והיגדת לבנך: תראו מה הילדים הבינו מההגדה
משה היכה בסלע, הים נפתח ויצאו ממנו תנינים שאכלו למצרים את הרגליים, כדי שלא יוכלו לרדוף אחרי בני ישראל. ילדי גן גלית, בסיפור ההגדה שרק הם מכירים, עם סקופ מיוחד: המכה ה-11: ללכת בלי תחתונים. צודקים, לא נעים...
פיפי, נזלת וגם קוביות
אחרי שילדי הגן לימדו אותנו בפורים את סיפור מגילת אסתר, החלטנו לחזור אליהם גם לפני פסח, ולהתעדכן מהילדים בני השלוש-ארבע על ההגדה ועל מה שקרה שם ביציאת מצרים. עכשיו אספר לכם סוד קטן שלא גילינו בפעם הקודמת: הכתבות מצולמות בגן ילדים!
לא אולפן עם מרואיין העונה בשקיקה לשאלות, אלא המולת אלוהים: לזה יוצאת נזלת מהאף (לך תראיין אותו), ההוא רודף אחרי השני שגנב לו את הקוביות (שמהן כמובן בונים את הפירמידות לפי הגירסה המקומית), לזה יש פיפי (כמו שעשו על העבדים במצרים). כך שלהביא את בשורת העלילה של מה שקרה במצרים מהקטנים היה שווה ערך להוצאת מים מהסלע לפני 2000 שנה.
סקופ הכריש
החלטתי שאיסוביץ הקטן יודע יותר מכל אחד אחר וחתמנו חוזה: אני אנדנד אותו והוא יענה לי בבלעדיות על השאלה: מה קרה למשה בתיבה? "אתה לא מנדנד טוב!", רטן. "אני לא אספר לך כלום!". עברו כמה דקות והמרואיין בן השלוש התרצה ונידב את המידע שבמערכות החדשות חיכו לו: "הסוד של התיבה היה שמשה נכנס אליה קטן קטן ואז יצא ממנה ממש גדול. הוא ישר רץ והיכה בסלע. הסלע נפתח ואז בני ישראל חצו את הים אל הסלע השני, שממנו יצאו תנינים שאכלו את הרגליים של המצרים, כדי שלא יוכלו לרדוף אחרי בני ישראל".
לאחר שהקטנים ישבו לשולחן הסדר ומילאו עצמם ביין – היה כבר קל יותר לראיין אותם: "תשמע מה שאני אומרת לך", לחשה לי נוגה פ', "משה היה כריש, והוא אכל את העלה של הדג. אתה מבין?". מרחוק ראיתי את נדב מאותת לי שבידו סקופ בלעדי: "בני ישראל שיחקו במדבר במשחק הכיסאות. ככה הם עשו 40 שנה". לשאלתי אם הוא מוכן להיות חתום בלעדית על הידיעה ענה הקטנטן בנחרצות שכן.
לפני שנפרדתי מהילדים הזכירה לי נגה א' שזו ההזדמנות האחרונה שלי לאכול מצות. את המצות אסור לקחת הביתה כי הן שייכות לגן.
וכעת, לפני שאני מעביר את השרביט לכתב הבא שיצא לתחקר את הילדים – אני ממליץ "לשמן" אותם בממתקים. נראה לי שאז הוא יקבל מספיק חומר לכתבה של שלוש שעות.
- תודה לצוות הגן על שיתוף הפעולה.
