המילון השלם והמעודכן לאמא הטרייה

א – אמא רעה!

נו טוב, ברור לי שהערך הזה מסגיר את מוצאי... ובפולניה, כמו בפולניה, אנחנו מורכבים מ-99% רגשי אשמה ועוד אחוז של נוזלים וכל מה שלא מכיל גוף האדם. ביום שילדתי כבר שמעתי אותו, את הקול הזה בראש: "אמא רעה!". לא משנה מה אני עושה, הוא בשלו. אם לא שלפתי ציצי מיד כשיותם התחיל לבכות (כי ממש רציתי לסיים את הביס האחרון של הסנדוויצ') אני אמא רעה. אם חשבתי שהלבשתי אותו כמו שצריך ומישהו העיר לי ברחוב ש"חם לו", נחשו מה צועק לי הקול. ואם ממש רציתי לסיים שיחה עם חברה בדיוק שהוא התחיל לרטון ולא תכף ומיד זינקתי, כנראה שאני אמא רעה.

החדשות הטובות: יצאתי מנקודת הנחה שהקול הזה לא יעלם ולכן החלטתי לעשות איתו שלום. הוא ימשיך בשלו ואני אתן לעצמי קצת יותר הנחות ואשלים עם העובדה שאולי אני אמא, אבל אני רק בן אדם.

ב – בן זוג / בת זוג

הוא כבר לא רק החבר הכי טוב שלי בעולם, שאיתו התחתנתי ואיתו אספתי אינספור חוויות רומנטיות מרגשות. הוא אבא. גם עליו עברה "וואחד" חוויה. ונכון שהכי קל להוציא עליו את כל העצבים והקריזות (סליחה, ה"הורמונים"), אבל אסור לשכוח שגם הוא עובר חוויה לא פשוטה, שגם החיים שלו משתנים ושזה שהוא לא סחב את התינוק 9 חודשים בבטן וילד אותו, לא אומר שהוא מגיב לשינוי פחות מאתנו. וחוץ מזה שהוא פתאום גם אבא, הוא עדיין בעל / בן זוג / חבר. ונכון, שקצת קשה להשקיע בזוגיות בהתחלה, אבל אסור להזניח אותה.

החדשות הטובות: הכל הרבה יותר קל כשעובדים בצוות, גם לכם וגם לילד!

ג - גזים

המכה ה-11 שבטעות הושמטה. נכון, יש כאלה שלא מבינים על מה אני מדברת (ע"ע ה'), אבל אצלנו בבית היא היכתה בענק. כמעט כל ארוחה מלווה בהתפתלויות ובכי וגוררת שורה של פלוצים ריחניים וגרעפסים משל היה היונק גבר בן 60 אחרי 7 בירות. מה לא ניסינו? החל מתרופות סבתא – עיסוי הבטן בקצת ערק מהול בשמן זית, טיול במינשא ועד טיפות גליכל, גרייפווטר ובייביזים. והוא? בשלו, בוכה (שלא לומר צורח. ואם אפשר בשלוש לפנות בוקר, כנראה שמבחינתו עדיף), מתפתל ובעיקר קורע לנו את הלב כל פעם מחדש.

החדשות הטובות: בסוף זה עובר - לקראת גיל 3 חודשים. כלומר, זה מה שאמרו לנו. בינתיים, אנחנו נאחזים בזה וסופרים את הימים.

ד – דאגות

אם בהריון חשבת שהגעת לסף הדאגות האפשרי ("הוא לא זז כבר כמה שעות", "הבטן שלי קטנה / גדולה מדי", "הממצאים בסקירה מלחיצים") קבלי ביטול. זה בקטנה לעומת מה שמחכה לך. בימים הראשונים כל נשימה שלו נראתה לי לא תקינה, הקקי שלו נראה לי לא בסדר ואם הוא בכה הוא בטח סבל ממשהו איום ונורא ואם הוא לא בכה זה היה נראה לי חשוד. אם הקיא, פירשתי את זה כמחלה נוראית (ולא כי לא יצא לו גרעפס או כי אכל יותר מדי) ואם לא פלט, חששתי שמערכת העיכול שלו בסכנה.

החדשות הטובות: אין כאלה, לצערי. הדאגות לא קטנות. נהפוך הוא. מה שכן צריך לעשות זה ללמוד לשחרר ולנסות לא להילחץ ובטח שלא להקרין את החרדות לעולל. אבל(!) אם משהו נראה לכן חשוד / לא בסדר או שאתן סתם רוצות להיות רגועות אל תהססו לפנות לרופא שירגיע אתכן. וד"ש לפרופ' אשל.

ה – התינוק של השכן

הוא לא בוכה אף פעם, אין לו גזים והוא ישן לילה שלם מהיום הראשון שהביאו אותו מבית החולים, אה, ואם זה לא מספיק, אמא שלו כבר חזרה לג'ינס מידה 34 (מידה שלבשתי בביצפר יסודי).

החדשות הטובות: גם הזוגיות של בראד פיט וג'ניפר אניסטון נראתה נפלא מבחוץ, ואיפה הם היום?

ו – נעבור לפרסומות

אח, יודעים איך לגרום לנו להרגיש זיפת עם עצמינו המפרסמים. למשל, פתאום גיליתי שהבקבוק איתו אני מאכילה את הפצפון חלב שאוב (יותר נכון מנסה להאכיל את סרבן הבקבוקים), מכיל חומר מסוכן. כנראה שזו הדרך של המפרסמים לגרום לנו לצרוך את המוצרים - על ידי הפחדה. מה שהם לא לקחו בחשבון זה את הנזק הנפשי שזה עושה לנו האימהות הטריות והחרדות בלאו הכי.

החדשות הטובות: פשוט להעביר ערוץ. אין סוף להערות / רעיונות / ביקורות שתשמעו מסביב בנוגע לגידול הגוזל שלכן, אז איפה שאפשר לסנן – סננו.

ז – משהו שלא תראי חתיכת תקופה...

בין התפרים, ההנקות / ההאכלות, הבכי, הגזים ושאר ירקות, למי באמת יש זמן להשתעשע כמו שצריך?

החדשות הטובות: אחרי חודש וקצת כבר מוצאים את כל הזמן שבעולם (נו טוב, את ה-5 דק').

ח – חמש בבוקר

שעה שתלמדי להכיר היטב... בהתחלה שנאתי את השעה הזו. רגע לפני שעולה החמה הייתי יושבת עם התינוק הבוכה בידיים, מביטה מהחלון ומרגישה לבד. עם הזמן, למדתי לאהוב את הנקות הלפנות בוקר האלו, ואני אפילו קוראת להן זמן איכות שלי ושל יותם ומרגישה ששנינו לבד בעולם ומסניפה אותו ללא הכרה.

החדשות הטובות: בעודך יושבת במיני דיכאון ובמרה שחורה ומרגישה לבד, יש עוד מליוני נשים בעולם שיושבות ממש באותן רגעים עם אותן התחושות שלך. מישוּ אמר צרת רבים?

ט – טיפול עשרת אלפים

נכון, למי יש זמן בחודש הראשון לקוסמטיקאית / ספר / גבנית? אבל, זה שאת אמא ונכון שקשה, לא אומר שצריך להזניח את עצמך. ולא בשביל בן הזוג. בשבילך. בשבועיים הראשונים כשחזרתי מבית החולים, העברתי את ימי בפיג'מה ענקית ובשיער סתור. מיותר לציין שפרט לזה שהרגשתי כמו סמרטוט, נראיתי גם כמו אחד כזה (משומש!). החלטתי לקחת את עצמי בידיים. ביקשתי מאמא שתבוא בבוקר, נכנסתי לאמבטיה א-ר-ו-כ-ה ועשיתי טיפול 10,000 לכל חלקה טובה בגוף. אח"כ לבשתי בגדים נורמליים (ואז גיליתי שהורדתי במשקל הרבה יותר ממה שחשבתי) ויצאתי עם אמא והגוזל הקטן לטייל באוויר. מאז אני לא מוותרת לעצמי. בבוקר קמה ומתלבשת – אפילו אם לא מתוכנן יום מלא פעילות. ככה, בשביל עצמי.

החדשות הטובות: הנה, תלמדי מהניסיון שלי ותחסכי לעצמך את השבועיים המבאסים שאני עברתי. שלך, שפן הניסיונות.

י – ילדים זה שמחה!

עם כל הקושי, העצבנות, ההורמונים המשתוללים ואבדן החופש, זו החוויה הכי מדהימה ומעצימה שעברתי אי פעם בחיי. כל חיוך שלו פשוט ממיס אותי והופך את החיים לשווים במיוחד. מומלץ בחום!

החדשות הטובות: שזה לא עובר אף פעם.

כ – כושר

"כשאני אהיה בהריון אני לא אזניח את עצמי", "ישר אחרי הלידה חפשו אותי במכון", "אני? לא אוותר לעצמי וארד תוך כמה חודשים את כל מה שאעלה בלידה". כמה קל להגיד... בינתיים, הנחתי את כל ההצהרות בצד והן מחכות בשקט בפינה. לכו תסבירו להן שאחרי שמהבוקר ועד הערב תינוק ששוקל מעל 5 קילו (יש לו עצמות כבדות) תלוי לי על הכתף ולא מוכן שאשב לרגע (ע"ע ג') למי יש זמן / חשק לספינינג. וחוץ מזה שאני עדיין נהנית מתירוץ החודש וחצי (לאנשים זה נשמע מעט זמן. לכי תסבירי להם שבשבילך זה נצח) "אני חודש אחרי לידה". "חודש? זה הכל? אז את נראית מצויין למישהי שילדה לפני חודש".

ל – לישון / לאכול / לצחוק / לדבר עם חברות

אנחנו אמנם אמהות טריות, ולפעמים נדמה שאין מספיק שעות ביום, ורק התעוררת הרגע וכבר הנקת לילה, אבל חייבים למצוא זמן למילוי מצברים של הגוף והנפש. מעבר לזה שאם לא תטפלי בעצמך תקרסי בסוף (ע"ע ט') התינוק צריך אמא בריאה וחזקה. ובמיוחד אם את מניקה - תזונה לקויה יכולה לפגוע בחלב שלך. שמרי על עצמך ואל תתביישי לבקש עזרה (ע"ע ע').

החדשות הטובות: אחרי שינה, אפילו קצרה, ארוחה טובה וקפה עם חברה הכל יראה הרבה יותר טוב.

מ – מנשא

כש-ג', האבא / בעל המושי-מושלם שלנו ירד לגינה ערב אחד עם הכלבים ושטח שם את סיפורי הגזים, הציע אבי (אבא של הכלבה בוניטה) לתת לנו את המינשארי שלהם (מינשא העשוי בעצם מחתיכת בד אחת). הוא יחולל פלאים, הבטיח. ואכן, אחרי שעברנו בהצטיינות את הדוקטורט בקשירת המינשא והכנסנו לתוכו את הגוזל, השתררה דממה. הוא דמיין שקפץ לרגע בחזרה לרחם ואני קיבלתי את 2 הידיים שלי חזרה במתנה. ועל זה נאמר א-מ-ן!

החדשות הטובות: חיזרו אחרי: מינשארי! לארוז, בבקשה.

נ – נפילת מתח

עברנו חוויה ענקית. הפכנו בן רגע מאינדווידואלים חופשיים ומשוחררים להורים לכל החיים. אנחנו מחזיקות בידיים יצורון חסר אונים שתלוי בנו כדי לחיות. זה לגמרי טבעי שהראש מתפוצץ מדאגות וממחשבות טורדניות ושסף הרגישות עולה. תני לעצמך לבכות, להתפרק מול הבעל / חבר / חברה / אמא ואל תשמרי בפנים. תתפלאי להרגיש כמה "שחרור" הגון מנקה את המערכות ומקל בהמשך התפקוד. אל תשכחי שאת לא סופרמן (למרות שזה מה שאת דורשת מעצמך). את רק בנאדם.

החדשות הטובות: כולן עוברות את זה.

ס – סוגי בכי

בהתחלה בכי היה נשמע לי כמו בכי. בכל פעם שיותם רק התחיל לקטר וצפיתי דמעות, נתקפתי בבהלה. מה הוא רוצה? מה כואב לו? אולי קר לו? אולי הוא רעב? אז עשיתי טעויות בדרך ודחפתי ציצי כשהוא דווקא רצה לישון, וסגרתי את התנור כשהוא ניסה להסביר לי שקר לו, אבל עם קצת הקשבה ובעיקר טיפה רוגע, ממרומי חודש וחצי כבר מזהה בכי של רעב, צווחות של גזים וקיטור של עייפות.

החדשות הטובות: מאחר והכל זה ניסוי וטעייה ולא נולדת אמא, לוקח קצת זמן להכיר אחד את השנייה. אל תכעסי על עצמך גם אם פישלת. את לא אמא רעה! (ע"ע א').

ע – עזרה

כשג' חזר לעבודה אחרי מיני חופשת לידה שלקח כדי להיות אתנו בבית ולעזור, הרגשתי לבד. פתאום הכול נפל עלי. אני, שהתרגלתי שיש מישהו שבמהלך כל היום חולק איתי את הטיפול ביותם, נשארתי לבד. כדי לא לקרוס, למדתי לבקש עזרה. ותאמינו לי שהיה לי קשה. אבל, גיליתי דבר מדהים – אנשים רק חיכו לבקשה הזו. הסבתות וחברים טובים מיד התייצבו למשימה – מגיעים מדי יום, שומרים עליו בזמן שאני מתקלחת / אוכלת / נחה, מכינים אוכל טעים, עוזרים בניקיון ובכביסות וסתם מארחים לי חברה. עכשיו אני ממש מרגישה בחופשה. אפילו שזו חופשת לידה.

החדשות הטובות: בקשת העזרה הראשונה היא הקשה ביותר, אחר כך זה כבר הופך להתמכרות.

פ – פרץ יצירתיות

משהו בקטנטנים האלו גורם גם למאותגרים אמנותית לצאת בפרץ היסטרי של יצירתיות. זה מתחיל לפני שהם מגיחים לאוויר העולם בעיצוב החדר שלהם (התאמת הצבע של הקיר לציור, לרהיטים, לטאפט ולמה לא) ונמשך כשהם כבר בחוץ, באילתור משחקים ורעשנים, הלחנת וכתיבת שירים (שלום חנוך, מאחוריך) והמצאת סיפורים משל היינו מרים-ילן-שטקליס.

החדשות הטבות: הוא לא יזכור לנו את זה כשיגדל. אני מקווה...

צ – צעצועים

יש מן תחושה כזו שאיך שהתינוק פותח עיניים צריך לעניין אותו. לדחוף לו צעצועים, להקריא לו ספרים ולרקוד מולו משל היינו יוליה טרום הנקע בקרסול. עצור סוסים! תינוק קטן לא צריך העמסה בגירויים. זה מקשה עליו, מלחיץ אותו וגורם לו לחוסר שקט. במקום להשקיע מזומנים באוניברסיטאות למיניהן, דברו אליו, שירו לו (לא ישר בתוך האוזן ולא בקול רם), שימו לו אטרקציה אחת בכל פעם (מובייל / תמונות / רעשן) והכי חשוב – חבקו אותו הרבה והקלו עליו על המעבר מהרחם לעולם שלנו.

החדשות הטובות: חיוך / שיר / חיבוק זה בחינם.

ק – קילו. יותר נכון, עוד 8 קילו

נשארו לי להוריד. כרגע זו נראית משימה בלתי אפשרית, למרות שאמהות עם פז"מ גדול משלי מסבירות ש"הכל יורד אחרי חצי שנה-שנה. גג!". תודה באמת, זה מה זה מרגיע.

החדשות הטובות: צריך לקנות בגדים. והרבה! כלומר, עד שאכנס חזרה לישנים שלי...

ר – רופא ילדים

פרופ' אשל כבר מכיר את "האמא הלחוצה של יותם" מצוין. אז מה אם הפריחה התבררה כפצעי הורמונים לגמרי טבעיים? אז מה אם הבכי ההיסטרי שלו הוא בסך הכל מגזים? ואז מה אם היניקה הארוכה במהלך כל היום היא בסך הכול קפיצת גדילה? איך הייתי יודעת אם לא הייתי שואלת?

החדשות הטובות: רופאי ילדים רגישים להורים טריים ועונים בסבלנות לכל שאלה. אם את לא מרגישה ככה עם הרופא שלכם, חפשי אחד כזה שתוכלי להרגיש חופשי לפנות אליו בכל בעיה. זו לא בושה! ולא רק את כזו.

ש – שששש... הוא נרדם

למה כשאבא שלו מרדים אותו והכלבים נובחים, הטלוויזיה דולקת ויש אור בסלון הוא ישן לו עם חיוך מלאכי על הפנים, ורק כשאני סוף סוף מרדימה אותו - כל צפצוף קטן של מכונית מהכביש (ותבינו, אנחנו לא גרים ליד כביש) מעיר אותו? למה?

החדשות הטובות: אנחנו לא גרים ליד כביש.

ת- תביאי להחזיק

מאז שהתאבזרתי באקססורי החדש והמושלם (חמסה-טפו) אני שומעת לפחות פעמיים ביום את המשפט הזה. ותתפלאו, דווקא לא מאנשים קרובים. בהתחלה היה לי לא נעים ולפעמים רק כדי לא לצאת מגעילה הייתי נותנת אותו לכל מי שביקש להחזיק. עם הזמן (חודש וחצי זה הרבה זמן. תמחקו את החיוך!), למדתי להיות אסרטיבית. אם לא בשבילי – אז בשבילו. הילד הוא לא כדור במשחק מסירות. אפשר לדבר אליו, לשיר לו ולשחק איתו כשהוא בעגלה. לא צריך להרים.

החדשות הטובות: אסרטיביות זו תכונה נרכשת. אם אתן נתקלות בבעיה, מעבירה סדנאות בחינם.

• ליאת לוי-קופלמן היא עורכת המגזין GO ואמא לאחד.

הטור הקודם בסדרה:

• מה אתה מחייך? תעשה שיתנו לי אפידורל!
• איך עשיתי לעצמי עין הרע דווקא בחודש תשיעי
• הנשימה האחרונה של אחותי והראשונה של התינוק שלי
• איך מסתדרים עם תינוק ושני כלבי ענק
• אני, הסופגנייה, ההריון והצלוליטיס
• ואני חשבתי שההריון מבעלי
• חירפון טרום לידה: בהלת הקניות