ספרי חופש לילדים מרכזיים

קודם כל, עדכון מהשטח: הידעתם שכבר אין ילד בינוני במשפחה? לילד הסנדוויץ' יש לקרוא מעתה: ילד מרכזי. זה פותר, כמובן, את כל הבעיות. ילד מרכזי כבר לא מקנא באחיו הקטן ולא חוטף מכות מאחותו הגדולה. ילד מרכזי כבר לא גר אצל הפסיכולוגית בבגרותו ומלשין על אמא ואבא שלא אהבו אותו.

ילד מרכזי לא פוצח בגיל ההתבגרות כבר בגיל 8, לא עושה קעקועים בגיל 10 ורשיון לאופנוע כבד בגיל 12. בתור ילדת סנדוויץ' קלאסית, אני מכריזה שאם רק היו קוראים לי ילדה מרכזית, החיים היו נראים אחרת. אבל בתקופת הילדות שלי, הילד לא היה במרכז. רק ההורים.

בהמשך לספרי פריקת העול לחופש הגדול, הנה ארבעה ספרי פריקת עול לילדים מרכזיים בני 8-12:

הרפתקאותיו של תום סוייר

לא יאמן שהספר "הרפתקאותיו של תום סוייר" יצא לראשונה בשנת 1876. כל כך הרבה השתנה. כל כך הרבה נשאר אותו דבר. עכשיו יוצא הספר בתרגום חדש, ידידותי למשתמש הצעיר. אם הילד שלנו, מרוב מרכזיות, כבר לא יכול להפליג ברפסודה לאי בודד, הוא לפחות מוזמן לקרוא על ילדים שיכולים.

התרגום החדש של שרון פרמינגר מאפשר דיאלוגים מזהירים. זהו תרגום ששובח תחת כל עיתון רענן ובצדק. הנה שיחה אופיינית, כבדת ראש, בין תום סויר להאקלברי פין:

"...תגיד-מה זה?"

"סתם קרצייה".

"איפה השגת אותה?"

"ביער".

"מה אתה רוצה בשבילה?"

"לא יודע. אני לא רוצה למכור אותה".

"טוב. בלאו הכי זאתי קרצייה נורא קטנה".

"בטח, כל אחד יכול לזלזל בקרצייה שהיא לא שלו, אבל אני מרוצה ממנה. בשבילי זה קרצייה מספיק טובה".

אם הילד לא קורא ומתחשק לכם לעשות משהו בעניין, במקום להגיד לו בפעם האלף: "קח ספר", תקבעו איתו החופש שעת קריאה לפני השינה עם תום סויר. אני יודעת שהוא כבר קורא לבד, אבל גם ילדים גדולים ומרכזיים יכולים ליהנות משכיבה ראש אל ראש עם אבא או אמא שמקריאים בקול. דווקא בגלל שזה ספר "לא חינוכי". יהיו לכם כמה צחוקים משותפים. בשבילכם זו קלאסיקה. בשבילו – ספר מצחיק נורא על ילד שובב.

אני לא ארחיב כאן על תיאורי הכושים והאינדיאנים בספר ועל חשד הגזענות שמרחף מעליו כבר שנים רבות. מי שמאוד רגיש לנושא, מוזמן לקרוא קודם ואז להחליט אם מתאים לו.

ג'ורג'י מלך הצרות – יומנו של שובב

מה תוכלו לעשות עם ההמלצה שלי על הספר המקסים הזה? לא הרבה. לא תוכלו למצוא אותו בחנויות הספרים המובחרות בקניון הקרוב לביתכם. ג'ורג'י הוא ילד אמריקני בן 8 שמתעלל בהוריו, אחיותיו, מוריו וקרוביו. ילד מהסוג שאתה מתאהב בו מיד כל עוד זה לא הילד שלך.

"זה ממש מדהים, כמה דברים יכול ילד ללמוד בבית הספר! ארטור בראון לימד אותי איך להשליך כדורי ניר בשיעור, בצורה כזאת, שאף אחד לא ידע מי זרק אותם", כותב ג'ורג'י בתחילת הפרק האחד עשר (שקוראים לו: אני נעשה קלפטומן). אני מודה שמתחשק לי לצטט כאן את כל הספר. כל משפט בו יגרום לכם ולילדכם לצחוק בקול רם. מי ששותה מים באמצע הקריאה, ישפריץ אותם מהאף כבר בפרק הראשון.

לפי ההקדמה המרתקת הוא יצא בשנת 1880 בעילום שם הסופרת. הוא תורגם ועובד כמעט לכל השפות אך תמיד פורסם רק בשם המעבד. המחברת היא, כנראה, סופרת רצינית בשם מטה ויקטוריה ויקטורי שלא רצתה שייכות לספר לא חינוכי כל כך. הספר יצא בעברית בשנת 1973 ותורגם ועובד ע"י דוידה קרול שגם כתבה את ההקדמה.

אם אתם מסתובבים בחנויות לספרים יד שניה ומוצאים עותק של ג'ורג'י, רכשו אותו מיד ואל תשאילו אותו לאף אחד. אני עשיתי את הטעות הזאת ומעולם לא קיבלתי אותו בחזרה (אבנר, אני זוכרת אותך. תיזהר ממני, גנב ספרים מעופש שכמוך). בשנה שעברה, ראתה חברה עירנית את הספר בחנות יד שניה, רכשה מיד והביאה אותו אלי, בחזרה לאמא.

ניקולא הקטן – סיפורים שלא ראו אור

מתברר שגם בצרפת יש ילדים שובבים. אני מתחילה לחשוב שזה יותר נפוץ ממה שחשבתי (חשבתי שכל הילדים בעלי נימוסים בריטיים מעודנים חוץ מהילדים שלי).

הספרים נכתבו על ידי רנה גוסיני (שכתב את אסטריקס) ואויירו באיורים מופלאים על ידי ז'אן-ז'אק סמפה. הספר הראשון בסדרה "ניקולא הקטן" יצא לראשונה בעברית ב-2005 בהוצאת כנרת. עכשיו יוצאים שני המשכיו בהוצאת כתר.

ניקולא, כמו תום סוייר וכמו ג'ורג'י, מספר את סיפוריו בלשון תמימה, כמו ילד שמושך בצמה לילדה שיושבת לפניו ואז מגלגל עיניים תמהות לשמיים כשכולם צועקים סביבו. מה כולם רוצים ממנו? הרי כוונותיו היו כה זכות!

"כשיצאנו מהמים גילה מר אלבר שאוד נשאר במעמקי הבריכה. מר אלבר זינק לבריכה, לבוש כולו, צלל צלילה מדהימה והוציא את אוד. כולנו מחאנו כף חוץ מאוד, שכעס נורא כי הוא כמעט שבר שיא בשהיה מתחת למים, והחטיף למר אלבר אגרוף באף".

מלבד שיקוף מהימן של ילדות, אפשר להבחין בספר גם בשיקוף מהימן לא פחות של הורות.

"יופי! אמרה אמא. יופי! תסית אותו נגדי. אחר כך אתה תהיה הראשון שיתפלא שהוא לא בסדר! אני מסית אותו נגדך? אמר אבא. אני לא מסית אף אחד! לשם שינוי הגעתי מוקדם, ומה מחכה לי בבית? מהומה שלמה. ואני עוד שמחתי לחזור הביתה מוקדם אחרי יום קשה. ממש נהדר!

ואני? שאלה אמא. אתה חושב שהימים שלי לא קשים?"

ההורים שגילו רגישות בתיאור האינדיאנים והכושים בספר "תום סויר", יחטפו אותו כאב בטן למקרא תיאור הילד השמן של החבורה – אלססט. השאלה היא עד כמה ענייני פוליטקלי קורקט צריכים להטריד אותנו בספרים. בעיקר בספרים שנכתבו לפני המצאת ה"קורקט".

• הרפתקאות תום סויר. מאת מרק טוויין. מאנגלית: שרון פרמינגר. הוצאת ידיעות ספרים.
  

• ג'ורג'י מלך הצרות – יומנו של ילד שובב. עבוד ותרגום: דודה קרול. הוצאת מסדה (1973).
  

• ניקולא הקטן – סיפורים שלא ראו אור (כרך 1+2). רנה גוסיני וז'אן-ז'אק סמפה. מצרפתית: מיכל אסייג. הוצאת כתר.
  

רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.