שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קורבנות הסחר בבני אדם בישראל
    הגיעה העת כי הרשויות יפנימו שלסחר בבני אדם יש יותר מצורה אחת. לא רק נשים הנסחרות לישראל הן קורבנותיו: יש כאן סחר פנים בנשים ישראליות, סחר באיברים, עבדות משקי בית ותבניות רבות נוספות של עבודות כפייה. נעמי לבנקרון מזכירה כי זכויות האדם של אנשים רבים, רבים מדי, עדיין מופקרות בישראל

    בישראל, הסחר בבני אדם נתפס כבעל תבנית אחת ויחידה: נשים שהגיעו לישראל מחבר המדינות על-פי רוב, מבלי לדעת במה מדובר, וכאן נכפה עליהן העיסוק בזנות. בפועל, המצב שונה לחלוטין. לסחר פנים שונות אך ממש כאותה זיקית המשנה צבעיה, מתמיד הוא בשינוי פניו. בשנה האחרונה מדינת ישראל מצהירה בגאווה, שוב ושוב, כי הסחר בנשים מוגר, או לכל הפחות צומצם במידה ניכרת. אולם המציאות שונה במידה רבה מהכרזה זו. לכן קיימת חשיבות רבה לאבחון השינויים החלים בתחום הסחר והזנות, על-מנת להיאבק בתופעות קשות וחמורות אלו באופן יעיל. 

     

     

    דברי ימי הזנות במדינת ישראל

    ההיסטוריה של הזנות בישראל נחלקת לארבע תקופות. התקופה הראשונה, והארוכה ביותר, נמשכה כ-40 שנה, מאז קום המדינה ועד ראשית שנות ה-90'. בתקופה זו אימצה מדינת ישראל את החקיקה הבריטית לפיה זנות איננה עבירה, אך קיומם של סרסרות ובתי בושת נאסרו. בתקופה זו הופיעו הלקוח הישראלי הראשון, הסרסור הראשון וכמתבקש - הזונה הישראלית הראשונה. כאז כן היום, רבות מן הנשים היו מהגרות, יהודיות שזה עתה הגיעו לישראל, בין אם על מרבד הקסמים או בדרכים אחרות, אך התקשו להשתלב בארץ המובטחת ולמצוא בה את פרנסתן. קשיים נפשיים וכלכליים, הכרוכים זה בזה קשר בל יינתק בעת גלי הגירה, חברו ליצירת זנות בהיקף בלתי ידוע. רובה המכריע של הזנות בתקופה זו, כמו גם רובם של לקוחותיה, היו אזרחי ישראל.

     

    התקופה השנייה, מראשית שנות התשעים ועד שנת 2000, חזתה בראשית הסחר בנשים. בראשיתו הסחר לא היה מאורגן, נשים הובאו במסגרת יוזמות פרטיות ממדינות שונות דוגמת ברזיל, הרפובליקה הדומיניקנית, הונגריה ובמספר גדל והולך מברית-המועצות. עם זאת, לצד הסחר הגובר התאפיינה תקופה זו בהעלמת עין מוחלטת כמעט מצד רשויות האכיפה, שהאמינו כי כל שמתרחש בתחום מתחולל בהסכמה בין בגירים: יחסי חליפין של מין תמורת כסף. חולשתו המוחלטת של צד אחד בעסקה, לעומת כוחם העודף של השניים האחרים - הלקוח, ולרוב גם הסרסור - לא טרדה את מנוחת השלטונות. לא פעם נעשה שימוש בסוחרים ובסרסורים כמקורות מידע, דבר שהפחית אף הוא את רצונה של משטרת ישראל לאכוף את החקיקה הקיימת, שאסרה את ניצול הזנות.

     

    התקופה השלישית, בין השנים 2000 ל-2006, התאפיינה בסחר רחב היקף ומוסדר היטב. קריסתה של ברית-המועצות סיפקה לסוחרי נשים בכל העולם, כמו גם בישראל, כר פורה לסחר באזרחיותיה. עם זאת, בתקופה השלישית החלה מדינת ישראל להתעשת ולפעול נמרצות, לפחות בתחום הסחר החיצוני, קרי של נשים זרות שיובאו לישראל, בשל לחץ אמריקני ניכר שהופעל תוך איום בנקיטת סנקציות כלכליות. הסחר לזנות נאסר בחוק העונשין אך פורש ככזה החל רק על

    נשים זרות, למרות שסחר התקיים גם ביחס לאזרחיות ישראליות, לפי ההגדרה שנקבעה בחוק: נשים שאיבדו את חירותן וגופן, ותוצריו הפכו שייכים לאחר. עם זאת, הזנות המקומית המשיכה להיתפס כמתנהלת מבחירה ורצון.

     

    לאורך תקופה זו פעלה משטרת ישראל לניקוי קיני הסחר בשיטתיות וביסודיות, להוטה להביא הישגים מספריים לדוח מחלקת המדינה של ארצות-הברית מדי שנה. הפרקליטות ובתי המשפט הציגו שורת הסדרי טיעון נלעגים, אך גם בענישה דלה זו היה די על-מנת להרתיע חלק ניכר מסוחרי הנשים. הנשים שנסחרו לישראל בתקופה זו נבחנו בזכוכית מגדלת על-ידי הרשויות והציבור. מי שהגיעה לכאן מבלי לדעת שהיא עתידה לעסוק בזנות זכתה לחיבוק חם ואוהב; אחרות, שידעו כי מדובר בזנות אף אם לא שיערו את תנאיה, זכו ליחס שונה קמעא; ובכל זאת, נוצר המיתוס כי הן קורבנות הסחר היחידות ואין בלתן.

     

    התקופה הרביעית, בה אנו מצויים היום, החלה בשנת 2006. בתקופה זו, שבאה לאחר 'הסחר הקלאסי', מנצליה השונים של הזנות הבחינו כי המשטרה ממקדת את תשומת לבה רק בנשים נסחרות זרות. תבניות שונות החלו להתפתח בתעשיית המין על-מנת לספק את הביקוש שנותר, כמובן, על כנו: נשים ישראליות נשאבו אל התעשייה בממדים גדלים והולכים - עולות חדשות, קטינות ונרקומניות; התפתח סחר פנים בנשים ונערות, אשר טרם זכה לתשומת לב כלשהי מצד המשטרה; נשים ישראליות נסחרו לחו"ל, ולאחרונה הוגשו שני כתבי אישום המתארים כיצד מיוצאות אזרחיות ישראל לזנות בקנדה ואירלנד.

     

    במקביל, הסחר בבני אדם למטרות אחרות, כגון איברים או עבודת כפייה, שהפך לעבירה באוקטובר 2006, עדיין זוכה להתעלמות מוחלטת מצד הרשויות. כך למשל בדצמבר 2006 פורסמו בתקשורת תמונות קשות של לול אווזים, בו החזיקו זוג אחים ישראלים בקבוצת תאילנדים שהיתה אחראית לפיטום האווזים. משרד החקלאות הזדרז להגיש כתב אישום כנגד האחים לפי חוק צער בעלי-חיים. וצערם של התאילנדים? אינו נחשב. עד היום לא הוגש כתב אישום כנגד האחים לפי חוק איסור סחר בבני אדם, אם כי נראה שיסודות העבירה התקיימו במקרה זה במלואם. האבסורד הגיע לידי כך שארבע נשים סיניות, שנכפו לזנות בדרכים הדומות במידה רבה לדרכים בהן נעשה שימוש נגד נשים מחבר המדינות, לא הוכרו כקורבנות סחר. "מוקד סיוע לעובדים זרים" נאלץ לעתור כנגד מדיניות משרד הפנים, המפלה בין קורבנות עבירה לפי מוצאם. ילידות ברית המועצות לשעבר - דא, ילידות סין - נייט. מדוע? למשרד הפנים פתרונים. 

     

     

    קורבנות הסחר החדשים

    אין קל מלהצהיר כי הסחר בנשים במתכונתו ה'קלאסית' הצטמצם במידה ניכרת. אך האם זהו סוג הסחר היחיד שקיים? האם טחו עיננו מראות את אזרחיות ישראל הנכפות לזנות בתנאים המתאימים להגדרת החוק החדש למאבק בסחר של עבדות ועבודת כפייה? נראה כי התשובה לשאלה השנייה, לכל הפחות, חיובית. מדי יום חולף מספר לא מבוטל של ניידות ברחובות פין, ארלינגר ובכל אזור התחנה המרכזית החדשה, בה מצוי אחד ממרכזי הסחר החדשים, אך עיניהם של השוטרים עצומות. הם מחפשים זרות בלבד. מעת שווידאו כי תעודת הזהות שבידי האישה שמולם איננה מזויפת - פג עניינם בה. מי להם ומה להם ב'סתם' זונות ישראליות? הם מעוניינים בנטאשות בלבד, בנשים שאינן אזרחיות ישראל, אשר יסייעו להם לפתור פרשיות סחר רחבות היקף, שבתורן יזכו אותם בקרדיט בדו"ח האמריקני השנתי בנושא הסחר בבני אדם בעולם.

     

    הגיעה העת כי הרשויות יפנימו שלסחר יש יותר מצורה אחת. לא רק נשים הנסחרות לישראל ממדינות ברית-המועצות לשעבר יכולות להיחשב קורבנות סחר: ישנה כאן עבדות משקי בית, סחר באיברים, סחר פנים בנשים ישראליות ותבניות רבות נוספות של עבדות, עבודת כפייה וסחר. על הרשויות להפנים את משמעות הסחר במתכונתו הרחבה, ולהבין שלא רק נשים ממדינות חבר העמים נמכרות לכאן לזנות, כי אם גם אנשים רבים נוספים, ולמטרות אחרות. יש להמשיך את מאבק רשויות האכיפה בתופעה, וכן להפליל את הלקוחות הצורכים בני אדם משל היו חפץ גרידא, הן בזנות והן בתחומים אחרים. יום הכיפורים שאך עבר הוא מועד חשוב לזכור את הלקח שהנחילה לנו המלחמה ההיא: כל קונספציה הינה שלילית מיסודה וקיימת חשיבות רבה לניפוצה, על-מנת להגן על זכויות האדם של אנשים רבים, רבים מדי, שהופקרו עד כה.

     

    נעמי לבנקרון היא יועצת משפטית בנושא סחר בנשים בעמותת "מוקד סיוע לעובדים זרים"  ומרצה במכללה למנהל, האונ' העברית ואונ' תל-אביב


     

    • המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות. מדור שבועי מגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.

      

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים