הרב הכהן: רב צבאי חייב לנסוע עם הגדוד בשבת
הרב הצבאי הראשי "קפץ" בשבת לפעולה מבצעית בעזה ועורר עליו זעם חרדי. הרב רא"ם הכהן נדרש לסוגייה והוא פוסק בתשובה מפורטת: "הרב הצבאי חייב לצאת עם החיילים; בוודאי שיש כאן לפחות ספק פיקוח נפש - שעליו מחללים את השבת"
כאשר מוזעקת יחידה צבאית בשבת, האם צריך הרב הצבאי להצטרף אל חייליו אפילו אם הדבר כרוך באיסורי דאורייתא? הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת ההסדר בעתניאל ורב היישוב, נשאל ונדרש לשאלה שמעסיקה את הציבור הדתי והחרדי מאז התפוצצה "פרשת רונצקי" בפסח.
מצ"ב תשובת הרב המלאה, כפי שתפורסם בשבת הקרובה בעלון "שבת בשבתו":
על מנת לענות על שאלה זו יש להקדים בירור ביחס לתפקידו של הרב הצבאי. אם התפקיד של הרב הצבאי הוא רק סיפוק צרכי הדת של החיילים הדתיים על מנת שלא יכשלו בעבירה, אזי הדיון צריך להיות בסוגיות "וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חברך" (שבת ד,א) ו"ניחה ליה לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה" (עירובין לב,ב). ברם, הבנה כזו של התפקיד מתאימה אולי לצבא האמריקאי ולא לצבא ומדינה יהודים השואפים שהתורה תהיה נר לרגלם. בצה"ל תפקיד הרב הצבאי דומה לזה של "כהן משוח מלחמה" ויש לראותו כחלק אינטגרלי ממפקדת היחידה.
הרד"ק בספר שמואל ב' (כג,כ) כותב שכהן משוח מלחמה יוצא למלחמה ובתוס' ישנים ביומא (עג,א) מובא שכהן משוח זקן מחליפים על מנת שיוכל לצאת ולבוא למלחמה. כיוון שכך, כשיחידה 'מוקפצת' ללחימה, ברור שיש צורך בכל חלקי המערכת ולא שמענו מעולם שיש לצמצם ולבחון בין התפקידים השונים במפקדת היחידה.
מעבר לזה, אחד מתפקידיו של הרב הצבאי הוא לדאוג לרוח הלחימה ובודאי יש בזה גדר של פיקוח נפש. עניין פיקוח נפש רלוונטי גם לעיסוק בחללים תחום שכמה מגדולי הפוסקים התירו לעסוק בו בעת לחימה בשבת במקרים מסוימים משום שזהו חלק אינטגרלי מן המלחמה.
עיקרון זה, של ראיית המלחמה כולה כפעולה אחת שהותרה בשבת משום פיקוח נפש, ולא כרצף של היתרים נקודתיים, נקבע על ידי הריב"ש בתשובותיו (קא): "אבל יש בה התר אחד מיוחד, שאם התחילו אין מפסיקין, ומחללין את השבת לכל צרכי המצור, ואפילו שלא מפני הסכנה". יש לדון בכמה ניואנסים של שיטת הריב"ש, אך העיקרון העולה מדבריו ברור.
"פעולה אחת"
גם הרמב"ם (שבת ב,ב) פסק ביחס לחולה, כי יש לראות את הטיפול כולו כפעולה אחת: "כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך להן". כלומר, מטפלים כמו ביום חול ולא בוחנים כל פעולה באופן ספציפי. בדומה לכך מצינו בספר "תורת האדם" לרמב"ן בשער הסכנה: "עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול ממאכלים ורפואות שהן יפין לחולה, ומחללין שבת, ואין נשאלין כלל". המגיד-משנה (שבת ב,יד) ביטל דעתו בפני דעת הרמב"ן וכך גם נפסק להלכה בשו"ע (שכח,יד).בביאור-הלכה הביא כמה ראשונים החולקים על הרמב"ם וה"מגיד משנה" וסיעתם, אבל המחלוקת היא על חולה ואפשר שגם לשיטת ראשונים אלו במלחמה, שבה יש מצוות "עד רדתה" (שבת יט,א ועוד), המתירה לחלל שבת, יהיה הדין שונה. כיון שכך, בוודאי שיש כאן לפחות ספק פיקוח נפש שידוע כי מחללים עליו את השבת.
סיכום: הרב הצבאי הינו חלק ממפקדת היחידה. בהקשר זה יש לציין כי טוב עשה הרב הצבאי הראשי שהיקנה לרבנים הצבאיים הכשרה של קצין בצה"ל. היות שאנחנו עוסקים במלחמה יש לנהל את הפעולות המלחמתיות בשבת כשם שמנהלים אותה ביום חול (להבדיל משגרת המחנה). כיון שכך בוודאי שעל רב צבאי חלה חובה הלכתית להיחלץ חושים לפני המחנה ואם אינו עושה זאת הרי הוא בכלל דברי הרמב"ם בסוף פרק ז' בהלכות מלכים:
"ואם לא ניצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם, וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה...".
