מדיניות מוניטרית! לכלכלנים בלבד
על רקע דרישת התעשיינים מבנק ישראל להפחית את הריבית, הנגועה באי הבנת מלוא מורכבות תמונת המצב, מתחזק הצורך בהגנה על עצמאות הבנק המרכזי והרחקת הפוליטיקאים מניהול המדיניות המוניטרית
המשבר בכלכלת ארצות הברית, ואיתו היחלשות הדולר ביחס למטבעות מרכזיים ובפרט ביחס לשקל, העמידו את בנק ישראל במרכז תשומת הלב. בתגובה לפגיעה בייצוא הישראלי בעקבות היחלשות הדולר, יצאו התעשיינים, בהנהגת שרגא ברוש ובשיתוף פעולה עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני, בדרישה להורדת הריבית - צעד שיחזק את הדולר מול השקל, וכך גם את ענף הייצוא.
הבנה מלאה של הקשרים המורכבים שבין מדיניות הבנק המרכזי, שעיקרה שליטה בכמות הכסף במשק, ובין הריבית השקלית והריאלית, שער החליפין הנומינלי והריאלי, התעסוקה והגירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים רחוקה לעתים אף מכלכלנים מנוסים. למרות זאת נפוץ הטיעון נגד אנשי אקדמיה שעל פיו "האנשים בשטח" מבינים טוב יותר. טיעון זה אינו רלבנטי בתחום מאקרו כלכלי זה, שבו התעשיינים, נציגי ארגוני העובדים, הפוליטיקאים ואף מומחים לשוק ההון מבינים מעט מאוד.
היצואנים לא רואים את התמונה המלאה
שתי טעויות בסיסיות בולטות בדרישה של בעלי העניין להתערבות משמעותית יותר של הבנק המרכזי בשער החליפין, על ידי הורדת הריבית וקניית מטבע חוץ.
ראשית, אין אפשרות לנהל לאורך זמן מדיניות מייצבת מחירים ובו זמנית מדיניות מייצבת שער חליפין. כאשר הבנק המרכזי רוכש דולרים במטרה לתמוך במחירם, הוא מזרים שקלים למערכת, מוריד את הריבית על השקל ומאפשר עליית מחירים - כלומר שוחק את ערך השקל. כתוצאה, היצואנים אכן יקבלו יותר שקלים לכל דולר, אבל מחירי התשומות, ובעיקר תשומת העבודה, יעלו. עליית שער החליפין הנומינלי אינה מייצרת לאורך זמן שינוי ריאלי בתמורה ליצואן.
לעומת זאת, אם יעקר הבנק המרכזי באופן מלא את השינוי בכמות הכסף, כלומר יספוג את כל השקלים שהופנו לרכישת דולרים על ידי הנפקת מלווים לציבור, אז יוכל לשמור על יציבות השקל. ברם ההשפעה על מחיר הדולר תהיה בת חלוף. קנייה לאורך זמן של דולרים, תוך עיקור מלא של ההשפעה על כמות הכסף, דומה בהשפעתה לגידול קבוע בביקוש למט"ח הנובע מגידול בר־קיימא בהיקף היבוא. התערבות כזו תגרום לעלייה מתונה בשער החליפין, אך אין בכוחה לשנות את תוואי שער החליפין לאורך זמן.
שנית, על בסיס האמונה שקיימת תחלופה פשוטה בין יעדי צמיחה ותעסוקה מחד, לבין יציבות מחירים מאידך, פוליטיקאים ותעשיינים (ולאחרונה גם נציג העובדים) דורשים מנגיד הבנק לתת משקל רב יותר לצמיחה על חשבון יעד האינפלציה. בבסיס אמונה זו עומדת "עקומת פיליפס", המייצגת קשר שלילי בין תעסוקה לאינפלציה (בעקבות מחקרו של הכלכלן אלבן פיליפס מ־1958).
המנגנון ליצירת קשר כזה מבוסס על כך שאינפלציה שוחקת שכר, והשחיקה בשכר תורמת לביקוש לעובדים. אבל גם כאן שינוי נומינלי אינו יוצר שינוי ריאלי לאורך זמן, וכפי שממצאים מאוחרים הראו, אין בכוחה של אינפלציה בשיעור קבוע לשחוק את השכר ולייצר תעסוקה. מהר מאוד נכנסים להסכמי השכר מנגנוני הצמדה, וההשפעה החיובית על התעסוקה נעלמת. אבל האינפלציה נשארת, ואת מחירה משלם האזרח הקטן שכספו, בארנק או בבנק נשחק, ויכולתו להשוות מחירים וליהנות מהתחרות על כיסו מצטמצמת.
להרחיק פוליטיקאים מניהול מדיניות כלכלית
לסיום נעניק את אות ההסבר המקורי לח"כ רונית תירוש (קדימה). לטענתה (שנקלטה במצלמות וואלה חדשות), מחירים רבים בארץ נקובים בדולרים ולכן הדולר הוא כאילו מטבע שלנו, ולכן חשוב שהבנק המרכזי ישמור על ערכו. לשיטתה, במקום שמשכירי דירות ועורכי דין פשוט ינקבו את מחיריהם בשקלים, מוטב שבנק ישראל יוותר על יעד האינפלציה.
חבל שח"כים מעדיפים לומר דברי הבל ורק לא להודות שיש תחומים שבהם הבנתם מוגבלת. תירוש והסבריה מחזקים את הצורך בהגנה על עצמאות הבנק המרכזי והרחקת הפוליטיקאים מניהול המדיניות המוניטרית.
הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם
