בעולם? מתים עלינו

אז מה שלום האמרה "העולם כולו נגדנו", עם תחילת שנת ה-60 למדינת ישראל? שוב ושוב מתפרסמות ידיעות על פרסומים אנטי ישראלים ברחבי העולם, חרמות של איגודים מקצועיים, סקרים ששואלים "כמה זמן נותר לישראל" או טוענים שאנחנו "המדינה השלילית בעולם" - ועוד. אבל בדיקה מעמיקה מול נציגינו ברחבי העולם מעלה שהתמונה דווקא יותר חיובית משלילית, למרבה השמחה. אז תמתינו קצת עם אריזת המזוודות.

נכון, לא הכל ורוד. יש לא מעט מקומות שבהם לישראל יש בעייה משמעותית. באירופה, למשל, מציינים לרעה במשרד החוץ בירושלים את בריטניה, אירלנד והמדינות הסקנדינביות. שגריר ישראל בדבלין, ציון אברוני, מסביר: "קיימת כאן ביקורת קשה כלפי ישראל בחוגים מסוימים, בעיקר בתקשורת ובפרלמנט. הביקורת מתמקדת בעיקר בסוגיה הפלסטינית ובשימוש מופרז בכוח בזמן מלחמת לבנון".

אברוני מספר כי בסוף חודש מרס דן ארגון האמנים האירי "איסדונה" בשתי הצעות החלטה אנטי-ישראליות: האחת קוראת לאמנים אירים לנתק את קשריהם עם מוסדות אמנות ישראלים הנתמכים על ידי המדינה והשנייה, מרוככת יותר וחסרת משמעות מעשית, קוראת לאמנים

 האירים "לחשוב" לפני קיום שיתוף פעולה עם מוסדות תרבות ישראלים. לדבריו, "ההצעה הראשונה נכשלה כתוצאה מפעולה נמרצת של השגרירות והמטה בארץ. כיוון שגם להחלטה שהתקבלה משמעות סמלית, העברנו תגובה חריפה לעיתונות והיא זכתה לכיסוי". וזה לא הכל. אברוני נותן דוגמא נוספת, לפיה בספטמבר האחרון קראו 60 אנשי אקדמיה אירים לחרם אקדמי על ישראל. חודש מאוחר יותר, ניסו פעילים פרו פלסטינים להפריע לנאום שנשא בפני 250 סטודנטים ומרצים במערב אירלנד.

אז למה האירים כועסים עלינו? "למצב זה יש כמה סיבות הנעוצות בעיקר בזיכרון ההיסטורי האירי במאבקם נגד הבריטים והשוואת ניסיונם לזה של הפלסטינים", מעריך אברוני. "מדובר גם בתוצאה של סולידריות עם הפלסטינים, המצטיירים בעיני האירים כצד החלש בסכסוך וכקורבן".

אבל זה, טוענים במשרד החוץ, דווקא היוצא מן הכלל. באירופה מסתמן שינוי חיובי ביחס כלפי ישראל ואפילו הקשרים עם מדינות שונות באפריקה ובאסיה הולכים ומתהדקים. נראה כי השפל התדמיתי בו הייתה שרויה ישראל בשנים האחרונות בעקבות האינתיפאדה הולך ודועך. ראש מחלקת ההסברה במשרד החוץ, אמיר גיסין, משוכנע כי ריח השינוי באוויר: "הנרטיב באירופה כבר השתנה לטובת ישראל בשנה החולפת. בארצות הברית התהליך הזה החל מוקדם יותר".

לדברי גיסין, באירופה קיים חוסר עניין הולך וגובר בנושא הפלסטיני והבנה מתגבשת לאיום האיסלאמי. גם מלחמת לבנון השנייה גרמה לאירופים להבין שהקונפליקט במזרח התיכון הוא לא רק בין פלסטינים לישראלים אלא בין מתונים לקיצונים. "בשלוש המדינות החשובות באירופה – בריטניה, צרפת וגרמניה – מראים סקרי דעת הקהל שינוי בעמדות לטובת ישראל. המלחמה חשפה את איראן וסוריה כמדינות תומכות טרור שמהותן יצירת אי יציבות".

עם זאת מדגיש גיסין ש"זה לא שהאירופים התחילו לאהוב אותנו יותר. הנרטיב הוא שישראל היא דמוקרטיה שתמיד תשתמש בכוח עודף. אבל קודם התפיסה הייתה של דוד הפלסטיני וגולית הישראלי. המלחמה האחרונה, בשילוב עם עליית החמאס לשלטון, גרמה לכך שהפלסטינים אינם נתפסים כמקשה אחת – יש את החמאס הקיצוני ויש את אבו-מאזן המתון יותר. חייבים להבין: האירופים לא אומרים עכשיו אשמנו, טעינו, אבל הם מבינים שאינם יכולים לטמון את ראשם בחול כיוון שהקואליציה של הקיצוניים מנסה ליצור אי-יציבות. הם רואים את התעצמות ארגוני הטרור ומבינים את התחושה לפיה הטרור האיסלאמי יאיים לעשות שימוש בנשק בלתי קונוונציונלי. ההבנות הללו עדיין אינן מיתרגמות לפעולה דרמטית של הפעלת לחץ כלכלי על איראן כפי שהיינו רוצים. אבל המודעות בהחלט נמצאת במקום אחר מאשר לפני שנה".

הפגנה נגד ישראל בלונדון. צילום: איי.פי.

אך כמו תמיד, האהדה כלפי ישראל עדיין רחוקה מלהשביע רצון. במשרד החוץ מציינים כי למרות המגמה החיובית של יחסי החוץ עם צרפת וגרמניה, היחס כלפי ישראל בבריטניה לא תואם את שאיפותיה של ישראל. "בריטניה היא החוליה החלשה באירופה ביחסה לישראל. לישראלים קשה להבין את זה כיוון שאנחנו מרגישים קרבה גדולה יחסית לאנגליה. בדעת הקהל הבריטית מצבנו הוא הקשה ביותר ביחס למדינות החשובות באירופה - צרפת וגרמניה - כיוון שבבריטניה אין הבנה של האיום האיראני", אומר גיסין.

צרפת? לא מה שחשבתם...

שגריר ישראל בפריז בארבע השנים האחרונות, דניאל שק, מצביע גם הוא על המגמה החיובית הקיימת בצרפת כלפי ישראל, בצד התגברות הקיצוניים הפרו-ערבים. "עצמאות ישראל אינה בסכנה ממשית ולא נמצאת בסימן שאלה במסגרת בדיון הציבורי המקובל בצרפת", אמר שק. "עם זאת יש נטייה גוברת, בשוליים, של דעות הגורסות שאולי זה לא היה טוב להקים מדינה יהודית. הטרנד הזה קיים בעיקר בחוגים פרו ערביים המדברים על מדינה אחת, דו לאומית ולא על שתי מדינות לשני עמים. אבל זו בהחלט לא תופעה בסדר גודל רחב למרות שהיא התגברה בשנים האחרונות בגלל האינתיפאדה. השיח הזה נעלם בתקופות אופטימיות יותר של תהליך מדיני".

לדברי שק, לצרפתים נמאס לשמוע על הסכסוך במזרח התיכון שאינו יורד מהכותרות לרגע. "חוסר הסובלנות הגובר גורם לתופעה של אדישות כלפי הבעיות. הצרפתים אומרים לעצמם שנמאס להם לשמוע על הבעיות שלנו וזה בכלל לא רע לישראל".

בד בבד עם האדישות כלפי הסכסוך באזורנו מצביע שק על שיפור יחסים המשרת את האינטרסים של שתי המדינות. קשה לו להצביע ממה נובע השיפור הזה אולם המגמה מתבטאת בשיפור יחסי המסחר והתיירות בין המדינות. "השיפור החל

 בשל שינויים מסוימים שקרו בשטח, כמו תכנית ההתנתקות, העלייה המטאורית בתדמיתו של שרון והאיום האיראני. ההתגרענות האיראנית החזירה את הסכסוך במזרח התיכון לפרופורציות אזוריות. הסכסוך החל להצטייר כקונפליקט בין העולם החופשי לעולם הפונדמנטליסטי והצרפתים החלו לקרוא את מפת האזור בצורה מורכבת יותר מבעבר. צרפת וישראל מוצאות את עצמן באותו צד בנושא הגרעיני האיראני".

לדברי שק, התדמית בציבור הישראלי לפיה צרפת היא מדינה אנטי-ישראלית בנפשה איננו תואם את המציאות. "כל מי שטוען שצרפת אנטי ישראלית צריך להבין שזה לא נכון. יש לישראל ידידים רבים במדינה הזאת, לצד ביקורת נוקבת. זה נכון שהתקשורת לא כל-כך ידידותית כלפי ישראל, אבל היום המצב הרבה יתר טוב מתקופת אוסלו והאינתיפאדה. יש מגוון רחב יותר של דעות. משאלת הלב שלנו היא שישראל תמשיך את מגמת השיפור של השנים האחרונות גם תחת השלטון הצרפתי הבא".

ותמיד יש את אמריקה. בניגוד לאירופה הבעייתית משהו, בארצות הברית, ידידתנו הגדולה, המצב כנראה לא יכול להיות טוב יותר. "רואים את האהדה לישראל בסקרי דעת קהל במדינה וביחס של האוכלוסייה כלפי הישראלים הרבים", אומר ל-ynet הקונסול הכללי באטלנטה, רדא מנצור. "מדינות רבות היו רוצות להיות במקומנו ולקיים קשר כזה עם ארצות הברית. היחסים שלנו עם ארה"ב הם אינטימיים ויש לנו נגישות ויכולת דיאלוג כמעט בין שווים עם האמריקאים. זה מדהים אם זוכרים את הפרופורציות שבין שתי המדינות".

לדברי מנצור, במהלך מלחמת לבנון השנייה ישראל קיבלה תמיכה והבנה גם מאמריקאים שמוצאם לבנוני. "גם הם הבינו שהחיזבאללה מאיים על לבנון עצמה ולא רק על ישראל. הביקורת המרכזית בארצות הברית על ישראל במהלך המלחמה הייתה שלא המשכנו את המהלך הצבאי ושלא עשינו פעילות צבאית גדולה יותר. הביקורת האמיתית מתונה וקיימת בעיקר בחוגים אקדמיים כמו אוניברסיטאות, הגורסות כי על ישראל לעשות צעדים משמעותיים יותר כלפי תהליך שלום ולשאוף לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים. אבל התופעה הזו בשוליים כיוון שמרבית האנשים מבינים את המצב המסובך בו נמצאת ישראל".

ומצבנו בסין? לא רע בכלל

בניגוד לאירופה וארצות הברית, מדינות רבות באסיה ובאפריקה לא נמצאות בשיח הציבורי הישראלי וחשיבותן לא זוכה לתשומת לב מספקת. עם זאת, היחסים בין ישראל למדינות השונות באזורים אלו הולכים ומתהדקים. הדבר כמובן לא אמור לגבי מדינות מוסלמיות כמו פקיסטאן, צ'אד ולוב, עימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים רשמיים.

בסין למשל, קיימת הערצה עצומה ליהודים בכלל ולישראל בפרט למרות שהיחסים הדיפלומטיים עם המדינה חודשו רק בשנות התשעים המוקדמות. "ישראל זוכה כאן להערכה מאוד גדולה בזכות הטכנולוגיה, ההי-טק והחקלאות", אומר קונסול ישראל בשנחאי, אורי גוטמן. "הם רואים בנו מודל לחיקוי בתחומים רבים. משלחות סיניות רבות מגיעות ארצה כדי ללמוד על היצירתיות הישראלית ולהבין איך הגענו למה שהגענו בכמעט 60 שנה. מצבנו כאן רק הולך ומשתפר".

ישראל הייתה המדינה החמישית בעולם שהכירה בסין, דבר המקנה לה נקודות זכות לא מעטות בקרב ראשי המדינה. הסכסוך המזרח תיכוני נמצא אמנם בכותרות התקשורת כמו בכל מקום בעולם, אך הוא אינו זוכה להתעניינות רבה במיוחד. "צריך להבדיל בין אירופה וצפון אמריקה, שחיות את הסכסוך הים תיכוני לבין אסיה שפחות מתעניינת בסכסוך", אומר גוטמן. "הרוב המאסיבי בסין פחות מעוניין בפוליטיקה כיוון הם נמצאים כעת ב'בום' כלכלי אדיר. הם במצב של פריחה כלכלית ומעדיפים ליהנות ממנה במקום לעסוק בקונפליקטים. התושבים פה קוראים ורואים על ישראל, אך הצמיחה והנס הכלכלי מעניין יותר".

אולמרט בסין. הערצה. צילום: רויטרס

לדבריו, כנציג ישראלי הוא מתקבל בכל מקום בסין בהערכה. "אין פה עוינות כלפי ישראל. הסגנון הסיני הוא מאוד עדין ואין בכלל מה להשוות אותו לבוטות הישראלית. מצבה של ישראל בסין נמצא עכשיו בשיאו. כשאולמרט ביקר פה לפני מספר חודשים הוא התקבל פה בהערצה בלתי רגילה וזכה לסיקור תקשורתי מאוד אוהד. אנחנו נמצאים באחד השיאים גם ביחסים הבילטראליים בין ישראל לסין".

באפריקה המצב מעט מורכב יותר. ביבשת יש מדינות מוסלמיות רבות איתן לישראל אין יחסים דיפלומטיים רשמיים, אך חלקן מקיימות עמנו יחסים בילטראליים בלתי רשמיים. אחת מהמדינות המרכזיות באפריקה עימן היחסים

 פורחים היא ניגריה, עימה חידשה ישראל את יחסיה בשנת 1992. רוב האוכלוסייה הניגרית חיה בתנאים סוציו-אקונומיים נמוכים ותוחלת השנים של התושבים נמוכה מאוד בהשוואה לעולם המערבי. מרבית תושבי המדינה הם מוסלמים סוניים והשאר בעיקר נוצרים.

"היחסים בין ניגריה לישראל מצוינים", אומר שגריר ישראל באבוג'ה, נועם כץ, ומדגים: "בסקר של ה-BBCלפיו ישראל היא המדינה השלילית בעולם זכתה ישראל לדירוג חיובי רק בשתי מדינות – ארצות הברית וניגריה".

לדבריו, "רוב הנוצרים במדינה מזדהים עם ישראל בעוד שמרבית המוסלמים מזדהים באופן טבעי עם הצד הערבי. ההצהרות של שלטונות ניגריה דוגלות בפיתרון של שתי מדינות לשני עמים עם גינוי מוחלט לטרור. במישור הרשמי העמדה שלהם מאוד מאוזנת. הניגרים לא יוציאו גינויים רשמיים לפעולות של צה"ל כי המדינה מעוניינת בשלום בעולם. היא מתנגדת לפעילות החיזבאללה וההפגנות של המוסלמים בניגריה נגד ישראל לא גלשו לאלימות. ישראל מתחילה לגלות מחדש את אפריקה. מאז חידוש היחסים הדיפלומטיים היחסים בין המדינות רק הולכים ומתהדקים".

ומסכם גיסין, ראש מחלקת ההסברה במשרד החוץ: "במשך 40 השנים האחרונות, מאז מלחמת ששת הימים, העולם תפס את המזרח התיכון כזירה בה מתקיים קונפליקט בין ישראל לפלסטינים וכל מה שקרה כאן נקבע והתפרש לפי זה. בשנה האחרונה החל תהליך חדש". אבל האם הרוח הקלה הנושבת בעדנו תחזיק מעמד לאורך זמן? אולי זו שאלה שעדיף, מבחינה דיפלומטית, להיזהר מלהשיב עליה.