שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    נסקאר: מדווחים מהאירוע המוטורי הגדול באמריקה

    לא במקרה אתם מכירים את הנסקאר כמירוץ מונוטוני על מסלול אובאלי. רגע לפני שאירוע הספורט המוטורי החשוב ביותר באמריקה יוצא לדרך, תנו לנו לספר לכם מאיפה הכל התחיל, ולמה זה צריך לעניין גם אתכם

    ברוכים הבאים לנסקאר, סדרת מירוצי מכוניות שאתם לא ממש מכירים עדיין, אבל ממש רוצים להכיר בעתיד. ולא, להחזיק את ההגה חזק בזמן שהמכונית מסתובבת - בדרך כלל - במסלול אליפטי ומשופע בחדות, זה לא פשוט כמו שזה נשמע. אם זה היה ככה, היא לא הייתה נכון להיום סדרת אירועי הספורט המוטורי הנצפית ביותר בארה"ב ובעולם כולו. חשוב מכך, מדובר באירוע הספורט המתפתח ביותר בעולם בכל הקשור בהכנסות מפרסום. ואם יש כיום אומדן כלשהו להצלחה עתידית מובטחת וגורפת, הרי הוא לפניכם.

     

    בפעם האחרונה שביקרנו באירוע ספורט מוטורי בארה"ב, זה היה מירוץ האינדי 500 המפורסם, שנערך באינדיאנפוליס. בפגישה עם מארגני המירוץ והסדרה כולה, הובהר שהעניינים קצת יגעים, אם לומר זאת בעדינות. מידת העניין בסדרת המירוצים המקבילה בארה"ב לפורמולה 1 - לפחות מבחינת מראה המכוניות - היה באותה שנה בירידה ניכרת. המון סיבות היו לכך, אבל לאחת, הגדולה מכולן, קראו נסקאר. סדרת מירוצים של מכוניות שנראות-כאילו הדבר האמיתי, עם מדבקות פנסים מלפנים ומאחור...


    זה לא רק אובאלי (צילומים: איי אף פי)

     

    "הנסקאר פשוט מחסל לנו את מקורות המימון" אמרו לנו אז. "ההצלחה שלהם פנומנאלית בכל קנה מידה, וזה מושך כמובן את המפרסמים, את הזכיינים, את רשתות הטלוויזיה הגדולות, וכך דבר רודף דבר. עם חשיפה גדולה יותר, פרסים כספיים גדולים יותר, העניין הציבורי גדל ועמו גם עניין הנהגים. יחד עמם באים המפרסמים וכדור השלג תופס תאוצה".

     

    נכון להיום, מירוצי הנסקאר הם לא רק הדבר החם ביותר על המסלול האמריקני, יש שאומרים כי הם עשויים להפוך לדבר היחיד. כל כך הרבה כוח וכסף מוזרמים לכיוון הזה, עד כי חששם של מארגני הסדרות האחרות נראה מוצדק מאי פעם. בכל אופן, כדי לראות על מה כל המהומה, קפצנו למירוץ שנערך היום (א') בצהריים לפי שעון החוף המערבי של ארה"ב, או הלילה ב-22:30 בישראל. וכן, הוא משודר על-ידי ESPN בערוצים המתאימים - 52 ב-yes, ו-59 בהוט.  

     

    אירוע תרבותי

    הפופולריות העצומה של מירוצי הנסקאר בארה"ב לא הגיעה סתם כך. בעזרת מספר מהלכי שיווק מבריקים, שהביאו עמם את הכסף הנחוץ, ידעו מארגני הסדרה לשמור על הבסיס האיתן של קשר בין צופה למתחרה. אז נכון שזה סוד ממש-לא-שמור, ובמירוצי ראלי, מכוניות סלון ובוודאי קרטינג באירופה, הנוסחה מוכרת היטב. תן לצופה עם מה להזדהות, והוא לא רק ישמור אמונים, אלא יהפוך גם שגריר מצוין להפצת הבשורה. ובמקרה של נסקאר, אי אפשר היה לעשות את זה טוב יותר.

     

    כמובן שהמכוניות אינן זהות לאלה שמוכרות היצרניות השונות, ללא קשר לשמותיהן. עם 850 כ"ס (רשמיים, כנראה שיותר) ב-9,000 סל"ד, שברולט אימפלה אינה באמת אותה מכונית שאתם יכולים לראות מציפה את כבישי נוואדה. גם טויוטה קאמרי לא בדיוק דומה לזו שנמכרת באולם התצוגה המרכזי ברחוב יגאל אלון בתל-אביב, ולא רק מכיוון שהיא משחררת עוד 650 כ"ס, או שיש לה תיבת הילוכים ידנית. בעיקרון מדובר בעיקר בשלטי פרסום מתניידים במהירות שיא, על פני מסלול אובאלי.


     

    אבל התקנון שומר אותן פשוטות. מאוד פשוטות. בואו ונגיד את זה ככה: אם כלי הרכב המשתתפים באליפות מכוניות הסלון האירופית מסמלים את העידן המודרני של התפתחות האנושות, מכוניות הנסקאר נמצאות בשלב אבולוציוני מוקדם יותר. בערך באזור ירידת האדם הקדמון מהעצים. ובפעם המי יודע כמה, מסתבר שזה עובד טוב יותר על הצופים, בעיקר ברמת הנאמנות הרגשית, מכל מוצר היי-טק מנוכר אחר.

     

    נהגי הנסקאר, בניגוד לנהגי פורמולה או ראלי באירופה, או מתחרי אינדי בארה"ב, נחשבים ללא פחות מגיבורי תרבות. ואנחנו לא מדברים כאן על הערצה ליכולת פנומנלית כמו זו לה זכה מיכאל שומאכר נניח, או אפילו איירטון סנה המנוח. אנחנו מדברים כאן על מאות מיליונים שמזדהים עם הדמות - לא רק סוגדים ליכולת שלה על המסלול. נהגי הנסקאר, שוב תודות לשיווק מצוין, נחשבים לבני תמותה, בדיוק כמו כל אחד מאיתנו. הם מחוספסים בהרבה מנהגי פורמולה, פשוטים יותר מנהגי ראלי, ואם כבר לדקדק, גם נראים פחות "ספורטאי-על". לא נדיר למצוא נהגים מצליחים שאינם בנויים - איך לומר את זה בעדינות - לתלפיות. הם ספורטאים לכל דבר ועניין, וסביר מאוד להניח שרמת הכושר שהם שומרים אינה נופלת - אם בכלל - מזו של נהגי פורמולה, אבל במקום כלשהו, הם פשוט אנושיים יותר.

     

    מה שמאפשר להם לכהן כגיבורי תרבות לכל דבר ועניין. ואת זה הם עושים, להזכירכם, כשהם מתחרים כספורטאים במדינה בה רמת ההורמונים בגופה של בריטני ספירס, או כמות האבקה באפה של פריז הילטון, מסעירים את ההמונים. נהגי נסקאר מפרסמים כל דבר שאתם יכולים להעלות על הדעת, מציצים אל האוהדים מקרטוני חלב ואריזות אוכל בריא, מטיפים ערכי משפחה, בריאות וביטחון כלכלי וחברתי. לא במקרה זוכה נסקאר לאחוזי צפייה סופר-מרשימים של קהל שמנותק בדרך כלל מספורט מוטורי בארה"ב - כל מי שאינו זכר-לבן-מעל גיל 16. זאת למרות שרשימת השמות הפרטיים של הנהגים המצליחים בכל הזמנים בסדרה, מגלה שמדובר בעיקר בזכרים לבנים, מרביתם ממדינות מרכז המדינה: ג'ף, ג'ימי, בובי, ראסטי, ביל, ג'ו. התמונה ברורה.


    פירואט מוטורי מתוקשר עם שיאי צפייה

     

    ועוד עניין אחד קטן, אותו משכילים בנסקאר לנצל, ומתקשים הרבה יותר בסדרות אחרות. הרבה מירוצים בעונה (36), המון נקודות שמחולקות לנהגים רבים, פרסי זכיה עצומים שאף הם נחלקים בין הנהגים. מתכון מושלם ושונה לחלוטין מהגישה האלטיסטית והמרחיקה של מירוצי מכוניות באירופה. לא מפתיע לכן לגלות כי כ-ו-ל-ם, כמעט ללא יוצא מהכלל, רוצים לנהוג נסקאר. אם זה חואן פאבלו מונטויה המבטיח שהודח מקבוצת הפורמולה 1 של מקלארן, נהגי אינדי מצליחים ומבטיחים כמו דריו פרנקיטי ובעצם, כל מי שדם באוקטן גבוה זורם בעורקיו. 

     

    הידעתם?

    מירוצי מכוניות-סלון בארה"ב החלו לפרוח בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה. תחושות ניצחון ועוצמה משכרות, הביאו קהל גדול למסלולים בכל רחבי ארה"ב, כדי לצפות בתחרות הבסיסית ביותר שמעוגנת עמוק בהוויה הגברית - מי יותר מהיר-חזק. ההתחלה הייתה מאוד לא מאורגנת, עם תקנון שונה לכל מסלול ומסלול. המירוצים נערכו באתרים מאולתרים, על-גבי רצועות חוף, כבישים שהוסבו-לרגע, ללא ארגון מתאים לקהל גדול ובטח ללא כיסוי מיוחד. רק ב-47' נולד למעשה מי שמכונה היום הנסקאר - בתרגום מאוד חופשי: הארגון הארצי למירוצי מכוניות סדרתיות. או באנגלית - National Association for Stock Car Auto Racing. שלוש שנים מאוחר יותר, נסלל מסלול ראשון ייעודי - דרלינגטון בדרום קרוליינה. ב-76', הפכה הנסקאר לסדרת המירוצים הנצפית ביותר בעולם על-ידי קהל. 1.4 מיליון איש ביקרו באותה שנה במסלולים השונים, הרבה יותר ממירוצי פרומולה 1 למשל. מאז אגב, נסקאר שומרת על מקום ראשון.

     

    לא במקרה אתם מכירים את הנסקאר כמירוץ על-גבי מסלול אובאלי מונוטוני. משהו שאפשר לסכם ב"נוהגים נורא מהר בסיבוב אחיד, לשמאל נניח". האמת, כמו בדרך כלל, מורכבת הרבה יותר. לא רק שגם המסלולים המעגליים אינם אחידים כלל, יש אפילו שני מסלולים - בסונומה-קליפורניה ובווטקינס-ניו יורק - כפי שאנחנו מכירים אותם, עם פניות מסוגים שונים, וישורות. נו, אתם יודעים, כמו מסלול מירוץ. המסלול הארוך מכולם הוא זה של טלדאגה (כ-4.3 ק"מ), והקצר ביותר נמצא במרטינסוויל (כ-850 מטר), עם זמן הקפה של 19 שניות בלבד. לפחות לא צריך להמתין יותר מדי כדי לראות את האליל שלכם פעם נוספת, אחרי שחלף ופספסתם...

     

    וכן כמו שאתם חושבים, מדובר במכוניות פשוטות ומאוד בסיסיות. התקנון מאשר לארבע יצרניות רכב בלבד להתחרות - שברולט (אימפלה), דודג' (צ'ארג'ר), פורד (פיוז'ן) וטויוטה (קאמרי). אבל אל תתנו לשמות להטעות אתכם. לא מדובר אפילו בבסיס של המכוניות האמורות.

     

    יחידת המנוע היא בנפח מירבי של כמעט שישה ליטר, בתצורת V8 ועם הספק מירבי של כ-850 כ"ס. על הזנת הדלק אחראי מאייד בודד(!), ולתיבה הידנית ארבעה הילוכים בלבד(!!). שלדת צינורות וכלוב ביטחון נשעננים על מתלים סופר פשוטים. ואם לא נכנסים לקטנות, זה פחות או יותר כל מה שאתם צריכים לדעת בשלב בסיסי. וזה לא הרבה. או אם לדייק, זה ממש מעט מאוד. אמרנו כבר שהפשטות מנצחת?

     

    חישוקי "15 נושאים צמיגי גודייר רחבים מאוד, אבל במסלולים האובאליים לפחות, עם תערובת גומי שונה בין החיצוניים (אלה שבחלק החיצוני של המסלול) לפנימיים. הלחץ הגדול בהרבה שמופעל בצד החיצוני, דורש צמיג נוקשה יותר, בעל עמידות משופרת. בחלק הפנימי נמצאים צמיגים עם תרכובת רכה יותר, לאחיזה משופרת. וכן, יש בלמי דיסק, תודה ששאלתם.

     

    בעצם, לפני שאנחנו ממשיכים, למה לא תקחו לעצמכם זמן איכות מול המסך, פתחו את ערוץ ESPN אצל אחד הזכיינים ותנו הצצה למי שכבר מיקמה עצמה כסדרת המירוצים הפופולרית בעולם - נסקאר.

     

    הכתב הינו אורח ערוץ ESPN

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מירוץ הנסקאר (ארכיון)
    צילום: איי פי
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים