סחר ביחסי מין: כשר על פי ההקשר

אמא שלי אסרה עלינו להגיד בבית את המילה "דולר", בקיבוץ של אז זו היתה מילה מגונה. זה לא שלא היו לנו דולרים, אבל הם היו חבויים בתוך בסליק באיזה מקום סודי בבית בלי שידענו. אבא, שהתקשה לשמור מאיתנו סודות, פיזר רמזים, אבל אמא שלחה בו עיניים מחמירות. הסוד התגלה לי בגיל מאוחר: אמא אמרה בארשת פנים רצינית שאבא רוצה לדבר איתי. היא הובילה אותי בתנועת רגליים חשאית, כמעט על קצה אצבעות, אל חדר השינה שלהם. אבא חיכה לי כשהוא יושב על המיטה, ואמא סגרה אחרינו את הדלת, לא לפני שהיא מוודאת סופית שאחי הצעיר לא בבית. היא סימנה לאבא שאפשר להתחיל. אבא קם, בלי לדבר עדיין, והלך למקלחת להביא פומפה. בינתיים הביטה בי אמא כמו שמביטים בבן שהוא כבר מספיק בוגר כדי לשמור סוד.

לכולם בקיבוץ היו דולרים, אבל הס מלהזכיר. בכל פעם שהמילה יצאה לי בטעות מהפה, כמו באותה פעם שרציתי לדבר עם אבא על רזרבות הדולרים של מדינת ישראל, אמא מיהרה להשתיק. הביטה לצדדים ומבעד לחלון, לבדוק שאף אחד בקיבוץ לא שמע. לפני הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל סיפרתי לאמא שיש לי 200 דולר בארנק. היא שלחה את אבא להביא את הפומפה וביקשה ממני, במלוא הזהירות המתבקשת, להטמין את הכסף בסליק עד למחרת בבוקר, מועד הנסיעה. היא לא חששה שיגנבו לי חס וחלילה את הכסף, אלא לא רצתה שמישהו ייכנס ויראה את הבליטה של הארנק בכיס מכנסיי. בתגובה נצמדתי לחלון המטבח, הכי קרוב לאוזניים של השכנים בבניין שמאחורינו, ואמרתי בקול רם שלא נוסעים היום לחו"ל בלי דולרים. פניה של אמא האדימו. "מה אתה רוצה?" לחשה, "להרוג אותי? גם ככה אני לא בריאה".

מושג שמטנף מערכת יחסים

דולר היה אצלנו בקיבוץ הסמל של השחתת אופי האדם, שווה ערך לחמדנות, בורגנות, אגואיזם וחוסר התחשבות בזולת. זה לא שאסור היה להחזיק דולרים בבית, אבל לא היה חכם לדבר על זה. אם היה נודע בקיבוץ שיש להורים שלי דולרים, היו יכולים להגיד שהדודים שלנו מאמריקה, אלה שירדו מהארץ, משאירים לנו דולרים בכל פעם שהם באים לבקר. הם באמת השאירו. הדודה הסתגרה עם אמא בחדר השינה הקטן, סגרה את התריס של הדלת כדי למנוע ממני כל אפשרות להציץ, ושמה ביד של אמא כמה דולרים "בשביל הילדים".

הדולר היה מושג נתעב בפני עצמו, בלי קשר לנחיצותו. ההשקעות בדולרים שמרו על ערך ההכנסות של הקיבוץ שלנו, אבל לא היה נעים לדווח באסיפה הכללית.

יש לנו, בחברה בכלל, הרבה מושגים כאלה שהם נתעבים בפני עצמם, כמו למשל "סחר ביחסי מין". לא משנה כיצד ולמה משתמשים בהם, עצם השימוש בהם מטנף בעיני רבים את הדיבור או הכתיבה. ראיתי זאת בחלק מהתגובות למאמר שלי משבוע שעבר, למה בעצם לא לבקש תמורה גם בעד סקס. הצגתי באותה רשימה הבט מסוים של זוגיות טובה שניתן להבין אותו כסחר-מכר בסקס. הגדרתי, נימקתי והבהרתי, אבל היו כאלה שהזדעזעו. נראה היה להם שהמושג הזה מטנף כל מערכת יחסים.

למה הדבר דומה? ערס אחד שומע את החברה שלו אומרת שהיא אוהבת ללטף גורים קטנים. "למי קראת קטן?" הוא מזנק ממקומו עם ידיים בתנוחה של חניקה. "קטן", בלי שום קשר להקשר, היא מילה מגונה בעולמו הצר של הערס.

הם מחפשים כסף קל והן מחפשות סקס קל

הדדיות יכולה להכשיר סחר ביחסי מין בין בני ובנות זוג. לא תמיד כל אחד וכל אחת, למרות הזוגיות הפורחת ביניהם, רוצים באותו רגע את אותו דבר. הדדיות במובן של סחר מתחילה מהנקודה הזו. כשהאשה מתה לסקס והגבר לא ממש רוצה באותו רגע, כי הוא רוצה יותר ששניהם ייצאו לטייל עם הכלב, אפשר לפתור את הבעיה גם בדרך של מסחר. הוא יסכים לעשות סקס עכשיו, בתנאי שהיא תסכים אחר כך לצאת יחד לטיול עם הכלב.

סחר כזה אינו זילות של היחסים, אלא דווקא מלוא עומקם. הוא הוגן, מבוסס על אמון, מעיד על הרצון לוותר ולתגמל באופן הדדי והוא מסמן רצון להיות יחד. היופי כאן הוא בהקשר.

אלא שגם הדדיות היא בעיה. היא לא יכולה להכשיר תמיד סחר ביחסי מין. יום למחרת פרסום המאמר שלי פרסמה שרית פרקול ידיעה על שירות היכרויות חדש המבוסס על הדדיות ועל בחירה חופשית - גברים צעירים חוברים לנשים מבוגרות מהם בכמה שנים טובות. אין כאן ניצול, כפי הנראה. הם מחפשים כסף קל, והן מחפשות סקס קל. האם גם הפעם ההדדיות מכשירה את היחסים?

מדובר באנשים בוגרים שפעולים על פי בחירתם החופשית, ולמרות זאת היחסים האלה נשמעים רע. הדדיות שפירושה יחסי מין על בסיס של כסף ומין בלבד עומדת בסתירה לערכים המקובלים עדיין בחברה. אולי הגיע הזמן להחליף ערכים, ואני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו, אבל הערכים האלה לא עברו עדיין מהעולם. קשה לנו להשלים, לפחות מחשבתית, עם הרעיון שסקס ואהבה קונים בכסף.

הדדיות אינה טובה תמיד, היא לא ערך בפני עצמו. היא טובה או רעה, על פי ההקשר. זוגיות שמתבססת על אהבה, או על רצון אמיתי לחיות יחד, היא הדדיות שההקשר שלה יכול להכשיר סחר-מכר בסקס, לאור הערכים המקובלים בחברה. זוגיות שההקשר שלה הוא כסף ומין בלבד היא הדדיות שאינה יכולה להכשיר מסחור ביחסי מין לאור אותם ערכים.

יש הבדל בין "אונס" לבין "מסחר"

יש מילים שהן מתועבות בפני עצמן. אונס הוא תמיד אכזרי. אין אונס טוב ואונס רע. האם המושג "סחר ביחסי מין" יכול להשתרבב לקטיגוריה הזו? יש החושבים שאכן כן. לדעתם, סחר ביחסי מין הוא תמיד ביטוי של ניצול, כשם שאונס הוא תמיד ביטוי של אכזריות.

אגיד את דעתי בקיצור: יש הבדל משמעותי בין אונס לבין מסחר. החברה מבוססת על יחסים מסחריים, אבל לא על אונס. קשר מסחרי, כולל בזוגיות, הוא טוב או רע על פי הקשרו, ולא בפני עצמו.