שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בלעדייך אני חצי בנאדם? על תלות ועצמאות

    לא תמיד פשוט לחיות עם מישהו אחר, והזוגיות מזמנת לנו מצבים מורכבים לרוב, אבל בסך הכל החיים בזוג קלים יותר מהרבה בחינות מאשר החיים לבד. המפתח הוא הדדיוּת

    הקונפליקט בין תלות לעצמאות מתחיל עוד בילדות, בתנודות בין השאיפה לחזור לביטחון של הרחם לבין השאיפה לפרוץ החוצה ולגדול. והוא ממשיך, ולפעמים אף גובר, בתוך הקשר הזוגי.

     

    לכבוד יום העצמאות ולתפארת מדינת ישראל, ריכזנו אמירות שנשמעות בחדר הטיפולים הזוגי, שהמוטיב החוזר בהן הוא הקונפליקט הזה. מצאנו שהאנשים נוטים להתייחס לשישה סוגי עצמאות בזוגיות:

     

    עצמאות רגשית

    "אני מרגישה שאני לא יכולה בלי בן הזוג שלי, אני מפחדת שהוא יעזוב אותי ואשאר לבד. אני יכולה אולי להתמודד עם החלקים הטכניים של החיים לבד, אבל המחשבה שלא יהיה שם מי שיחבק אותי בלילה גורמת לי להרגיש קטנה ומפוחדת".

     

    אם כי לא תמיד פשוט לחיות עם מישהו אחר, והזוגיות מזמנת לנו מצבים מורכבים לרוב, בסך הכל החיים בזוג קלים יותר מהרבה בחינות מאשר החיים לבד. יותר קל כשהמטלות הכספיות והטכניות נחלקות בין שני אנשים, אבל עיקר ההקלה הוא התחושה הרגשית ש"יש שם מישהו בשבילי".

     

    לעיתים, אנחנו פוגשים אנשים שבוחרים בחירה זוגית שאינה מתאימה להם, או ממשיכים בזוגיות הגורמת להם הרבה סבל, רק בגלל הפחד להישאר לבד ולאבד את התחושה שיש להם פרטנר לחיים. ממקומות כאלה נולדו שירים כמו "בלעדייך אני חצי בן אדם".

     

    עצמאות כלכלית

    "אני מובטלת כבר כמעט שנה, ולמרות שלא טוב לי בזוגיות אני לא יכולה לעזוב, כי בעלי מפרנס אותי. לאן אני אלך, לרחוב? להורים שלי? אז אני נשארת. אולי מהסיבות הלא נכונות..."

     

    פרויד אמר שבריאותו הנפשית של האדם נשענת על שתי רגליים, "עבודה ואהבה". כשאדם לא עובד, ותלוי כלכלית בבן זוגו, נפגע גם חופש הבחירה. כשאחד מבני הזוג תלוי באחר מבחינה כלכלית, זה מכניס מתח מתמיד לקשר ומקשה על שני הצדדים להבין ולדעת אם הם באמת נמצאים בקשר מתוך בחירה, או שיש גם אלמנטים של "אין ברירה" בהחלטתם להישאר.

     

    זוגות רבים שיחסיהם עלו על שרטון ממשיכים לחיות יחד, תוך גרימת סבל רב לילדיהם ולעצמם, מתוך חשש שלא יוכלו לעמוד על הרגליים לבד. בתקופות כאלה הופכת שאלת העצמאות הכלכלית קריטית ומתבהר הקושי העצום הכרוך בתלות הכלכלית של אחד מבני הזוג בשני.

     

    עצמאות של זמן ומרחב

    "בת זוגי לא מסוגלת לקחת מרחק ממני אפילו לרגע. אין שניה במהלך היום שהיא לא יודעת איפה אני, כל רבע שעה טלפון, אלי או לקולגות במשרד לידי, או שהיא מופיעה לה, בלי להודיע... אסור לי לצאת לבד עם חברים אף פעם, כי היא תרגיש נטושה ונבגדת. החל מהרגע שאני חוזר מהעבודה אנחנו אמורים כל הזמן להיות יחד. ואפילו כשאני יושב בחדר העבודה בבית ועובד עד מאוחר – היא תמצא תירוצים לשבת לידי, ולעולם לא תלך לחדר אחר. לפעמים אני מרגיש שאין לי זמן לעצמי. כי אפילו הזמן הפנוי שלי הוא שלה".

     

    עד כמה צריך כל אחד מבני הזוג להרגיש את בן זוגו קרוב אליו, פיזית, כדי לשמר את תחושת ה"ביחד" והביטחון בקשר? יש זוגות שמאפשרים זה לזה מרחב פתוח וחופשי בצורה קיצונית: כל אחד מהם יכול לגור בעיר אחרת, להתראות פעם בהרבה זמן, לבלות אחד עם השני, אבל גם עם אחרים, ועדיין להיחשב אחד בעיני השני כזוג. מהצד השני, אצל זוגות אחרים, ההימצאות יחד כל הזמן הכרחית על מנת לקבל תחושה של ביטחון בקשר. בדרך, אי שם בין המצב הקיצוני הראשון לשני, נמצאים שאר הזוגות, המאפשרים זה לזה מידה שונה של עצמאות בזמן הפנוי של שני הצדדים ובמרחב, ובכל זאת שומרים על תחושה של קשר וקירבה.

     

    עצמאות אידיאולוגית

    "הוא לא נותן לי להחליט בשום דבר, לא בדברים הגדולים ולא בדברים הקטנים. הכל אנחנו עושים כמו שהוא רוצה – יוצאים לאן שהוא רוצה, נוסעים לאן שהוא רוצה לחופש, אוכלים מה שהוא רוצה, רואים רק את הסרטים שהוא אוהב. אני אפילו חייבת להצביע כמוהו. הוא כל הזמן מנסה להשתלט לי על המחשבות".

     

    כמו שחופש הבחירה הוא הבסיס של כל דמוקרטיה, כך גם בקשר הזוגי. למרות ששני הצדדים בחרו אחד בשני, עדיין מותר, אפשר, ובמידה מסוימת אפילו רצוי, שהם יחזיקו במחשבות, רצונות בחירות והחלטות, עצמאיות - וייתכן גם שונות אחד מהשני.

     

    כשם שחשוב לחלק מהאנשים להיות כל הזמן יחד בזוגיות, וקשה להם לשאת מרחק פיזי והיפרדות, כך קשה לאחרים מרחק אידיאולוגי: עד כמה שני בני הזוג דומים זה לזה באידיאולוגיה הפוליטית והחברתית שלהם? בערכים הבסיסיים? בתפישת העולם שלהם לגבי חינוך ילדיהם? כשהפערים גדולים מדי נוצרים חיכוכים בין בני הזוג, וזה עלול לפגום בזוגיות ובמשפחה. אבל האם מחויבת זהות אידיאולוגית, ואם כן עד לאיזו רמה? האם מותר לבני זוג שיהיו להם תחומי עניין ותחביבים שונים? לרצות לבלות את הזמן הפנוי בצורות אחרות? עד איזו נקודה זה מפרה את הקשר, ומאיזה נקודה זה מחבל בו?

     

    עצמאות משפחתית

    "אין דקה של שקט בבית, של שנינו לבד. או שההורים שלה נמצאים, ומנהלים לי את החיים, (בעיקר אמא שלה) או שאחותה אצלנו כל הזמן, אוכלת, ישנה ומבלה איתנו בסלון בלי סוף, או אחיה מגיע עם כל הילדים. לפעמים נדמה לי שאני בכלל לא מכיר אותה בלי התפאורה של המשפחה שלה מסביב..."

     

    היציאה מבית ההורים ובנית הזוגיות והמשפחה החדשה מלווה בתהליך פסיכולוגי של התנתקות ממשפחת המוצא. לוקח זמן עד שמפסיקים להרגיש שכשפותחים את הדלת לבית ההורים "חוזרים הביתה", לוקח זמן עד שמרגישים שהזוגיות הטריה היא בעצם "המשפחה" החדשה שלנו. לחלק מהאנשים לוקח יותר זמן.

     

    מהצד השני, גם משפחת המוצא עוברת שינויים רגשיים עם צאת הילד שהתבגר מהבית וזקוקה לזמן כדי להתרגל. עד מתי תהיה להורים השפעה יומיומית ושליטה על חייו של הילד שגדל? עד כמה ישארו אחראים על התפקוד העצמאי שלו? עד כמה נשארים מעורבים מבחינה כלכלית ו/או רגשית?

     

    הזוג החדש מגיע משתי משפחות בעלות נורמות שונות לגבי נושאים כמו התקשרות, עצמאות ופרידה. לא פעם, השוני הזה הוא מקור לקונפליקטים בזוגיות החדשה, כשצד אחד מרגיש שהשני לא נפרד מספיק ממשפחת המוצא שלו ומידת המעורבות שלהם בחיי הזוג גבוהה מדי.

     

    עצמאות חברתית 

    "היא מחליטה מי יהיו חברים שלנו ומי לא. את החברים שהיו לי לפני שהתחתנו היא פיזרה לכל עבר ולא מסכימה שאבלה איתם. 'הם לא לרמה שלך', היא אומרת לי, וככה איבדתי חברים שהלכו איתי שנים, מהילדות, השכונה, הצבא".

     

    האם מותר לכל אחד מבני הזוג להחזיק בחברים "משלו"? עד כמה הצד השני צריך להיות מעורב בקשרים האלה ושותף להם? מה קורה כשאחד מהצדדים סולד מאוד מהחברים של הצד השני, או לא מרגיש בנוח איתם ועם בני זוגם בחבורה?

     

    חברים הם אחד מהנכסים הרגשיים החשובים שיש לאדם בחייו, ולא פעם הוא מגיע לקשר הזוגי כשעולמו החברתי כבר מלא וגדוש. בן הזוג החדש לא תמיד מרגיש נוח בעולם החברתי הזה. זוגות שונים מוצאים פתרונות שונים לבעית החברים, החל מפתרון קיצוני שכל צד ממשיך להחזיק בחברים נפרדים, ועד לפתרון קיצוני אחר, שהחברים שישארו הם רק אלה שמתאימים לשני הצדדים. באמצע הדרך קיימים פתרונות נוספים, שמאפשרים לצדדים לשמור על מידות שונות של עצמאות בעולמם החברתי.

     

    * * * *

    הקשר הזוגי הוא סוג של שידרוג העצמאות: בספרות הוא מוגדר כ"תלות הדדית", בשונה מתלות שהיא שליטה של אחרים בנו. התלות ההדדית מושתתת על העובדה שמדובר בשני בני זוג עצמאיים, שהחליטו ש"אנחנו" יכולים לעשות זאת, לשתף פעולה, לשלב את כשרונותינו, יכולותינו, אהבתינו, וליצור יחד דבר גדול יותר. התלות ההדדית באה ממקום בטוח בזוגיות, מאפשר, רואה, בוחן, אחראי. כפי שאומר סטיבן קובי: "תלות הדדית רגשית משמעה שאני שואב מתוכי תחושת ערך עצמי גבוה, ובה בעת מכיר בצורך באהבה, בנתינה ובקבלת אהבה".

     

    אז השנה, כשאתם מנפנפים בדגל או על המנגל, קחו רגע לחשוב על מידת התלות והעצמאות שלכם בזוגיות ואיפה אתם רוצים לראות את עצמכם בשנה הבאה.

     

     

    קבוצת "בדרך לזוגיות" בהנחיית יעל וגילי

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סי די בנק
    לא זזים זה מזה
    צילום: סי די בנק
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים