שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דברי הימים של הגלובליזציה הסינית
    מקורבן של הגלובליזציה בשנות החמישים, בעשור האחרון סין הפכה לשחקנית מרכזית בתהליך. ההתנגדות לקפיטליזם הומרה באימוץ כללי המשחק המערביים - ובשינוי מאזן הכוחות העולמי. עם פתיחת השנה האולימפית, ד"ר יורי פינס סוקר את התמורות הכלכליות-חברתיות בסין. חלקו הראשון של השיעור

    מאז ומעולם היתה לסין  השפעה גלובלית, וכבר בימי קדם שלטה על דרך המשי ממנו יוצאו סחורות לעולם. אולם עד ראשית המאה ה-19 לא ניתן היה להתייחס לסין כאל מדינה המעורבת בתהליך הגלובליזציה, זאת מכיוון שהשתתפותה בסחר הבינלאומי לא השפיעה כהוא זה על החברה הסינית: תרבויות זרות כמעט לא חדרו למדינה העצומה; המנהיגות הפוליטית והחברתית הסתייגה מפיתוח קשרים עם העולם החיצון; והאליטה לא נטתה לרעיון לפיו תרבויות אחרות 'יזהמו' את זו הסינית.  

     

    בחברה בה הסוחרים נתפשו כגורם נחות, וסחר החוץ כעניין שולי המעסיק בעיקר את העשירים הרוכשים מוצרי מותרות מיובאים ולא כגורם מועיל לאומה - סין הקיסרית ניסתה להערים קשיים על הסוחרים הזרים. אלה הוגבלו במקום ישיבתם, חויבו להתגורר במושבות קטנות ולא באו במגע עם מרבית הסינים. עם זאת, סין הרוויחה מהמסחר עם המערב, ולכן הוא המשיך להתקיים. לקראת המאה ה-19 החלו הבריטים לנסות למכור מוצרים תעשייתיים בסין, בה חיה באותה תקופה כשליש מאוכלוסיית העולם, אך לא הבינו מדוע הסינים נמנעים מלקנות אותם.

     

     

    ברוכים הבאים למשחק הגלובלי

    המוצר ש'הבקיע את חומת סין' היה האופיום שגדל בהודו ובתאילנד ושווק תחילה, בין היתר, בידי סוחרים יהודים וסקוטים. עם הזמן הסחר באופיום גרם למתח בין גורמים מסחריים בריטים לפקידי השלטון הסיני, שניסו לדכא את ההשתלטות הבריטית ואף הפקיעו את האופיום שהיה ברשות סוחרים נוכרים. בריטניה ראתה בכך עילה למלחמה, הביסה את סין במלחמת האופיום הראשונה שניטשה בין השנים 1839 ל-1842, ובכך אילצה את הסינים להיכנס למשחק הגלובלי. עם תום המלחמה היה עליהם לקבל את התכתיבים הבריטיים ולאפשר מכירת אופיום ומוצרים אחרים. במקביל, החל ייצור אופיום מקומי.

     

    עם הזמן, הסוחרים המערביים הבינו שבשל עונייה של סין לא ניתן למכור לתושביה מוצרים מתועשים, אולם ניתן לייצר במדינה. תוך זמן קצר הוקמו מפעלים והונחו מסילות ברזל, ובמקביל הופקעו מובלעות משטח הקיסרות הסינית, בהן הונג-קונג וקוריאה. חלקים אחרין של סין הפכו לאזורים הנתונים תחת שליטה מערבית עקיפה.

    כך התעצבו גם "ערי ההסכמה", ערי נמל שהזרים החיים בהן לא היו כפופים לחוק הסיני ונהנו מזכויות ישיבה וזכויות אקס-טריטוריאליות.

     

    במפעלים שבעליהם היו זרים, נוצרה מערכת של ניצול והשפלת עובדים סינים. מערכה זו התקיימה מאה שנים לפחות, למין שנת 1840. בחלק מהמפעלים הוחלט מדי יום האם להמשיך להעסיק את העובדים גם למחרת, ובתוך כך התגלו תופעות של העסקת ילדים, זנות ורעות חולות נוספות. במסגרת תהליכי ההיפתחות הכפויה למערב, סין נאלצה לקבל על עצמה גם חוקים עולמיים. כך למשל, היא לא יכלה לקבוע מכסים מעל גבול מסוים בשל תכתיבי המערב.

     

     

    שוק חופשי של אידיאולוגיות

    לצד השינויים הכלכליים התהוו בסין, שבמשך אלפי שנים בזה לתרבויות חיצוניות, שינויים תרבותיים נרחבים. עד תבוסתם למערב הסינים האמינו שתרבויות אחרות אינן יכולות ללמד אותם דבר, אלא שעם ההשתלטות המערבית חדרו למדינה רעיונות הנצרות, הסוציאליזם, הלאומיות וזכויות האדם. התוצאה היתה משבר תרבותי חריף, שאמנם הניב תוצאות חיוביות דוגמת שוויון זכויות לנשים, אך התקבל כשיברן של המשפחה המורחבת ושל המסורת.

     

    מסוף שנות העשרה של המאה ה-20 ובמשך שלושה עשורים רצופים, התנהלה בסין תחרות חופשית פרועה של רעיונות. זו הסתיימה בניצחונה של המפלגה הקומוניסטית בראשותו של מאו טסה טונגאו, שתפסה את הבכורה במחיר נורא של חיי אדם. מאו עלה לשלטון בשנת 1949, ובנאום הניצחון שלו הכריז: "העם הסיני קם על רגליו", כשהוא מדגיש שההשפלה הלאומית תמה.

     

    סין, שעד אז היתה קורבן של הגלובליזציה, גיבשה אנטי-תזה מלאה לתהליך ובמשך שלושה עשורים היתה סגורה בפני העולם: זרים גורשו; מנהלי חברות זרות עוכבו במדינה עד שהחזירו את חובותיהם; והקשר הראשוני שנרקם עם ברית-המועצות נותק אף הוא תוך כעשור. סין הפכה למדינה מהפכנית שנמנעה מישיבה באו"ם ואף ניסתה להקים ארגון אלטרנטיבי. ההנהגה הסינית יצאה נגד הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, וניסחה רטוריקה קיצונית לפיה הכפר הגלובלי (העולם השלישי) יגבור על העיר הגלובלית. אולם סין הסתפקה בדיבורים בלבד, ומנהיגיה לא פעלו לקידום הרעיונות האנטי-גלובליים.

     

     

    250 מיליון עניים

    תוצאותיה של המדיניות הכלכלית בתקופת מאו היו פיתוח צדק ושוויון, אך הכלכלה הסינית צמחה באטיות רבה. כמעט ללא טכנולוגיות ואמצעים הסינים הצליחו להקים תשתיות כבישים וסכרים, והשיגו יכולת גרעינית ללא סיוע סובייטי ובעזרת סיוע אמריקני עקיף בלבד. עם זאת, מכלול החיים בסין לא הסביר פנים לאזרחיה. הם

    אמנם לא רעבו ואף זכו למידה מסוימת של ביטחון כלכלי, אך בשנת מותו של מאו חיו 250 מיליון סינים מתחת לקו העוני וסבלו מתת-תזונה מובנית שגובתה על-ידי תשתיות עלובות.

     

    אך בסופו של דבר בלתי אפשרי להמציא הכל לבד, ויש צורך ביצירת קשרים עם יתר העולם כדי ללמוד מהידע המצטבר אצל אחרים. הסינים ידעו זאת, אך מכיוון שהיו מסוגרים לא יכלו ליהנות מפירות המדע שהתפתח מחוץ לגבולות המדינה. הסינים גם ידעו שכדי לרכוש טכנולוגיות וידע עליהם להשתמש במטבע זר, ושכדי להשיג מטבע זר יש למכור סחורות. וכך, בראשית שנות השבעים מאו הוביל מהלך התחלתי של ייצור סחורות והפקת נפט.

     

      

    • ד"ר יורי פינס מתמחה בלימודי המזרח ומשמש כמרצה באונ' העברית. השיעור הוא סיכום הרצאה שהועברה במכללה החברתית-כלכלית 


     

     

    המכללה החברתית-כלכלית  מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. מדור שבועי מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה. לכל השיעורים לחצו כאן

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים