שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    מוות במערכה האחרונה

    סאלי קמאטוי, מגיבורות הסרט "בובות של נייר", נמצאה מתה בסמטה צדדית בדובאי. לפי החשד מדובר ברצח על רקע מיני. תומר היימן, יוצר הסרט: "אני כועס על עצמי שלא קראתי את אותות המצוקה שלה"

     

    המסע של הדוקומנטריסט הישראלי, תומר היימן למנילה אמור היה להרגיש כמו ניצחון גדול. שלוש שנים אחרי שסיים לערוך את "בובות של נייר", הגיע היימן לראשונה לפיליפינים כאורח פסטיבל קולנוע שארגנה שגרירות ישראל, על מנת להציג את הסרט שבמרכזו קבוצה של עובדים זרים מהפיליפינים.

     

    במדינה, שעיקר הכנסותיה נסמכות על כסף זר שמגיע מ-10 מיליון אזרחים פיליפיניים שעובדים בחו"ל, טבעי שגיבורי הסרט יהפכו לאייקונים תרבותיים מקומיים. את הקרנות הסרט במנילה אמורים היו ללוות הבמאי ואחת הגיבורות הראשיות, סאלי קמאטוי, טרנסקסואלית שנולדה כגבר אך חיה את חייה מילדות כאישה. קמאטוי חזרה למנילה לטפל באמה החולה אחרי שאישור העבודה שלה בישראל פג.


    סאלי (האמצעית) במופע דראג בישראל

     

    ימים ספורים אחרי שנחת בפיליפינים, במהלך הקרנת הסרט באחד הקמפוסים הגדולים במנילה, קיבל היימן הודעה מצמררת - גופתה של סאלי נמצאה זרוקה בסמטה אחורית באזור אל יארמוק בשארג'ה, האמירות השלישית בגודלה השוכנת לחופי המפרץ הפרסי.

     

    "לא האמנתי שזה קרה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הסרט בדיוק הסתיים, סאלי חייכה מהמסך ואנשים מחאו כפיים ופתאום זה. אני כועס על עצמי שלא קראתי את אותות המצוקה. הייתי צריך להקשיב", אומר היימן בשיחה ממנילה שעות ספורות לפני שהוא עושה את דרכו בחזרה לישראל. "תחושת הבטן היתה רעה מאוד. קיבלתי מסאלי מסרים לא טובים, היא ביקשה שאעזור לה לחזור לישראל אבל לא פרטה. ידעתי מחברים שלה שהיא נסעה לדובאי לעבוד. הבנתי שלא טוב לה, היא תמיד היתה קשורה לארץ וקיוויתי שכשאגיע למנילה אולי דרך השגרירות הישראלית יעזרו לה".

     

    "עוד עובד זר שמת"

    היימן מספר כי בדובאי הכריחו את סאלי לקצץ את שיערה ולהתנהג כגבר. "אני משער שבמדינה מוסלמית, שלא ממש מקבלת חריגות מינית, היה לה לא קל", הוא אומר. באתרי חדשות רשמיים בשארג'ה עלו בימים האחרונים דיווחים שונים ולעתים סותרים על נסיבות האירוע שנמצא תחת חקירת משטרה. אתר khaleejtimes דיווח: "גופתו של ספר פיליפיני בן 41 נמצאה ביום שני בערב באזור אל יארמוק מאחורי המגה מול.

    סלבדור קמאטוי הגיע למדינה לפני 20 יום בכדי לעבוד כספר במספרת גברים.

     

    "מקור משטרתי מסר כי בעקבות שיחת טלפון שהתקבלה מאזרח מצרי בתחנת המשטרה אל גארב, מיהרו כוחות המשטרה המקומיים למקום ופינו את הגופה למכון לרפואה משפטית. מהמשטרה נמסרה כי למנוח היו כתובות קעקע בכל גופו וכי על הגופה לא היו סימני תקיפה".

     

    על פי הדיווח משטרת שארג'ה תחקרה את בעלי המספרה, קולגות של המנוח ושותפה לדירה ומצפה כעת לתוצאות הנתיחה שלאחר המוות. באותו הדיווח נרמז כי סאלי סבלה מבעיות בלב ומאסתמה.

     

    "היו דיווחים שטענו שהיא מתה מהתקף לב אבל זה מוזר, לסאלי מעולם לא היתה בעיה בלב. גם אין לה כתובות קעקע על כל הגוף כמו שדווח והיא לא נשלחה לדובאי לעבוד בספרות אלא כמטפלת בזקנים. לא היתה לה שום הכשרה בספרות וממילא פיליפינים לא מקבלים ויזות לאמירויות אלא אם מדובר בתפקידים סיעודיים", אומר היימן, "זה דקויות אבל הן תמוהות".

     

    פניות של משפחת קמאטוי לדובאי נתקלו בחומה בצורה. "עד עכשיו לא נאמר למשפחה כלום ברמה הרשמית. אמא של סאלי לא יודעת דבר והאחיות שלה ביקשו שיביאו את הגופה. ההשערות הן שמדובר ברצח על רקע מיני", הוא אומר, "אני לא רוצה לדמיין מה עבר עליה שם, זה לא מניח לי.


    היימן עם אמה של סאלי קמאטוי בכפר מגוריה

     

    "בשביל העיתונות המקומית בדובאי זה עוד עובד זר שמת, איזה הומו שלא מעניין אף אחד, בשבילי היא בנאדם שאני מאוד מאוד אוהב. חשבתי שהיא סופסוף תזכה לחיבוק של הקהל הביתי שלה, שיקבלו אותה בפיליפינים כמו גיבורה ויעשו לה כבוד, אבל זה היה מאוחר מדי".

     

    הפכה לסמל

    יניב רווח, המזכיר השני בשגרירות ישראל במנילה, שליווה את ביקורו של היימן בפיליפינים, היה האחרון ששוחח עם סאלי בטלפון. "דיברתי איתה לפני עשרה ימים, ביקשתי להזמין אותה להקרנה והיא אמרה שהיא בדובאי ולא תוכל להגיע. לא שמתי לב למשהו חשוד או מוזר בשיחה, רק בדיעבד חיברתי קצוות", אומר רווח. "הידיעה על מותה הכתה גלים והפכה לנושא מרכזי בסדר היום במנילה. היא הפכה לסמל של העובדים הזרים שנחשבים פה כגיבורים.

     

    "אנשים משוכנעים שהיא נרצחה על רקע המוצא שלה, הזרות וגם בגלל הנטיות המיניות שלה. זה עושה פה רעש מדהים ותומר היימן הפך בעיני המקומיים לסוג של אייקון עם ראיונות בכל אמצעי התקשורת. בשביל השגרירות זה היה ללא ספק שבוע מאוד משמעותי מכיוון שזה סרט שמדבר על הקשר בין הפיליפינים לישראלים".


    מפגש בין צ'סקה (שורה תחתונה באמצע) להיימן ורווח

     

    בעקבות אחד הראיונות שהעניק היימן בתכנית בוקר מקומית נוצר קשר מחודש עם צ'סקה, גיבור נוסף בסרט שגורש מישראל ומאז נותק הקשר בינו לבין הבמאי. "צ'סקה צפה בשידור ובעקבותיו הגיע למנילה והשתתף בהקרנת האחרונה שנערכה שלשום, זה היה מאוד מרגש", הוא מספר.

     

    רווח התלווה להיימן שנסע לבקר את אמה של סאלי בכפר קטן שלוש שעות נסיעה ממנילה. "הבית הוא כמו מקדש לסאלי, יש מלא תמונות שלה וגם תמונות של חיים מאיר, שבו היא טיפלה כשהיתה בישראל", הוא מספר. "זה היה מפגש מרגש. הם סיפרו לנו שבית המשפחה נחרב בעקבות סופת טאייפון וסאלי שלחה את המקדמות שקיבלה מדובאי בשביל לסייע בבנייתו המחודשת.

     

    "אני חייב לומר שאת שכר האמן שתומר קיבל מהשגרירות וממשרד החוץ הוא העביר למשפחה. זה סיפור טרגי ונוגע ללב. סאלי מאוד רצתה לחזור לעבוד בישראל. בהשוואה למדינות ערב העובדים הפיליפינים חיים בארץ בגן עדן, גם בכל הנוגע לתנאי השכר וגם ביחס האוכלוסיה כלפיהם. בישראל היה לה חופש מלא".

     

    מצבת זכרון

    סרטו של היימן, "בובות של נייר", שצונזר במנילה בגלל סצנה שבה נהג מונית ישראלי מדבר בגנותם של הפיליפינים, הוקרן בסופו של דבר בגרסתו המלאה בקמפוסים. בעקבות מותה של סאלי ולחץ הקהל תוקרן הגרסה הבלתי מצונזרת בכל בתי הקולנוע בפיליפינים ובערוץ המסחרי ABSCBN.

     

    "אחת המשפחות העשירות בפיליפינים, שנציג שלה נכח בהקרנה בקמפוס

    שבו תומר סיפר לראשונה על מותה של סאלי, ביקש לקיים לזכרה יום זיכרון שבמהלכו יוקרן הסרט שוב. אנחנו התבקשנו לקיים הקרנות נוספות בקמפוסים והזמנו את משפחתה של סאלי להצטרף אלינו", אומר רווח.

     

    "הסרט הזה, תרצו או לא תרצו, הפך במנילה למצבת זכרון וגרר דיון נוקב בעקבות מותה על החופש להיות מהגר במדינה זרה ועל מיניות חריגה. זה לא רק סרט על חבורה של גברים שעובדים בישראל ומופיעים במופע דראג, אלא סרט על עשרה מיליון פיליפינים שנאלצים לנדוד רחוק בשביל לקיים את משפחותיהם ונתקלים לא פעם ביחס קשה ומשפיל".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איציק בירן
    היימן וסאלי בימים יפים יותר בישראל
    צילום: איציק בירן
    לאתר ההטבות
    מומלצים