שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שיעור 29: זכויות נשים בהיבט חברתי-כלכלי
    לזכויות החברתיות-כלכליות של נשים, בעיקר אלו הקשורות לקיום בכבוד ולנגישותן למקורות ההכנסה, יש השפעה רבה על יכולתן לממש זכויות אחרות: זכותן על גופן, קביעת מעמדן האישי, הזכות לבריאות ועוד. יהודית אופנהיימר על מעמד האישה בשוק העבודה

    "נשים הן מחצית מאוכלוסיית העולם ותורמות שני שליש משעות העבודה בו, אך בבעלותן רק אחוז אחד מהרכוש בעולם", אמרה מרי קולינס, שכיהנה כשרה למעמד האישה בממשלת קנדה בשנת 1993, ומייצגת נאמנה את המצב ברוב החברות בעולם. בציינה את המונח 'שעות עבודה', קולינס עושה שימוש במונח שטבע הפמיניזם המרקסיסטי. הוא מתמקד לא בשכר אלא גם בעבודה בפועל, וקורא תיגר על החלוקה המקובלת במפקדי אוכלוסין, באקדמיה ובתהליכי קבלת מדיניות - המכירים רק בעבודה בשכר מחוץ לבית. בחלוקה המקובלת, טיפול בהורים, בילדים ומשפחה, עבודה קהילתית ועבודה במשק הבית אינם נחשבים ל'עבודה' - ואישה המבצעת את כל המטלות הללו עונה לקטגוריה 'לא עובדת'.

     

    הפמיניזם המרקסיסטי תרם כמה מונחים חשובים לבחינת המציאות המגדרית: בראש ובראשונה את ההבחנה בין הספירה הציבורית - המבוססת על שכר, קידום, זכויות, יוקרה ושעות עבודה קצובות; ובין הספירה הפרטית - שבה אין הגבלת זמן ואת השכר, הקידום והיוקרה מחליפות אהבה ואלטרואיזם. היום אנו מכירים מקרים רבים בהם הספירה הביתית ממשיכה להגדיר את מעמדה של האישה גם כשהיא יוצאת לספירה הציבורית. "נכון שהמשכורת נמוכה", אומרים מעסיקים לנשים אותן הם מבקשים להעסיק, "אך יש בה הרבה עניין וסיפוק". 

     

    הספירה הפרטית והספירה הציבורית

    הדיכוטומיה בין הספירה הפרטית לציבורית לא היתה קיימת תמיד. התפתחותה קשורה במהפכה התעשייתית ובקפיטליזם שהוציאו את העבודה מן הבית. לאחרונה נרשמה פריחה של סרטים העוסקים במעמד הבינוני באמריקה בשנות החמישים, ובאידיאליזציה המזויפת של מודל המשפחה שעליו היה מבוסס - הגבר שבמרכז נמדד ביכולתו לפרנס את משפחתו, הגומלת לו בתלות, הכרת תודה מתמשכת וסיפוק כל צרכיו. רובם, אגב, הציגו נשים דיכאוניות בעלות נטיות אובדניות. האידיאליזציה הזו, בעייתית ככל שתהיה, היתה נחלתה של החברה הבורגנית. נשים ממעמדות נמוכים עבדו תמיד, במפעלים, בשדות, בסדנאות הזיעה ובמשקי הבית של משפחות מהמעמד הבינוני, אך גם שם החלוקה בין הספירה הציבורית לפרטית קבעה את האופן שבו תוגמלו. רוב המקצועות שבהם עסקו נשים נתפסו כהרחבה של הספירה הביתית ואופיינו בתנאי עבודה קשים ובשכר וביוקרה נמוכים.

     

    בשנים האחרונות נכנסו כלים חדשים הסוקרים עבודה במונחים של בחינת מספר שעות העבודה בפועל, ולא רק שכר או עבודה מחוץ לבית. מרכז המחקר הישראלי "אדוה" אחראי לפרסום סקרי תקצוב זמן, שהונהגו זה לא כבר בעולם כולו ומקובלים היום על ארגון העבודה הבינלאומי "ILO" ועל האו"ם. סקרים אלו בודקים כמה שעות

    בפועל מקדישים נשים וגברים במדינות שונות לעבודה בבית, מחוצה לו ובקהילה - מתוך מגמה הרואה בהן תרומה חיונית למשפחה ולקהילה וכוללת אותן בסטטיסטיקה הלאומית ובתהליכי קביעת המדיניות.

     

    כלי אנליטי נוסף הוא הביקורת המגדרית. התפיסה המגדרית טוענת כי ההבדלים בין נשים לגברים נעוצים במידה רבה באופן שבו החברה מבנה את תפקידיהם, ומציעה להבין את התופעות החברתיות באמצעות בחינה ביקורתית של מיקומם במוקדי הכוח השונים. שוק העבודה אינו מרחב נייטרלי, הוא בנוי בעיקרו על-פי יכולותיהם וצורכיהם של גברים - עבודה מחוץ לבית במשך שעות ארוכות ועוד. לכן נשים חוות את שוק העבודה בצורה שונה מזו של גברים, ולרוב באופן מפלה. בישראל ובעולם, הניתוח המגדרי מכיר בהבדלים בין נשים ממעמדות שונים ומקבוצות אתניות שונות, למשל נשים מזרחיות וערביות המופלות יותר מנשים אחרות בשוק העבודה הישראלי.

     

    האפליה הטבועה בשוק העבודה

    לכאורה, בעשורים האחרונים אנו עדות לפריצה משמעותית של נשים לשוק העבודה. אנחנו רואות יותר נשים בתפקידי ניהול ויותר נשים חודרות לתחומים הנחשבים 'יוקרתיים' ונשלטו בעבר בידי גברים. אולם ההתקדמות הזו משקפת רק חלק צר של התמונה. המעבר של נשים מהספירה הביתית לציבורית לא שינתה דיה את חלוקת העבודה הבסיסית בין נשים לגברים, ולא ערערה מספיק על מבני הכוח ועל האפליה הטבועה בשוק העבודה.

     

    חמור מזה, תהליכי הגלובליזציה, השינויים בשוק העבודה ושחיקתה של מדינת הרווחה, הביאו לפגיעה משמעותית בתנאי הקיום של מרבית הנשים בעולם, תופעה שמתרחשת גם בארץ. המגמה הנראית היום היא 'פמיניזציה של העוני', כלומר העוני הופך נשי יותר ויותר. מדובר במגמה רחבה בהרבה מזו של נשים מצליחות, ויש לה היבטים אתניים ומעמדיים מובהקים. הולכות ומתמעטות האפשרויות העומדות לרשות נשים רבות, בעיקר מקבוצות מוחלשות, לקיום בכבוד. שוק העבודה עובר תהליך 'הגמשה', תופעה שלילית שביטוייה הם שחיקה בתנאי העבודה, השכר ומחויבותו של המעביד לעובד/ת. העובדות בסופרמרקטים, למשל, נדרשות לעבוד שעות ממושכות בעמידה, משתכרות שכר מינימום וכפופות לאיומי פיטורים מדי תשעה חודשים כדי למנוע מהן קביעות.

     

    מקובל לראות באימהות חד-הוריות נייר לקמוס של מדינת הרווחה. למעלה מ-70% מהאימהות החד-הוריות העניות בארץ הן נשים עובדות, ההפך מהדימוי הפרזיטי שהודבק להן. בהקשר הזה טבעה ברברה ארנרייך את המושג 'עובדים עניים', כלומר אנשים עובדים שאינם משתכרים דיים, שרובם נשים. במקביל, ההפרטה וצמצום המגזר הציבורי, משאב התעסוקה הגדול ביותר של נשים בארץ, הביאו לכך שחלק גדול ממי שנכנסות אליו כיום עושות זאת כעובדות קבלן המועסקות בתנאים ירודים.

     

    דרושה: סולידריות בין נשים

    שלושה גורמים עיקריים משפיעים על מעמדה של האישה בשוק העבודה: יכולת ההשתכרות; השתתפות הגבר בחיי משפחה; ומדינת רווחה תומכת. במילים אחרות, ככל שנצליח לתרגם את יכולת ההשתכרות של נשים להשתתפות גבוהה יותר של גברים בדאגה לבית, יחד עם מערכת תומכת של מדינת רווחה, נגיע למודל שוויוני יותר. כדי לשנות את פני החברה לא די בעוד מספר נשים המשתכרות היטב, אלא יש להתחשב בפרמטרים של השתתפות הגברים בבית ושל מדינת רווחה התומכת בעבודת נשים באמצעות דרך מעונות יום, הרחבת ההשכלה, הנגשת שוק העבודה, הגדלת מספר המשרות החלקיות המתגמלות לנשים וגברים שמגדלים ילדים, חופשות לידה מוארכות לנשים וגברים, קצבאות נדיבות ועוד.

     

    דרך נוספת לשינוי המצב היא הרישות (networking), אף הוא מרכיב חשוב ביכולתן של נשים למצוא עבודה. לנשים עניות חסר רישות הנחוץ לשפר את סיכוייהן

    למצוא עבודה, ודרושה סולידריות בין נשים מקבוצות שונות שיסללו את הדרך לנשים אחרות בשוק העבודה.

     

    כלי מרכזי אחר הוא Gender Mainstreaming, מודל שחדר לתודעה הציבורית העולמית בעקבות ועידת בייג'ינג בשנת 1995. מדיניות ציבורית צריכה להכיר בפריזמה המגדרית ולטפל בנושאים שונים בהיבט מגדרי - כלומר לבחון את ההשלכות השונות של תהליכי המדיניות על גברים ונשים מקבוצות שונות. עליה לנתח את הנתונים הרלוונטיים ולהכניס את השיקולים הללו לזרם המרכזי של קבלת ההחלטות. בישראל, "פורום נשים לתקציב הוגן", לו שותפים ארגוני נשים שונים, מבקש לבחון בעין מגדרית את כל ההקצאות בתקציב המדינה, ולהטמיע בכל משרד ממשלתי את ההכרה בכך שלכל החלטה תקציבית יש השפעה על נשים.

       

    יהודית אופנהיימר, לשעבר מנהלת המרכז הפמיניסטי "קול האישה" , היא עמיתה במכון מנדל למנהיגות חינוכית

     


     

     

    • המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות מלאה. מדור שבועי מגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה. 

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים