הלוואה במחיר מציאה - 19% לשנה

ל-מ' יש פיקדון בבנק דיסקונט. כאשר נזקקה להלוואה קצרת-ימים פנתה אל הבנק וביקשה הלוואת גישור כנגד הסכום הצפוי להתקבל עם תום תקופת הפיקדון. אין בעיה, אמרו לה בסניף הרלבנטי, הריבית תהיה כ-19% לשנה, והסבירו לה כי הריבית גבוהה מפני שאין לה חשבון עובר ושב בדיסקונט, אלא רק מה שהם כינו "חשבון תפעולי".

במצב הזה, אמרה מ', כבר כמעט כדאי לשבור את הפיקדון, כי הנזק בשני המקרים יהיה די דומה. הפקידה בדיסקונט הבטיחה לבדוק אפשרות להנחה בגובה הריבית.

באותם ימים נכנסה מ' לסניף הבנק שבו מתנהל חשבון העובר ושב שלה (בבנק אחר), ובצר לה סיפרה לפקיד שם על ההצעה שקיבלה מדיסקונט. הפקיד שם נחרד, אמר כי מימיו לא שמע על שיעורי ריבית כאלו, והציע לה לא לוותר. הוא גם הציע שתאמר לאנשי דיסקונט שהיא מתעתדת לפנות למפקח על הבנקים ולהתלונן על שיעורי הריבית שם.

מ' אכן חזרה לדיסקונט ופעלה על פי ההצעה שקיבלה. בשיחה עם ynet סיפרה כי הדבר פעל את פעולתו מיד: כעת כבר הציעו לה הלוואה בריבית של כ-12% לשנה. הפקידה שטיפלה בה אמרה שזו "ריבית של אח"מ", אבל מ' עדיין לא השתכנעה. ואכן, כעבור כמה ימים הגיע סוף-סוף האישור שעליו דיברה הפקידה מלכתחילה, למ' אושרה הטבה נוספת שבעקבותיה ירדה הריבית ל-8.5% בקירוב, והיא קיבלה את ההלוואה.

הרבה יותר מטעם לפגם

מעבר לכך שברור כי מ' כבר לא תפתח שום חשבון בדיסקונט, ומן הסתם לא תמליץ על הבנק הזה בפני אף אחד, יש לסיפור הזה עוד היבט מעניין.

החלופה לקבלת הלוואות בנקאיות היא השוק החוץ-בנקאי, זה המוּכּר לכולנו כ"שוק האפור". כאשר סכום הלוואה שלוקח אדם בשוק האפור אינו עולה על מיליון ש"ח, קובע החוק כי הריבית המקסימלית שניתן לגבות ממנו היא פי שניים ורבע משיעור הריבית שגובים הבנקים מלקוחותיהם על אשראי לא צמוד.

את שיעור הריבית הזה אמור בנק ישראל לפרסם מדי חודש בחודשו. באתר בנק ישראל הנתון הזה מעודכן רק עד מאי 2008, ושם מצוין, כי באותו חודש גבו הבנקים בממוצע מלקוחותיהם על אשראי לא צמוד 6.18% ריבית. אם כך, הריבית המקסימלית שהיה מותר לגבות באותה תקופה בשוק האפור היתה 13.90%.

בהנחה שלא חלו מאז תנודות דרסטיות בשיעורי הריבית הרלבנטיים, נראה כי הריבית שביקשו לגבות מ-מ' בתחילת הדרך בבנק דיסקונט גבוהה בכ-5% מן הריבית המקסימלית שניתן לגבות על הלוואות בשוק האפור.

נכון, שום דבר בחוק לא קובע מהי הריבית המקסימלית שיכול לגבות בנק מאדם. נכון גם שבנק רשאי להעניק ללקוחותיו הקבועים הטבות שאינו מעניק ללקוחות מזדמנים. אבל מה שראינו כאן הוא הרבה יותר מאשר טעם לפגם.

"את כספך לא תתן לו בנשך"

בהקשר זה יש מקום לחזור להוראה משפטית שאמנם לא פורסמה מעולם בספר החוקים של מדינת ישראל, אך בכל זאת היתה נר לרגלי שיטות המשפט העברי והישראלי, והיא האיסור לגבות ריבית נשך: "אם כסף תלווה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך" (שמות, כב, כד); "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך; אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלוהיך וחי אחיך עמך; את כספך לא תתן לו בנשך" (ויקרא, כה, לה-לז); "לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך" (דברים, כג, כ).

ברוח זו נחקק ב-1993 החוק להסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר, בין השאר: "המציאות ראתה מקרים קשים שלא מצאו פתרון נאות במסגרת המשפטית הקיימת... מוצע לקבוע בחוק שיעור מירבי לריבית בהלוואות שאינן בנקאיות, ובדרך זו למנוע ממלווים שאינם תאגיד בנקאי מורשה ומפוקח לנצל את מצוקתם של צרכנים שאינם בעלי כוח מיקוח, ועקב כך מסכימים ללוות כספים בתנאים בלתי סבירים".

דיסקונט הוא בהחלט תאגיד בנקאי מורשה ומפוקח, אך נראה שזה לא מנע ממנו לנסות לגבות ריבית לא סבירה מלקוחה שמישהו מעובדיו חש כי היא במצוקה כספית, ולו זמנית בלבד.

דוברת בנק דיסקונט מסרה בתגובה: "אנו מתנצלים על תחושת הלקוחה, ועל המידע שנמסר לה על ידי הפקידה. מנהלת הסניף פעלה בהתאם לשיקול דעתה העסקי, וקבעה את שיעור הריבית הרלבנטי להלוואה זו, כפי שצוין בפנייה".