פרינג' בהיכל

התיאטרון הרפרטוארי הישראלי נוהג בשנים האחרונות להציע למנוייו הפקות פרינג' כהצגות בונוס. זה קרה בתיאטרון הקאמרי עם ההצגה "הילד". זה קרה עם "פשוטה", שהחל בפסטיבל עכו ואומץ על ידי הבימה, וקודם לכם גם עם "מדריך לחיים הטובים" של יעלי רונן, שסופח בשלב מסוים לתיאטרון באר שבע. גם היכלי תרבות גילו את הפרינג' ומציעים למנוייהם כרטיסי בונוס להפקות שוליים מתארחות, לצד הצגות מצליחות של התיאטרונים הרפרטוארים.

"היי יפה". תפתח את סדרת המנויים לתיאטרון אחר בגני תקווה (צילום: אייל לנדסמן)

מי שהעז והפתיע השבוע בחיבוק מיינסטרימי מרחיק לכת היה היכל התרבות של גני תקווה, שיצא בסדרת מנויים חדשה שמורכבת כולה מתיאטרון אחר. מטרת הסדרה, שתיפתח בעונת המנויים הקרובה, היא לקרב את עשיית הפרינג' לקהלים שבדרך כלל אינם נחשפים לה.

הסדרה מביאה להיכל התרבות בגני תקווה הפקות מבתי הפרינג' של תל אביב, לצד הצגות עצמאיות וכאלה שעלו בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר. בין ההפקות הנבחרות שישתתפו בסדרה הראשונה: הקברט המוזיקאלי "היי יפה" שעלה בצוותא; "נשי טרויה" של תמונע; "חלם" בהפקת תיאטרון קליפה וההפקה "סיפורו של איש בודד", שזכתה בפרס הצגת הפרינג' של השנה.

מי שאחראית על היוזמה היא כרמית יעקבסון, המנכ"לית החדשה והמנהלת האמנותית של היכל התרבות בגני תקווה. יעקבסון, לשעבר מנהלת קבוצת תיאטרון "קליפה", משמשת כמנהלת מרכז הפרינג' בבית ציוני אמריקה וכן כמנהלת אמנותית שותפה בתיאטרון תמונע. היא מביאה איתה לתפקיד החדש את האהבה והמחויבות לעשייה התיאטרונית האלטרנטיבית.

"חלם". להוציא את הפרינג' מהגטו התל אביבי (צילום: מרב יודילוביץ')

"בשנים האחרונות חלה פריחה גדולה של התיאטרון האחר בישראל. התפתחו מרכזי תרבות מצליחים בארץ ושורה של יוצרים עצמאיים שמציעים שפת תיאטרון ייחודית, מקורית ואישית. הם מציעים מבט שונה על קלאסיקה וניסיונות בימתיים ייחודיים שבתיאטרון הממוסד הגדול אי אפשר ובעיקר אין זמן לנסות", אומרת יעקבסון.

להוציא את ההפקות מהגטו התל אביבי

"היום כשהפרינג' פורח, הבשילו התנאים להפיץ את ההפקות הייחודיות האלה בכל הארץ ולא להשאיר אותן סגורות בתוך הגטו התל אביבי בלבד. כמנהלת היכל תרבות אני בטוחה שאצליח לקרב את הקהל להצגות פרינג', תוך כדי גיוס המערך השיווקי היעיל שלנו. אני משוכנעת שהשימוש בכלי "המנוי", שמקובל בהיכלי התרבות לצריכת התיאטרון הרפרטוארי, יעזור לקהל להתחבר גם לסוג זה של תיאטרון".

יעקבסון מודה כי ההחלטה טומנת בחובה סיכון כלכלי מסוים, בשל העובדה שהפרינג' עדיין אינו מבוקש דיו מחוץ לגבולות תל אביב. בכל אופן, היא משוכנעת שמדובר בעניין של הקניית הרגלים. לטובת העניין נרתם גם המדור לתיאטרון במינהל התרבות ומסייע בתקציבי ההפקות.

"אני מאד מאמינה בלהגיש לקהל מגוון אפשרויות וזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות באמצעות המנוי", אומרת יעקבסון ומדגישה כי הניסיון בצדו השני של המתרס לימד אותה גם על קשיי היצירה להגיע להיכלי התרבות. "זה נובע ברוב המקרים מחוסר היכרות עמוק של מנהלי היכלי תרבות את השדה התרבותי הזה. אני מאד מקווה שהניסיון שלנו יוכיח גם לאחרים, שמנסים לרפות את ידיי, שזה אפשרי. נראה לי לא נכון, שלא לומר שגיאה גדולה, לאפשר רק לקהלים מסוימים להתוודע לפרינג'".

"סיפורו של איש בודד". שפה שונה ממה שהקהל מכיר (צילום: אבי נתן)

על פי מה בחרת את ההפקות למנוי?

"לא רציתי להציע תיאטרון קטן, אלא תיאטרון אחר בכל המובנים של המילה. הבחירות נעשו על פי הקו הזה. יש לנו תיאטרון פיזי, תיאטרון ויזואלי וגם הפקות יותר טקסטואליות כמו נשי טרויה, שהשפה שלהן שונה ממה שהקהל הרחב מכיר ומתורגל בו. הרעיון הוא למתג את הפרינג' מחדש וליצור דיבור מכוון".

זה מהלך ברור של קידום אג'נדה תרבותית. לאן בעצם את רוצה להגיע?

"הייתי רוצה שזה יהפוך למחויבות של הרבה מאד היכלי תרבות בארץ ושהפרינג' ידבר לכמה שיותר קהל. אני מוכנה לקחת על עצמי באופן התנדבותי לסייע בהקמת מנויים מקבילים גם בהיכלות אחרים.

אני רואה בזה פיתוח של המקום ממנו התחלתי וזה הפרינג'. המטרה היא להפוך אותו ליותר נגיש, שגור ומוכר. זו נראית לי משימה לאומית ומכיוון שאני מכירה את שני צדדי המתרס, אני יכולה לעזור לזה לקרות".

ההתחלה - צילומים של תיאטרון קליפה

בכדי להעשיר את החוויה, החליטה הנהלת היכל התרבות בגני תקווה לפתוח את הסדרה בתערוכת צילומים של תיאטרון "קליפה", אותה אצרה עידית הרמן במיוחד לכבוד האירוע. התערוכה מלווה את עבודתה של קבוצת התיאטרון מהיווסדה בשנת 1995, על ידי השחקן והמוזיקאי דימטרי טולפנוב והרקדנית והיוצרת עידית הרמן ועד היום.

התערוכה "עם הפנים לאור", שכוללת בתוכה צילומים של גדי דגון, אייל לנדסמן ודימיטרי טולפנוב, היא אוסף של דמויים מעבודות הקבוצה. שם התערוכה נלקח משמה של יצירת יחיד חדשה של טולפנוב ומרכזה הוא המשיכה אל האור, אל הזרקור הממוקד החושף וגם שורף. התערוכה עוסקת באור המגלה את פניו של השחקן ופנימיותו, ונוגעת בהתמודדות הדמויות המצולמות עם האור והצל על קו התפר העדין שבין תקווה להחמצה.