כנגד ארבעה ציורים: פענוח ציורי הטיפוסים מההגדה

החלק של ארבעת הבנים בהגדת הפסח, הוא אחד החלקים המקוממים יותר, בעיקר כהורה. כילדה, אני לא זוכרת שנראה היה לי שמדובר בהפרדה שרירותית, אולי משום שהתפיסה הילדית רואה לעיתים את העולם במושגים דיכוטומיים של טוב ורע. אך כשמגדלים ילדים, יודעים שהדברים מורכבים הרבה יותר – האם יש רק ארבעה טיפוסי בנים? האם לא תיתכן אפשרות של מעבר מטיפוס לטיפוס או שילוב של מספר טיפוסים יחד? האם אין נושאים בהם הילד מגלה עניין רב יותר ולכן נמשך דווקא אליהם? ומה בכלל לגבי הבנות?!

ברוח החג, מוצגים כאן ארבעה ילדים שונים. הציורים המוצגים כאן הינם חלק ממכלול ציורים רחב ומעמיק שנבדק לאורך זמן ובעקבות הצלבת נתונים מדפוסי התנהגות שונים הוסקו המסקנות.

רשע

"אנחנו אוהבים את ליאור, אבל הוא פשוט ילד בלתי אפשרי", כך התחילו הוריו של ליאור, בן החמש ושבעה חודשים את השיחה על בנם: "הוא שובר חפצים בכוונה וכשכועסים עליו הוא עומד ומחייך במין חיוך מרושע. כשאנחנו מנסים לדבר איתו הוא מסתכל עלינו כאילו היינו אוויר, ורק בעונשים משהו זז, רק באיומים. וכן, לפעמים גם מכות – רק את זה הוא מבין, רק ככה הוא מתייחס למה שאמרנו. ניסינו כבר הכל".

ציוריו של ליאור מעידים על הסערה בה הוא מתפקד. למרות גילו המתקדם, ציוריו ברובם הם שרבוטים המצויירים בתנועה סוערת ובלחץ חזק מאוד. האופן בו הוא ניגש למשימת הציור דומה לדפוס בו הוא מתנהג באופן כללי: הוא מתייחס לכל משימה כאל מלחמה ויעד שיש לכובשו.

למרות נקודות חיוביות רבות שנמצאו בציוריו, כמו: חשיבה מהירה, תפיסה מתמטית מפותחת, יכולת אתלטית גבוהה וסקרנות בריאה לדעת וללמוד - כל אלו נעלמים בתוך מלחמת ההישרדות היומיומית שליאור מתגייס אליה בכל יום מחדש, כדי לתפוס את מקומו ולהוכיח לכולם שידו היא על העליונה.

שיטת החינוך הנוקשה בה נוקטים ההורים, אכן מניבה תוצאות על פני השטח. אך האם זו הדרך היחידה? האם ילד "שמבין רק עונשים" אכן מבין רק עונשים ודרכי חינוך נוקשות? או שאולי הוא ילד חכם שמבין שלעת עתה ההורים חזקים ממנו?

לטווח הארוך, דרכי חינוך שכאלה מניבות תוצאות הפוכות – ראשית, הילד מבין שבסופו של יום אין מקום אמיתי לדעות סותרות. יש רק דרך אחת בה יתבצעו הדברים. שנית, הילד חווה את ההתנהגות של ההורה כהתנהגות אלימה וככזו מקבל אישור להתנהגות דומה גם במסגרת החברתית. כתוצאה מכך, גדל כדור השלג ומתקבל הרושם של ילד רע או ילד הנוהג בדרכים רעות. הסיבות שהובילו את הילד למסקנה שזו הדרך המקדמת ביותר עבורו הן ההתחלה של הפתרון.

חכם

לכל הורה יש את רשימת החוכמות של ילדיו - רגעים קטנים וקסומים שבהם הילד אמר משפט אחד חכם וסיכם בכך עולם שלם. כזו היא הילה, בת החמש ושבעה חודשים, אחותו התאומה של ליאור. הוריה שמחו לדבר עליה במהלך הפגישה, למרות שלא הבינו כיצד היא קשורה לדפוס ההתנהגות של ליאור, בעיקר משום שהיחסים ביניהם טובים בסך הכל.

ציוריה של הילה הראו ילדה כשרונית במיוחד. גם היא בעלת כישרון אתלטי המשולב ביכולת אמנותית גבוהה, וככזו מגלה גם כישרון בתחום האמנות הפלסטית עצמה. להילה שמיעה מוסיקלית מפותחת וסגנון דיבורה עדין וחלש. ציור הלבבות מאפיין את גילה, אך הפער בין הדיוק בו היא צובעת את רוב העצמים בציור, לעומת התנועה המהירה והזוויתית שמופיעה בכתר הלב השמאלי, מעידה על ההשתדלות הרבה מצידה.

מצד אחד, דפוס ההתנהגות שמאפיין את הילה הוא דפוס של ריצוי: חשוב לה להיות בסדר ולהצליח בכל תחום. לפני כל ציור היא יושבת ומתכננת דקות ארוכות את אשר תצייר וכשהיא מציירת היא עושה זאת באופן איטי ומחושב. על אחת כמה וכמה, חשוב לה לשמר את המקום הזה של להיות בסדר, ולהיות ילדה טובה, בעיקר לאור התנהגותו של אחיה התאום - עליה היא צופה מן הצד ורואה את המחירים הכבדים שהוא נאלץ לשלם. מצד שני, במקומות קטנים ושוליים אולי של הציור (כמו איזור הכתר), אזורים שהיא תוחמת ומגדירה מראש, שם היא מרשה לעצמה קצת להתפרע ולצאת מהקווים.

לטווח הארוך, לא תמיד פשוט להיות 'ילד חכם'. יש לכך פעמים רבות מחירים חברתיים לא נעימים, שנובעים בעיקר מהפער שנוצר בין הילד לשאר בני גילו. במקרה של הילה, יש גם ציפיות רבות ממנה להמשיך ולהיות הכי חכמה ומוצלחת. הציפיות הללו, מכניסות מטבע הדברים מתח רב לדפוסי ההתנהגות של הילה.

מצד שני הן גם מקבעות ואולי גם מרגיעות משהו במערכת המשפחתית – כל עוד הילה היא החכמה והטובה וליאור הוא הבעייתי, יש לכל אחד מהילדים נישה ברורה במבנה המשפחתי וכך "קל" יותר להתנהל. כמובן שלטווח הארוך ילדים צריכים לשנות תפקידים ולהתנסות במגוון רחב של התנהגויות כדי לגדול להיות מבוגרים עצמאיים ומאושרים, המרגישים סיפוק והגשמה.

שאינו יודע לשאול

ילדים אוהבים לשאול שאלות רבות. העולם הוא פלא גדול עבורם והם רוצים להבין ולדעת בדיוק כיצד הכל התחיל, איך הדברים עובדים, מה יש מעבר לשמיים, ועוד, ועוד. כשילד מפסיק לשאול, או שאינו יודע אפילו איזו שאלה לשאול, מדובר במצב שנוגד את הסקרנות הטבעית והבריאה המאפיינת ילדים.

כשאילנה, בת ה-8 ושלושה חודשים נתקלת במצב לא מוכר היא לא ממהרת לשאול שאלות. היא עומדת בשקט ומביטה במתרחש ולעיתים רבות נותרת ללא תשובות כלל. רמת הציור הכללית אינה תואמת את גילה. רגרסיה שכזו מאפיינת מצבים שבהם הילד חש חוסר בטחון.

רוב ציורי הבנות בגיל זה רוויי פרטים ודמויות אנוש מפותחות יותר מבחינה גרפית. בגיל זה, בנות אוהבות לצייר פרחים, פרפרים ודמויות המעוטרות בקישוטים שונים. לעומתן, אילנה מציירת דמויות 'גפרור' זעירות ונטולות זהות. ציור דמויות שכאלה בגילה, בשילוב עם איכות הקו העצורה, קשור להימנעותה מחשיפה אל מול מבוגר, ורצונה להישאר מנותקת ובלתי נגישה למגע ולהתקשרות בכלל.

מאחר שהיא אינה משקיעה בציור דמותה (דמות הגפרור ללא הפנים הנמצאת במרכז), מתקבל הרושם הכללי שהיא מרגישה קטנה וחסרת משמעות לעומת הוריה, שזכו בציור לקבל פרטים רבים יותר בציור דמותם. שתי הדמויות הנוספות, המופיעות בחלק העליון, הם אחיה ואחותה של אילנה, שגם מצוירים כדמויות גפרור נטולות זהות ומשמעות, למרות שהן, בניגוד אליה, בעלי פנים.

אילנה נמצאת מדי יום במועדונית של ילדים בסיכון. היא הורחקה מהבית בעקבות התעללות פיזית ונפשית שהתגלתה כלפיה וכלפי אחיה. במסגרת התהליך הטיפולי שעברה, התחילה בהדרגה לשתף פעולה יותר ויותר עם הסביבה, לתת אמון בסובבים אותה, ובשלב מתקדם יותר של הטיפול הרשתה לעצמה לחזור ולשאול שאלות.

תם

בעידן של מחשבים, חוברות צביעה מתוחכמות וכלי צביעה מרשימים ונוצצים, כשרוב הזמן אנו מקלידים על מחשב ופחות כותבים ממש, יש חשיבות מעין כמוה לציור של פעם. המחשב אינו מעניק חוויה חושית תלת מימדית שמעניקים הציור והאמנות, ובכך מהווים גורם חשוב כל כך להתפתחות המנטאלית והרגשית בגיל הרך.

דף לבן ופשוט תורם רבות לפיתוח היצירתיות, בניגוד למחשב המייצר את התמונות והתפריטים השונים ומזמין את הילד לבחור מתוך הקיים. הדף הלבן, מעודד את הילד למצוא פתרונות יצירתיים: כאן הוא יוצר יש מאין, מתוך אינסוף אפשרויות, ובונה לעצמו את הציור והעולם שהוא בחר ליצור.

לכן, עם כל היתרונות הגלומים במחשב, הוא לא יוכל להחליף את החוויה החושית והיצירתית שמקנה הציור על דף לבן לילד קטן. אז, בצבעים פשוטים ועל דפים פשוטים - מצליח הילד להביע את המתרחש בנפשו, לצייר את הסביבה כפי שהוא רואה אותה ולתת לנו המבוגרים הזדמנות להבין אותו מעט יותר מבעד לציוריו.

אחת האמהות איתה שוחחתי סיפרה שבמסגרת ארוחת צהריים, בעוד היא בעיצומה של הסאגה הבלתי נגמרת לשכנוע הקטנצ'יק לאכול אוכל בריא ומזין, היא הסבירה לו שאם יאכל אוכל בריא הוא יתחזק ויהיה גדול! הילד הביט עליה בעיניים גדולות ומבינות, ולאחר כמה רגעים של חשיבה ענה לה: "טוב, בסדר. אני מוכן לאכול את האוכל הבריא ולהיות גדול, אבל אחר כך אני רוצה לאכול גלידה ולהיות עוד פעם קטן!"

אז לחיי התמימות היפה הזו של הילדים אפשר לדעתי להרים כוסית ואולי אפילו ארבע כוסות. חג פסח שמח!

• שמות הילדים בכתבה בדויים.
• הכותבת היא מומחית לפענוח ציורים וכתבי יד של ילדים, מאמנת הורים להשגת יעדים במשפחה ומחברת הספר: "ציורים מדברים – כלים ושיטות להבנת ציורי ילדים ", הוצאת מנטור.
• רוצים לדעת עוד או לשאול את מיכל וימר על ציורי ילדיכם? היכנסו לפורום פענוח ציורי ילדים .