שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: דנה קופל
    טוב, אני אבא. מה עושים עכשיו?
    קצת זיבולי זיגמונד פרויד, עוד שתיים-שלוש עצות מסבתא, נהג מונית, אדלר, ויניקוט ובעיקר: הרבה אינסטינקט אבהי. חדש בערוץ הורים של ynet: תוכנית אב: גיל ונטורה - פסיכולוג ואבא לשניים, בטור חובה לאבא הטרי

    אחי, ממש בשניה הזו השכבת את הקטנה בת היום וחצי בעריסה, כיסית אותה ברכות שלא כל כך מאפיינת אותך, והרמת אלי את הטלפון שנקבע כבר תשעה חודשים מראש. "טוב, תן את הקטע שלך", נהמת. "אולי סוף סוף יצא משהו מהפסיכולוגיה שלך. אבל תעשה לי טובה – בלי זיבולי פרויד למיניהם".

     

    אז ככה. אני לא חותם לך שכל מה שיאמר להלן הוא מקורי. למעשה, ערבבתי כאן כמה פנינים ממוצא פיהם של אדלר, פיאז'ה, אריקסון, ג'ון לנון, נהג מונית מקו הרצליה-ת"א, מהלר, ויניקוט, הגיס שלי שעובד בהיי-טק, עלי ג'י, וכן, גם קצת מכתביו של זיגמונד הבלתי נמנע. מתוך כבוד לסגנון הניהולי שלך, תמצתתי הכל לנקודות. הנה האני מאמין שלי.

     

    1. אתה ההורה

    מבחינתי, קח את הנקודה הזו פנימה ודלג על כל השאר. עשרות דודות טובות, הורים שראו הכול, תכניות אירוח וספרי פסיכולוגיה בגרוש ימליצו / יאיצו בך ובזוגתך לעשות דבר והיפוכו. בסופו של יום, תצטרכו להחליט, ומהר.

     

    אל תטה אוזן לפנאטים נחרצים – יש אלפי דרכים לגדל תינוקות מאושרים. בחר לך דרך, ודבוק בה. ועוד מילת הרגעה סטטיסטית – רוב ההורים בארץ הקודש לא לקחו קורס אחד בפסיכולוגיה, ועדיין, רוב מכריע של התינוקות יוצרים קשר טוב ובטוח עם אמא-אבא.

     

    2. שינוי מימדי הזמן והמרחב

    אני לא ספצ בפיזיקה, אבל הנה הגירסה שלי ל"קיצור תולדות הזמן": נולדת, גדלת, התאהבת, התחתנת – ואז הופיעו הילדים. יחידות המדידה הטרום אינפנטיליות (שעות, שבועות, חודשים) נגוזו. אתה לומד לנצל מקטעי בזק של 5 דקות (הפסקת סיגריה), 10 דקות (שתי הפסקות סיגריה) ו-15 דקות (העניין ההוא + הסיגריה שאחרי + התלבשות וחזרה לשיגרה).

     

    הערת סיום רצינית: הזמן שלך הופך תלוי בזה של זוגתך וחוזר חלילה. אם X עובד, Y חייב להיות עם הילדים. העתיד יזמן לך ביקור בשני הצדדים של המשוואה הזו, באחריות.

     

    3. בכי הוא שפה!

    החיטה צומחת, הפרחים פורחים, עונות מתחלפות – ותינוקות בוכים. הם בוכים כי הם לא יודעים לדבר, הם בוכים באופן רפלקסיבי, והם לעולם לא בוכים ללא מטרה. מהר מאוד תלמד לזהות את שלוש הקטגוריות העיקריות בשוק הדמעות: בכי של רעב, בכי של כעס, והבכי שישחרר ממך רמות נסתרות של זינוק אולימפי – בכי של כאב.

     

    תעשה לי טובה: תוציא את המילה "פינוק" מהלקסיקון שלך, לפחות בשנה הראשונה. הם לא מסוגלים, מבחינה קוגניטיבית, לחשוב על דרכים להפעיל עליך מניפולציות. הם פשוט אגוצנטריים מדי. תוספת קטנה מדם ליבי – אם אתה רוצה שהיא תגדל להיות עצמאית והישגית בבוא השעה, הנח לה להיות תלותית בתקופה הכי תלותית בחייה.

     

    4. שינוי, שינוי, שינוי

    בחודשים הקרובים תסתגל למצב החדש, תלמד את אורחותיה של העוללית הקטנה, ותתחיל ללקות בתסמונת "נונשלאנטיות ההורים הצעירים". ואז, רגע לפני שתתרווח בידענות בכורסה ותשקול כתיבת ספרי הדרכה להורים כפרנסה צדדית – הקטנה שלך תגדל.

     

    אמת, בזמן הקרוב יהיה די בחום, חיבוקים, החתלה ושירי ערש. עם זאת, לכיוון גיל שנה, אם נבחר בהתנסחות אקדמית, תפסע בתך לעבר שלב האוטונומיה והנפרדות, תוך חקירה פעילה ומתמדת של הסביבה. במילים ארציות יותר: היא תדדה במהירות דובית מתחת לאפך, תשלח יד זריזה לעבר הכבלים של הלפ-טופ, ותנסה לבדוק אמפירית אם אפשר להשחיל אותם לתוך החתול המשפחתי.

     

    לא, אתה לא אמור לחייך בסיפוק נוכח תושייתה. עכשיו אתה אמור להציב לה גבולות. ברוך בואך לזיג זג ההורי הנצחי: חום וגבולות, גבולות וחום. שלא ימרחו אותך. אין הורה על הפלנטה שיודע את הפרופורציות המדויקות שבין השניים, אבל אנחנו מחפשים אותן. בי נשבעתי (ועיין שוב בנקודה 1).

     

    5. תהיה גבר, זה בסדר

    זוכר את השיר beautiful boy של לנון, אליל נעורינו? הנה דוגמה נהדרת למה שקורה כאשר גבר-גבר מתחבר לצדדים הרכים שלו. האבולוציה אולי גזרה דיכוטומיה נוקשה של תפקידים בין ציידים מסוקסים ומיניקות רכות לבב, אבל זה לא אומר שאתה חייב לציית לכל מה שדוד דרווין כתב.

     

    לך אל ילדתך הקטנה ותהיה מה שאתה. אתה רוצה להניף אותה מטאורית אל התקרה? רוצה לשאול אותה השכם והערב איך עושה כלב? לך על זה. אתה לא אמור לצפות באשתך המקסימה ולעשות על זה copy/paste.

     

    ועוד משהו: זה בסדר גמור שיהיו לך ציפיות גדולות מהמלאכית. אין מערכת יחסים בעולם שנכנסים אליה נקיים מתקווה. פיין-שמקרים יעקמו אפם ויעירו שאתה לא נותן לה להיות היא עצמה. אני מביט בך ויודע שזה פשוט ביטוי לכך שאתה מושקע בה רגשית. פשוט ביטוי לכך שאתה אוהב אותה.

     

    הקשבת. סיימתי. היתה שנייה של שתיקה ואז סיכמת: "נחמד. באמת נחמד, אבל מה אגיד לך – סבתא שלי גידלה 8 ילדים, לא קראה מילה פסיכולוגיה בחיים שלה, ואשכרה היתה אומרת לי אותו דבר".

     

    האמת? לא יכולתי לקבל מחמאה גדולה מזו.

     

    • גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, יועץ קריירה ומרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים