כמה תשלומים נשארו?

מכתבים מרחניים הם עניין מוּכר לכל מי שמקבל מכתבים או הסברים למיניהם מן המגזרים הציבורי והפרטי כאחד. שם תמיד "בודקים", "מעריכים", "נערכים", "בוחנים", "לומדים" ומה לא – העיקר לא לתת תשובה ישר לעניין. היצירתיות המופגנת בתחום זה ראויה למחקר פסיכו-סוציולוגי בפני עצמו.

כאן, בגיזרת האותיות הקטנות, נצטמצם הפעם להתכתבות מעין זו שתיארנו בפסקה הקודמת. בתפקיד המרחן – משרד האוצר, באמצעות המפקח על שוק ההון והביטוח. מי שמנסים למרוח אותו היא רשות ההסתדרות לצרכנות, ארגון צרכנים ותיק בן קרוב ל-40 שנה ובעל זכויות משל עצמו בתחום הצרכנות בישראל.

בסוף אפריל 2007, לפני כ-11 חודשים, פנה מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות, עו"ד ירון לוינסון, אל ידין ענתבי, הממונה על הביטוח ושוק ההון באוצר. "לקוחות רבים מבצעים את עסקת הביטוח המקיף לרכב באמצעות מספר תשלומים דרך חברות האשראי", כתב. "ברשות ההסתדרות לצרכנות התקבלו תלונות כי קיימות חברות ביטוח אשר אינן דואגות לציין בדפי החשבון של כרטיסי האשראי של לקוחותיהם את מספר התשלומים בגין עסקאות הביטוח אשר התבצעו".

מצב זה, ציין לוינסון, פוגע בצרכנים אשר אינם יכולים לעקוב בצורה מדויקת אחר מספר התשלומים שכבר שילמו ולדעת מה יתרת התשלום שעליהם לעמוד בה. לכן ביקש מענתבי כי יוציא הוראה מפורשת לכל חברות הביטוח לציין בכל עסקת תשלומים באמצעות כרטיס אשראי את מספר התשלומים שכבר נוכו ואת אלו שינוכו בעתיד.

חלפו חודשיים, ובסוף יוני 2007 קיבל לוינסון תשובה מנציג מחלקת ביטוח כללי באגף שוק ההון באוצר. "נושא פירוט תשלומי כרטיסי האשראי נמצא על שולחננו", כתב, "ואנו שוקלים חלופות שונות להסדר העניין".

שם כנראה שקלו עמוקות הסדר אשר פועל במשק ישראלי כבר שנים רבות כמו שעון שווייצרי – כלומר ציון מספר התשלומים שנוכו ואלה שעוד ינוכו בדף החיובים החודשי בכרטיס האשראי – שכן בתחילת דצמבר 2007 נאלץ לוינסון לשלוח מכתב תזכורת די זועם. "לא יעלה על הדעת כי צרכן לא יקבל אינפורמציה מינימלית זו בחיוב כרטיסי האשראי" – הטיח בענתבי.

חודש וחצי אחר כך – כבר הבנו שבאוצר לא ממהרים לשום מקום – השיבה לו דווקא מנהלת מחלקת ביטוח בריאות. למה דווקא היא? לאגף שוק ההון פתרונים. כך או אחרת, הנה באה המריחה בהתגלמותה: "הרינו להשיבך כי טרם נקבעה סופית המדיניות באשר להסדרה הנדרשת בעניין מתן פירוט בדבר תשלומי דמי ביטוח, ובכלל זה הנושא הנזכר בפנייתך. בכוונתנו להמשיך לטפל בנושא זה במהלך שנת 2008", ולא שכחה להודות ללוינסון על פנייתו.

ה"שולחן" שעליו נמצא ה"נושא" נראה יותר כמו סדנה לייצור קלישאות-ביטוי כדי לנפנף טרדנים.

איזו "מדיניות" בדיוק צריך אגף שוק ההון לקבוע לגבי חברות הביטוח? מדוע אין דין חברת ביטוח הגובה כסף בתשלומים כדין כל סופרמרקט, רשת ביגוד או ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין בישראל כאשר הם מאפשרים לשלם בתשלומים באמצעות כרטיס אשראי?

ומה מוֹתר שנת 2008 מ-2007, 2006 – וכל השנים שבהן מתמשך המחדל הזה, שבוודאי אינו פועל לטובת הצרכנים? מה כבר יכול לקרות השנה, ואיזה אור אמור לנגוה על אנשי אגף שוק ההון באחת הסוגיות היותר פשוטות לפתרון בתחום סמכותם – שיגרום להם סוף סוף להוציא הוראה פשוטה וקלה לביצוע?

מעניין, שענתבי, אשר החוק קובע כי לשם ביצוע תפקידו יש בסמכותו להוציא הוראות "כדי להבטיח את השמירה על עניינם של המבוטחים או של הלקוחות", כבר התמודד בתקופת כהונתו עם סוגיות צרכניות הרבה יותר מורכבות, כגון איך ללמד את הצרכנים כיצד לתבוע את הגופים שעליהם הוא מופקד. אז פירוט תשלומים לחברות אשראי זה מה שגורם לו לקמט את מצחו ארוכות?

כל זה רק מעורר מחשבה, שמא בעניין זה עלתה שוועת חברת הביטוח השמיימה, אולי ברוח הטענה שמגינים כאן יותר מדי על זכויות הצרכנים (ע"ע אוריאל לין). אחרת מה יכול להסביר את התנהלות אגף שוק הון כאילו ביקשו ממנו להמציא איזה גלגל מחדש?

ממשרד האוצר נמסר בתגובה, כי "אגף שוק ההון מתבקש לטפל בבעיות שונות ומגוונות הקיימות בגופים עליהם הוא

מפקח. הטיפול בנושאים השונים נעשה בהתאם לסדרי העדיפויות שנגזרים מהיקף הבעיה והשלכותיה על ציבור המבוטחים. 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות