שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא מרכז, לא סמל
    כאילו ניתן האות הרשמי, ולשירת "לעד חיה בלבבנו האמונה הנאמנה" יעמוד הציבור הדתי-לאומי דום כש"כולנו" חושבים שישיבת מרכז הרב היא לב לבה של הציונות הדתית... יעל משאלי כואבת את הפיגוע, אבל רוצה שלא נתבלבל בעובדות
    הפיגוע בישיבה לצעירים הוא פיגוע נורא. אי אפשר היה שלא להיות מרותקים לדיווחים בכל השעות בהן לא היה מידע ברור על מימדי הזוועה. אי אפשר היה שלא לחוש אימה ופחד עבור הילדים והצעירים במתחם הישיבה. ולמחרתו, בשעת ההספדים, הלב נשבר.

     

    כל פיגוע הוא נורא. כל רצח של ילדים הוא נורא. לכן היה פשוט בלתי נסבל לשמוע את אנשי התקשורת הדתיים, ובעקבותיהם מחנכים, פוליטיקאים ומתנחלים, מלהגים כל אותו הערב וגם אחריו על "סמל", "לב לבה של", "מכאן יצאו כל", "כל הציבור הדתי לאומי מרגיש הערב ש...", "זר לא יבין זאת" ושיא האירוניה "מעוז הממלכתיות".

     

    אין גבול לאטימות? אתם באמת לא מתביישים? מה אתם מבלבלים את המוח? מה זה בכלל חשוב עכשיו ואיך זה רלוונטי? פיגוע בישיבת כפר הרא"ה הוא פחות "סמל"? פחות "לב לבה של הציונות הדתית"? ובישיבת נתיבות? ועתניאל? אני מבינה שהיה לכם המון זמן מסך למלא, אבל את שריקת בני-עקיבא היה כדאי להשאיר למקומות אחרים, לזמנים אחרים.

     

    וכאילו ניתן האות הרשמי, ולשירת "לעד חיה בלבבנו האמונה הנאמנה" יעמוד הציבור הד"ל דום. והציבור הדתי-לאומי הפך לציבור אחד. "כולנו" חושבים שישיבת מרכז הרב היא לב לבה של הציונות הדתית... "כולנו" חושבים שמדובר במיטב הנוער הדתי... "כולנו" מאמינים שהפיגוע הוא דתי-אסטרטגי דווקא בישיבה הזו ולא באחרת... אכן כן, עוד לא תמו ימי השבעה וכבר הצלחנו להפוך את הפיגוע לנכס מגזרי, פוליטי ותקשורתי. המתים עוד מוטלים לפנינו ואנחנו כבר עסוקים ב"אם הפיגוע היה מתרחש באוניברסיטה". ומעל הכל מרחפת נוסטלגיית סבסטיה. "כאן צמח גוש אמונים"." מכאן יצאה בשורת ארץ ישראל השלמה". ואיך אפשר בלי "הפגיעה הקשה ובגידת הגירוש מגוש קטיף".

     

    בואו לא נבלבל את העובדות. ישיבת מרכז הרב אינה לב לבה של הציונות הדתית. היא ישיבה קטנה, שעם כל מה ש"צמח" ממנה - הציבור שלה הוא מיעוט בתוך כלל הציבור הדתי לאומי. אז אם ישיבת מרכז הרב היא סמל, היא גם סמל של בדלנות דתית והקצנה לאומנית, ואנחנו (הרבה מאד דתיים ציוניים-לאומיים) לא אוהבים את הרוח הנושבת מאותה ישיבה כבר כמה דורות.

     

    אבל לנו זה לא איכפת. אנחנו יכולים לכאוב את הפיגוע ואת הירצחם של ילדים תמימים גם כשהם לא "הכי טובים" או "לב לבה של" וגם אם הם באים מבית מדרש אחר. ואנחנו כואבים את הפיגוע הזה כפי שכאבנו את הפגיעות באנשי שדרות, את הפיגוע בדימונה, את הפיגועים בירושלים ותל אביב. כל הפיגועים האלה שפגעו בלב לבנו. כולם. ה' יקום דמם.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים