הקריירה של הילד מתחילה בגן השעשועים

היה היה, בממלכת היי טק רחוקה, ארגון גדול וחזק. מהנדסים ומתכנתים בעשרות פרחו בשדותיו, ושליט נדיב פיזר להם גשם של בונוסים מכס המנכ"ל. בוקר אחד עבר הכרוז בעיירה ויישא קולו ברמה: דרושים אנשי פיתוח, רצוי בוגרי הטכניון. בערבו של אותו יום נפל הפור: עמי ותמי, שני מהנדסים תמימים וישרי דרך, עמסו מזוודותיהם על שכם, והתמקמו בשמחה בקוביותיהם הדנדשות. נקפו חודשים ושנים, והשניים עשו מלאכתם נאמנה, קצרו שבח ושפעו מצלצלין. כל טוב עלה על שולחנם: מזון ומשקה, מאזדה ואייפוד. ויעלה שמם מלפני השליט ויזמנם אחר כבוד אל מעונו. כטוב ליבם של עמי ותמי בשיבאס וסושי, שטח בפניהם מלכם הצעה שאין לסרב לה: "הבה ואכשירכם להיות לי ליורשים, ואטיס ישבניכם אל כורסאות מנהל רכות כמשי".

פרפרים גאו בבטנה של תמי, אך היא חשקה צלעותיה באומץ, הישירה מבטה אל השליט ותאמר: "שלך אני, מלכי! תנני מסלול קידום ואופציות, ואשלב ידי בידך לעולמים".. חייך המנכ"ל את חיוכו הסב ונתן עיניו הטובות בעמי: "ומה איתך, עלם חמודות?".

שיניו של עמי נקשו. מפלצת הספק חנקה בגרונו, וקולו של אביו הקשיש הדהד בזיכרונו: "לך על בטוח, בני. אל תקפוץ מעל הפופיק". הוא השיב מבט חיוור למנכ"ל: "אני חושב שאני אוותר. תיהנו מהסושי", אמר וחמק מבויש מטה, אל קובייתו.

רוצים להבטיח את עתיד הילד? תנו לו ליפול (צילום: Liquidlibrary)

מקפצת קריירה מס' 1: רוצים אותו עצמאי – תנו לו להיות תלותי

"תני לו לבכות קצת, מותק, לא נורא. שיתחשל". האם המשפט הנ"ל, או גירסה מעודנת שלו יצאו מפיך במהלך השנה הראשונה לחייו של הצאצא שלך? אם כן, תרגיש חופשי להעניק לעצמך סטירה חינוכית, ולך תתנצל בפני אשתך על שלא הקשבת לתבונה שנטע בה הטבע. תחילת חיינו על הפלנטה מתאפיינת בתלות מוחלטת, טוטאלית. היכולת שלנו לצאת למחקרים ראשונים ועצמאיים בסלון, במטבח ובחצר, נשענת על האמון המלא שיש לנו באמא-אבא, על הידיעה הוודאית שאם תקרה פדיחה מכל סוג שהוא, צמד המכונאים האוהב הזה יזנק כחץ שלוח להציל אותנו. בלי התדלוק הזה, המנוע של הקטן שלך יפרפר וישתנק כבר בתחילת המסע. אי לכך ובהתאם לזאת, אם ירדת עם ילדך אל הגינה הציבורית, וכלבלב קטן החריד את העולל שלך בנביחותיו, אל נא תתבאס אם הוא רץ אליך בעיניים בוכיות ובידיים שלוחות. זה לא אומר שהוא מפונק, זה לא אומר שהוא רכרוכי. זה אומר שהוא נורמלי.

מקפצת קריירה מס' 2: תנו לו לעשות מה שהוא רוצה

אז נכון ששמת למלאכית שלך בת השנתיים מכחולים, ניירות וצבעי גואש על השולחן הקטן, מתוך כוונה שתמקד את המאמצים האמנותיים שלה על הדף, אבל נראה שהקטנה מעניקה פרשנות משפטית אחרת לסיטואציה: היא נוטלת את קופסת הצבע בידיים לבנבנות, שופכת אותה בזדון חמוד ואיטי על הרצפה, ורוקדת על השלולית את ההיפ הופ האינפנטילי שלה. מיטב מאמצי הספונג'ה שלך נראים פאתטיים – הרצפה עדיין במצב קטטוני. אל תיפול רוחך, אב יקר. למרות שאתה מייחל כרגע לניתוח מעקפים, דע לך שבתך החלה לבנות את האלמנט שבלעדיו אין קיום לשום קריירה ראויה: הדימוי העצמי, או במילים פשוטות – היכולת שלנו להרגיש טוב עם עצמנו.

ואיך ילד בונה דימוי עצמי סביר? בטח שלא על ידי שמירה על סדר וניקיון. ההערכה עצמית שלנו מתחילה בשנייה שאנחנו מבינים שיש לנו השפעה על הסביבה. הקטנה שלך הצליחה בתוך 10 שניות לתזז את אביה מולידה במרחבי הבית עם סמרטוט ודלי. לזה אני קורא השפעה!

מקפצת קריירה מס' 3: אל תתנו לו לעשות רק מה שהוא רוצה

אם הייתי משלים עם העדפות המזון של יורש העצר שלי, האומלל היה ניזון עד היום מתערובת של במבה, ענבים ושקדי מרק. אני וזוגתי החלטנו לעשות מעשה מאוד לא חינוכי: התעקשנו. אופציות מילוי בטן חדשות הוצגו על שולחן המשפחה, והקטנטן נחשף לעולמם המרתק של הפסטות, השניצלים, המלפפונים, האגסים ותפוחי האדמה (למען הכנות, באותה תקופה גם החלה פרשיית האהבים שלו עם דודה גלידה, אבל על כך בטור אחר).

מקפצת קריירה מס' 4: תנו לו ליפול

אני חושב שאת ההבדלים ביני לבין בני הפעוט ניתן לצמצם לשניים עיקריים: א. לי יש זיפים ב. אני יכול לשאת תסכול בצורה טובה יותר.

אז אתם רוצים ללמד אותם להצליח? למדו אותם להיכשל. כי בעוד שזיכרון של הצלחות מתוקות מהעבר נוטע בך אופטימיות לגבי העתיד, הידיעה שנפלת בעבר וקמת מאובק על רגליך, נוטעת בך את הכוח לעצב את העתיד. שיהיה לכם בהצלחה. תמיד.

• גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, יועץ קריירה ומרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
  

• לכל הטורים של גיל ונטורה.