תגיד, זה כאב כשהתחלקת על השכל?
מחקר חדש שבדק משפטי פתיחה של גברים חושף פרדוקס: הגברים נוטים להשתמש במשפטים דוחים, שאינם מדברים אל רוב הנשים. למה הם מתעלמים מהמציאות? מה הבסיס לאופטימיות הרבה שהם תולים במשפטי החיזור הכושלים שלהם? איזה משפטי פתיחה עושים את זה לנשים?
"יקירתי, אני לא ממשיך לכתוב, משום שהאנחות והדמעות שלי אינן מאפשרות לי".
"הלב שלי הרוס בתוך החזה שלי".
"אני סובל, בדחיות וברגעים הרעים האלה, ממחשבות מכאיבות שאי אפשר לדמיין, שאני עומד לאבד את האבן היקרה שלי".
משפטי החיזור האלה לקוחים מתוך מחקרה של ההיסטוריונית ד"ר רבקה ארל, מאוניברסיטת וורוויק באנגליה, שחקרה 303 מכתבי אהבה וחיזור מהמאה ה-18 במושבות הספרדיות ביבשת אמריקה. מכתבי האהבה עמוסי הרגשות האלה כתובים בסגנון מנופח ומליצי. הקו המוביל בהם הוא ביטויים של השפלה עצמית. הגבר הספרדי המאוהב מלפני 300 שנה מתאר עצמו כעבד וכמשרת של אהובתו. הוא נכנע לה ומקבל את מרותה, בניגוד גמור לעליונותו החברתית והכלכלית.
מה קורה היום, האם גברים מאוהבים נוטים גם היום להשפיל את עצמם? נראה שכן, אבל בצורה אחרת לגמרי.
יש גברים ויש גברים
אני שומע רעמי צחוק של גברברי הצ'אטים, אבירי המסנג'ר ונסיכי המייל. איזו השפלה? אצולת הגבריות האינטרנטית הרי לא מוצאת זמן, גם אם היא רוצה, לחכות כמה ימים לפני שהמילים "מציצה" ודומותיה עולות לדיון חופשי.
כמובן, יש גברים ויש גברים. אפשר, לשם איזון, למצוא בבלוגים ובפורומים טקסטים רגישים, פגיעים וחושפניים עד כאב, של גברים המתארים את אהבתם. אבל האם מסתמן כיום איזה כיוון לשוני של משפטי חיזור?
אפשר להניח, כמעט בוודאות מלאה, שהגבר של היום משתמש במשפטי חיזור פחות מליציים ופחות כנועים, בהשוואה למשפטי החיזור הלטיניים של המאה ה-18 במושבות הספרדיות. אבל מה אנחנו יודעים על נטיות החיזור המילוליות של היום? ידוע לנו שהנשים הלטיניות אהבו לקבל את מכתבי החיזור הכנועים והנמלצים. אבל האם גם הגבר של היום משתמש במשפטי חיזור שאהובים על הנשים בנות ימינו?
צוות המחקר מאוניברסיטת אדינבורו, בראשותו של הפסיכולוג ד"ר פיטר קארייל ( Caryl), חקר משפטי חיזור של גברים ואת מידת השפעתם על נשים. הצוות אסף, לצורך המחקר, 40 סצינות מתוך ספרים, אתרי אינטרנט וסרטים, כשבכל סצינה מופיע גבר שפונה אל אשה. 266 סטודנטיות ו- 115 סטודנטים נתבקשו להחליט, כל אחת ואחד בנפרד, אם האשה בתוך כל סצינה תרצה להמשיך בשיחה עם אותו גבר. לצורך זה, היה עליהם לסמן את דעתם על פי סולם של חמש דרגות, כשמשמעות מספר 1 היא "האשה היתה שמחה להפסיק את השיחה מיד".
מגוון המשפטים היה רחב. הוא כלל משפטים כמו אזכורים תרבותיים ("ברגעים כאלה אני נזכר בלורד ביירון"), מחמאות חסרות משמעות ("תגידי, זה כאב לך כשנפלת מהשמיים?"), רמזים מיניים ("יש לך ראי במכנסיים? כי אני ממש יכול לראות את עצמי משתחל לתוכם") וסתם משפטים שאמורים להצחיק ("היי, קוראים לי ג'ון, איך את אוהבת אותי עד עכשיו?").
והנה, הממצאים: בעוד שנשים אינן אוהבות, בלשון המעטה, משפטי פתיחה עם משמעות מינית מפורשת, והן נוטות להעדיף משפטים הרומזים על הנחמדוּת של הגבר - חלק מובהק מהגברים בטוח שניתן לרכוש את תשומת לבה של האשה בעזרת רמיזות מיניות שאינן משאירות מקום רב לדימיון.
ככלל, הסטודנטיות נטו לדרג את משפטי החיזור הגבריים על פי אישיותן. נשים פתוחות מעדיפות משפטים משעשעים, בעוד שנשים קשוחות משתעממות ממשפטים של "בחורים נחמדים".
המשפטים שזכו בדירוג הגבוה ביותר (ויש לשים לב שרוב הנשאלים היו נשים), אינם משפטים בכלל, אלא תרחישים בהם גבר עוזר לאשה בתחנת אוטובוס, מבקש את עצתה בקניית שעון, או מתייחס לציור בגלריה לאמנות.
המחקר חושף פרדוקס: משפטי חיזור מיועדים למשוך ולעורר תשומת לב חיובית, ולמרות זאת, על פי המחקר, הגברים נוטים להשתמש במשפטים דוחים, שאינם מדברים אל רוב הנשים. למה אותם גברים מתעלמים מהמציאות? מדוע הם מכשילים את עצמם? מה הבסיס לאופטימיות הרבה שהם תולים במשפטי החיזור הכושלים שלהם?
מעט הנשים שכן נדלקות הן גמול ראוי ומיידי
ייתכן שעל פי ניסיונם, המשפטים הדוחים שלהם עובדים בכל זאת על אחוז מסוים של נשים. אולי המשפטים הגסים דוחים את רוב הנשים, אבל מעט הנשים שכן נדלקות הן גמול ראוי ומיידי.
אבל תיתכן גם אפשרות נוספת. חכמי החיזור המיני המפורש אינם מחפשים בצורת החיזור שלהם רק את הנשים, אלא גם את עצמם. הם רוצים להיות כמו שהם מדברים. החיזור הנלעג שלהם הוא מימוש פנטזיה של לדבר מלוכלך בנוכחות אשה. היא אולי תפנה את הגב, אבל הוא כבר פלט בפניה את סרחונו הלשוני. זה עשה לו טוב.
פנטזיה, בניגוד למה שמקובל לחשוב עליה, אינה נשפטת רק על פי מימושה. לפעמים היא טובה בפני עצמה, בידיעה שלא תמומש לעולם. פנטזיה על אלילי קולנוע, למשל, מיועדת מראש להישאר כפנטזיה, ולמרות זאת, ובעצם בעיקר בגלל זה, היא יכולה לגרום הנאה. כמוה גם ההתלכלכות בפני נשים. האשה תישאר אולי במרומי האולימפוס, אבל עצם ההתלכלכות באוזניה יכולה לגרום לדורסי הלשון האלה הנאה אולימפית.
ואי אפשר בלי לשאול: האם משפטי חיזור כנועים נעלמו כליל מעולמו של הגבר המודרני? נראה, אולי מישהו יחקור גם את זה.
- ניתן לשלוח לאבינועם אימייל
בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.
