שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אולי יבטלו את האיסור על נישואים לשתי נשים?

    כמו בסדרה "עד החתונה", גם הצמרת שלי צעירה, יפה, חכמה וגרה בגפה בתל אביב. כאן מסתיים הדמיון ומתחילה המציאות: זה הכאב שאני צריך להביא על המשפחה שלי אם אני רוצה לגרום לצמרת היפה והאהובה שלי לחייך. איך לעזאזל מצליחים להחליט לגרום לכאב כזה לאנשים שכל כך יקרים לך?

    אני אוהב את צמרת, זו מהסדרה "עד החתונה" ששודרה בערוץ 2 . אני אוהב את הסדרה בכלל, ובעיקר את ההתייחסות הצינית של יוצרי הסדרה לאלו המחפשים זוגיות ולאלו שכבר "כלואים" בה. הכותבים המוכשרים בחרו להשאיר בפרק האחרון את כל הדמויות במצב קשה ומסובך. הדמויות שהתחילו באמונה נאיבית ביכולת להשיג ולתחזק זוגיות מוצלחת הגיעו לסיומה של הסדרה מאוכזבים, מרירים ולא מסופקים.

     

    אבל לא כולן נותרו לא מסופקות. צמרת היפהפיה, המשוחקת בכישרון רב על ידי עלמה זק, זוכה בסוף להגשים את חלומה. רק היא, שביטאה לאורך כל הסדרה את הסלידה מהזוגיות המושלמת שכולם שואפים אליה, מקבלת בסוף את מה שכל האחרים לא קיבלו.

     

    צמרת מייצגת בסדרה את הרווקה התל אביבית הקלאסית. היא יפה ואינטליגנטית, והיא מבלה ונהנית מכל מה שיש לעיר המיוחדת הזאת להציע. בסדרה היא מתפתה לקיים רומן עם גבר נשוי ומתאהבת בו. אבל היא מתעשתת בזמן, מסיימת את הקשר, וזוכה לבסוף בכל הקופה, כשהנשוי שלה עוזב עבורה את משפחתו. סוף טוב קלאסי, שמותיר אותה כדמות היחידה בסדרה שנפרדת מהצופים עם חיוך גדול על הפנים. ויש לה חיוך יפה.

     

    גם לי יש צמרת. גם הצמרת שלי צעירה, יפה, חכמה וגרה בגפה בתל אביב. גם הצמרת שלי התאהבה בי, בגבר נשוי, וגם אני מאוהב בה עד עמקי נשמתי. כאן מסתיים הדמיון ומתחילה המציאות.

     

    הצמרת האהובה שלי נפרדה ממני לפני מספר חודשים רב, ואין דבר בעולם שהייתי רוצה לעשות יותר מלהיות איתה, אבל אני לא מסוגל. לא מצליח להביא את עצמי לגרום כאב למשפחה שלי.

     

    הסדרה מסתיימת כשכולם שרויים בכאב ובבלבול, אבל יוצריה נמנעים בכוונה מלהפגיש אותנו עם הכאב של משפחתו של הגבר הנשוי, שנעזבה לטובת צמרת. גם הכותבים, שמתענגים על הצגת הכאב והתסכול של כל הדמויות, נמנעו לגמרי מלעסוק בכאב של המשפחה שנשארה מאחור. זה כבר כאב שמצטלם פחות טוב, והוא גם מרגיש אחרת.

     

    זה הכאב שאני צריך להביא על המשפחה שלי אם אני רוצה לגרום לצמרת היפה והאהובה שלי לחייך. איך לעזאזל מצליחים להחליט לגרום לכאב כזה לאנשים שכל כך יקרים לך? איך לעזאזל מוותרים על אהבה חזקה כל כך לצמרת שלי?

     

    יש לי אשה יפה ומוצלחת וילדים מקסימים. אני גר בבית משלי, חי ברווחה ונוסע ברכב שווה. אני בטוח שיש כאלו המסתכלים עלי מהצד ובטוחים שיש לי את כל מה שאני צריך. אבל הראש לא מאפשר לי ליהנות מכל הטוב הזה שיש לי. חסר לי הקשר עם צמרת האהובה שלי.

     

    באחד מימי ההולדת שלי, כשעוד הייתי בקשר עם הצמרת היפה שלי, היא שאלה מה אני רוצה במתנה ליום ההולדת שלי. עניתי לה בבדיחות, שהיה בה גם קצת אמת: "מה כבר צריך גבר שיש לו הכל?"

     

    לי יש "הכל", כולל גם אותה, ואילו לה יש רק אותי

    היא בחרה להתעצב מהתשובה שלי. היום אני מבין מה העציב אותה, אז עוד לא הבנתי. היום אני יודע שכאב לה לראות עד כמה המצב שלנו שונה. היא ראתה איך לי יש "הכל", כשזה כולל גם אותה, ואילו לה יש רק אותי בלי כל הדברים האחרים שיש לי, שזה בעיקר משפחה וילדים.

     

    זה מה שצמרת המקסימה שלי רוצה. היא רוצה להתמסד. היא רוצה משפחה, היא רוצה ילדים, והיא מאוד רוצה שזה יהיה ממני. זה אולי פשטני להחריד, אבל כל מה שאני צריך לעשות כדי לגרום לה להיות מאושרת זה להקים איתה משפחה.

     

    אני כל כך אוהב אותה. אני כל כך רוצה לגרום לה להיות מאושרת, אבל כדי לעשות את זה אני צריך לפרק את מה שיש לי. אני צריך לגרום לצער וכאב למשפחה שאני אוהב כדי לגרום אושר ושמחה לאשה שאני אוהב.

     

    אם הייתי מביט על הסיטואציה בצורה קרה, לא הייתי שוקל לרגע לפרק משהו טוב ומתפקד שיש לי לטובת הקמת אותו הדבר בדיוק, רק במתכונת מסובכת יותר ומסוכנת יותר. מה גם שהחלטה כזו תדרוש ממני לחזור אחורה לתקופה של טיפול אינטנסיבי בילדים קטנים, תקופה שאני כה שמח להיות כבר אחריה.

     

    אז מה יש בה, בצמרת שלי, שגורם לי לפנטז יום ולילה דווקא על מה שבאופן קר לא הייתי שוקל אפילו? מה יש בה שלא מאפשר לי ליהנות ממה שיש לי רק בגלל שאין לי כלום איתה? זה מטריף אותי ומשגע. עברה יותר מחצי שנה מאז נפרדנו, ואני לא מצליח להיגמל מהרצון שלי להיות איתה.

     

    כן, אני יודע. אחרי כך וכך שנות נישואים, חיי עם צמרת האהובה שלי ייראו בטח דומים לחיים השגרתיים שיש לי היום עם אשתי וילדים. מה זה אומר? שלא כדאי אפילו לנסות? שלא כדאי ליהנות אפילו מכמה שנים בודדות של התרגשות, אהבה ותשוקה?

     

    כגבר אני אצטרך לעשות את הוויתור הגדול. לא רק על כסף ובית ומעמד, אלא בעיקר על ילדיי, שאותם לא אוכל יותר לראות כשארצה. אצטרך להשלים עם כך שמישהו אחר מרדים אותם. מישהו אחר מכין להם סנדוויצ'ים לבית הספר ומישהו אחר עוזר להם בשיעורים. משגע אותי לחשוב על כך.

     

    מעבר לכך, אם אעזוב את הבית לטובת צמרת היפה והצעירה שלי, קרוב לוודאי שאפגע מאוד באשתי, חברתי ואהובתי בעשור האחרון. זו לא החלטה קלה לגרום לכאב לאדם שיקר לך. אני מניח שלא נוכל לשמור על אווירה נעימה בקשר בינינו, וזה בוודאי ישפיע על הילדים ועל יחסם אלי - ומכך אני ממש פוחד.

     

    איאלץ לוותר על חברים משותפים שלנו

    איאלץ לוותר על הקשר עם אשתי ,קשר של שנים, שאולי כבר לא מרתק כמו פעם, אבל בוודאי יחסר לי. איאלץ לוותר על חברים משותפים שלנו, על חמותי (נו טוב, עם זה אני אסתדר) ועל כל אותם הרגלים שיוצרים את המשפחה המוצלחת שיש לי כיום.

     

    את כל הוויתורים האלה אני צריך לעשות כדי לממש את האהבה האדירה שיש לי לצמרת שלי. את כל הוויתורים האלו אני צריך לעשות כדי לחזור לחיות שוב. כדי ליהנות שוב מתשוקה לאשה ומהתשוקה שלה אלי. כדי ליהנות שוב מנשיקות לוהטות ומהרצון בלתי נגמר להיות איתה, לגעת בה ולגרום לה לחייך. יש לה חיוך מקסים לצמרת שלי, חיוך שאני כל כך אוהב. אני מאוהב בה בטירוף.

     

    חוסר היכולת לקבל החלטה זורק אותי למקומות משונים של תקוות מוזרות ופנטזיות בלתי אפשריות. אולי יבטלו את "חרם דרבנו גרשום" שאוסר על נישואים לשתי נשים? אולי זה יפתור לי את כל הבעיות? כן, בטח!

     

    אני נזכר בשירות מילואים שעשיתי פעם במחסום צה"ל בשטחים לפני הרבה שנים. נתקלתי שם באזרח ערבי ישראלי שיש לו שלוש נשים שלהן הוא נשוי בו-זמנית. שאלתי אותו משועשע, "תגיד, איך זה להיות נשוי לשלוש נשים, זה כיף?"

     

    "יא חביבי", ענה לי, "אשה אחת זה בלגן, שלוש נשים זה בלגן, בלגן, בלגן!!!"

     

    וואלה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    זה יפתור לי את כל הבעיות?
    צילום: ויז'ואל פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים