוא אינו חוקר שב"כ, כיצד ניתן להאמין לו שהוא ער לכל הפרטים החשובים ביותר הקשורים לביטחונה של מדינת ישראל? שהרי, אם אינך יודע דבר וחצי דבר על אמינותה של מי שהיתה יו"ר הסיעה שלך ואחד הגורמים הפוליטיים המקורבים ביותר אליך, כיצד תוכל להבטיח שבנושאים האחרים שאתה עוסק אתה מתעמק קצת יותר?

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חסון. לא היו אשליות
צילום: אלעד גרשגורן
צילום: דודי ועקנין
טרטמן. ריצו אותה?
צילום: דודי ועקנין
ליברמן. מבט אסטרטגי?
צילום: גיל יוחנן
מומלצים