לקחת את הבגידה כהזדמנות לשיפור הזוגיות
זה אולי נשמע מוזר, אבל זה מה שמאמין הפסיכולוג האמריקני ד"ר דן-דוד לוסטרמן. בספרו "בגידה – מדריך הישרדות" הוא מנסה לשכנע אותנו בכך. אבל קודם כל חשוב לברר איזה סוג רומן זה היה, כי אולי זה "רומן יציאה" ואז חבל על הזמן
ד"ר לוסטרמן הוא אחד מאותם אנשים שמאמינים בלהט שמשבר הבגידה, שפוקד כל כך הרבה זוגות, הוא למעשה הזדמנות לצמיחה, שינוי והתפתחות בזוגיות. בספרו "בגידה – מדריך הישרדות" הוא מנסה לשכנע אותנו, הקוראים, בתפישה הזו שלו.
בגידה בזוגיות היא מעילה באמון. היא מתרחשת כשאחד מבני הזוג במערכת יחסים ממשיך להאמין שהסכם הנאמנות הזוגי עדיין בתוקף, בעוד שבן הזוג האחר מפר אותו בסתר.
גילוי הבגידה מציף ומזעזע הן את המגלה והן את המתגלה. הנבגד מוצף מחשבות, החל מ"כמה זמן זה כבר מתרחש?" דרך "מי עוד יודע?" ועד "איך היא היתה מסוגלת לעשות לי דבר כזה?". הוא מתמלא גל גואה של רגשות: זעם, בושה, כאב, קנאה. יש אנשים שרגע הגילוי מטלטל אותם כל כך, עד שהם חווים תגובות גופניות של בחילה, כאב וחולשה.
כשם שמגלה הבגידה סובל, גם בן הזוג שחוסר נאמנותו התגלה עשוי להתמלא מחשבות ורגשות כואבים. לעיתים קרובות האנשים שבגדו כלל לא בטוחים לגבי רצונם לסיים את היחסים. הם כואבים את ההשפעות ההרסניות על בני זוגם, על ילדיהם, על משפחותיהם, עליהם עצמם ועל הצלע השלישית.
אבל למרות העובדה שרוב המטופלים מדווחים שהרגש העיקרי שלהם ברגע הגילוי היה שאין כל תקווה ושהיחסים הסתיימו, למעשה, רבים מהנשואים שמגיעים לטיפולים זוגיים לא רק ששרדו, עקב הבגידה, אלא אפילו השתפרו.
במבט לאחור, לאחר גילוי הבגידה המזעזע והמציף, ניתן ברוב המקרים לזהות סידרה של מעשים, רמזים והתנהגויות שקדמו לא רק לגילוי, אלא לבגידה עצמה. לא פעם מתגלה בטיפול שכל אחד מבני הזוג היה עסוק, במשך תקופה ארוכה מאוד, בהסתרת מחשבותיו ורגשותיו מהצד השני. ההכחשה הזו היא לא מודעת. אנשים לא מורים לעצמם להכחיש, זה פשוט קורה להם. ההכחשה היא מנגנון שמיועד להפחית את החרדה הנוראית שהיתה יכולה להגיע, אלמלא נדחו אותן מחשבות ותחושות בלתי נסבלות מן התודעה.
חשוב להבין מדוע אירעה הבגידה
אחת השאלות הראשונות של מגלה הבגידה היא: "למה זה קרה?". לדעת ד"ר לוסטרמן אין תשובה אחת פשוטה. יש אנשים שבוגדים מסיבות הנעוצות עמוק בעברם, כגון היסטוריה של בגידה בנישואי ההורים. אחרים בוגדים בשל אמונותיהם לגבי המיגדר האחר, למשל, גברים שסוברים שנשים הן טרף, או נשים שמאמינות שאין להן ערך ללא גבר. אחרים בוגדים מסיבות שנעוצות בנישואים עצמם. חשוב להבין מדוע אירעה הבגידה, משום שמרגע שמבינים את הסיבות, אפשר להתחיל לשקול מה לעשות בנדון.
רומן משבר
אירועי חיים משמעותיים - מוות של אדם קרוב, מחלה, פיטורים, דחייה מצד בן זוג – גוררים תחושת דחק. אבל גם אירועים משמחים כמו מעבר דירה, קידום בעבודה, והולדת ילד עלולים ליצור תחושת לחץ גדולה. כמעט כל מטפל נתקל בבעל צעיר שקיים יחסים עם מישהי בלילה בו כרעה אשתו ללדת, אם בגלל תחושת הדחייה שחש מצידה, אם בגלל האיום הגדול שעכשיו היא כבר במקום אחר. גם נשים פגיעות לאחר הולדת תינוקן, ולא פעם חוות תחושות עזות של נטישה וכעס על בן זוגן. משברי חיים כאלה עלולים להוליד רומן.
רומן אמצע החיים
הפסיכולוג דן לוינסון כתב ספר בשם "העונות בחיי הגבר", בו הוא מתאר את תהליך ההערכה שגברים עוברים באמצע החיים שלהם: מה הם השיגו, מה החמיצו, מה עדיין אפשר להשיג. במהלך משבר אמצע חיים שכזה אפשר להיקלע לרומן.
הפסיכיאטר פרנק פיטמן מתאר שלושה משברי אמצע חיים נפרדים, שלעיתים קרובות מאיצים מעשי בגידה. הראשון הוא "משבר הקן הריק", כשצעיר הילדים עוזב את הבית ומשאיר בו את בני הזוג לשקול מחדש מה נותר מהנישואים שלהם. השני הוא "משבר ההגעה לפיסגה", שקשור לחרדה שאוחזת בגברים דווקא בשיא הצלחתם בתחום הקריירה, שמביאה איתה את התחושה שאין לאן להמשיך ומכאן אפשר רק ליפול. המשבר השלישי יכול לקרות בכל גיל בחיים, "משבר עובדות החיים". כתוצאה מאירוע חיצוני כלשהו גדלה לפתע המודעות הפנימית לאמיתות הכואבות של עובדות החיים: שהם אינם מושלמים, שבן זוגם אינו מושלם, וגם ילדיהם לא, שהם לא יכבשו את העולם כנראה, ושהמצב רק יילך ויחמיר.
רומן בדיקה
ההסתברות לרומן מסוג זה עולה כשהאדם מרגיש שנישואיו עלו על שרטון, אבל טרם החליט אם יישאר או יעזוב. רומן הגישוש הזה משמש מעין בלון ניסוי. במהלכו ייתכן שתגבר ההכרה שעדיין יש סיכוי לנישואים ואפילו אפשר לשפר אותם. במקרים אחרים עוזרים רומנים כאלה לגיע להחלטה להתגרש.
רומן חצובה
אנשים בוחרים להישאר בנישואים אומללים מכל מיני סיבות, החל מחשש מהשלכות כלכליות של העזיבה, דאגה מההשפעה על הילדים, חשש מהשפעת הגירושיםעל המעמד בקהילה, דאגה להורים זקנים, או אפילו לבני הזוג, במקרה שהם חולים במחלה כרונית או נכים. כדי לשמר נישואים שכל כך חסרים רגשות חיוביים, מוצאים חלק מהאנשים מישהו אחר שימלא את הצרכים שלא יכולים להשיג בנישואים. זה כאילו הנישואים לא יכולים לעמוד על שתי רגליהם, כך שמוסיפים צלע שלישית לצורך תמיכה, כמו הרגל השלישית של החצובה.
רומן תגמול
לפעמים מגיב בן הזוג הפגוע באמצעות ניהול רומן כמעשה תגמול. לדברי ד"ר לוסטרמן נשים נוטות לקיום רומן כזה יותר מגברים. רוב הרומנים האלה הם הבעה של זעם חסר אונים וחולשה. מדובר ברומנים חסרי הנאה במיוחד. מטרתם להכאיב לבן הזוג הפוגע הרבה יותר מאשר להסב הנאה לאדם המגיב. בדרך כלל אין מטרתם להביא לסיום הנישואים. עבור אנשים מסוימים הם מביאים לתחושה של "סגירת חשבון". יחד עם זאת, הם לעולם לא פותרים את הבעיות שהובילו לרומן המקורי או לרומן העונשים.
רומן יציאה
בניגוד לרומנים מסוג גישוש, חצובה ותגמול, בהם בן הזוג המעורב לא בטוח אם הוא רוצה שהנישואים יגיעו לקיצם, ברומן יציאה הוא כבר קיבל החלטה לעזוב, גם אם בן זוגו לא בהכרח יודע זאת. לפעמים מגיעים זוגות לטיפולים בעקבות רומן יציאה שכזה, כשהבעל, למשל, מקווה שהמטפל יוכל לחזק את אשתו בעוד שהוא עצמו כבר מתכונן לעזיבה הצפויה. הוא מגיע עם רשימת תלונות, כולל הדיכאון והעצבנות שלה, והתגובות שלה לרומן שלו ישמשו תירוץ ו"הוכחה" לבן הזוג הפוגע כמה רעים היו הדברים מאז ומתמיד.
אובדן האמון הוא התוצאה הכואבת ביותר כשמתגלה בגידה. השלב הראשון בדרך להחלמה מבגידה מחייב את שיקום האימון. שיקום האמון יכול להיות תהליך ארוך וקשה, רצוף מכשולים לאורך הדרך. הוא מחייב הודאה וחרטה מצד הבוגד, ואי אפשר "לדלג" על השלב הזה. גם אם מערכת היחסים אינה נמשכת, הודאה וחרטה הכרחיות, כדי לאפשר אחר כך נישואים (או גירושים) טובים יותר.
תהליך שיסייע לבני הזוג לפתח מערך כישורים חדש
שיקום האמון אינו מספיק, והשלב הבא בשיקום אחרי בגידה כרוך בסקירת הנישואים. מדובר בתהליך שיסייע לשני בני הזוג לפתח מערך כישורים חדש, שיאפשר להם לא רק לעמוד במשבר, אלא גם למצוא את הזרעים לבניית מערכת יחסים אמיצה יותר. הסקירה הזו דורשת מחויבות רצינית, במונחי כוונה וזמן שצריך להשקיע. עתיד הנישואים, לפי ד"ר לוסטרמן, תלוי מאוד במאמץ שבני הזוג מוכנים להשקיע בתהליך הזה.
לאט לאט שני בני הזוג צריכים לחזור ולשוחח, ללמוד איך עושים את זה בצורה יעילה, איך מקשיבים, על מה מדברים, איך מיישבים סכסוכים וכיצד מגלים כל אחד לאחר מה מציק לו. בהמשך, מגיעים לדבר על מה שהשתבש בקשר, עוד לפני הבגידה. מה היה חסר שם, עבור כל אחד מהצדדים, ומה, למעשה, איפשר את תחילת הבגידה.
ד"ר לוסטרמן מזמין את הזוגות בטיפולו לחזור בפירוט על ההיסטוריה הזוגית שלהם, זה בפני זה, ולמצוא את הנקודות בעבר היכן התחיל הכל להשתבש. הוא מציע לעשות את התהליך הזה גם אם מחליטים להתגרש, על מנת לייצר סוג של "גירושים טובים" שיאפשרו חיים נורמלים עבור כל הצדדים המעורבים, כולל, כמובן, הילדים.
- ספרו של ד"ר דן-דוד לוסטרמן "בגידה - מדריך הישרדות" תורגם על ידי משה ארלנדור אוקון ויצא בהוצאת "קו המשוה – גישור והדרכה". אפשר לקרוא את הפרק הראשון של הספר, "הלם הגילוי", באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי.
