מחלם לחלום

אחרי שנים שלאורכן נגעו חברי קבוצת התיאטרון "קליפה" במיתולוגיות של עמים שונים וסיפורים מערש תרבויות זרות והציעו לקהל חלופות מרהיבות ומעוררות דמיון למציאות עגומה, הם חוזרים לבמה עם הפקה משובחת על חלמאות. הם יוצאים מתוך הסיפורים המוכרים על חלם, העיר שהפכה את הברדק לחוק ואת הכסילות לברכה, ומפליגים באמצעות תמונות נקיות ומלאות קסם, שעושות שימוש סמלי מחויך בחפצים, אל עולם של חלום.

דמיטרי טולפנוב. בתפקיד שוטר העיירה (צילומים: מרב יודילוביץ')

בדרכה הייחודית של קבוצת "קליפה", שמהלכת תדיר בין מושג האמנות כמעשה של יופי לבין תפקידה לאמור דבר על החיים, אין צורך לחפש מסר בהיר וחד משמעי. מספיק לתהות על הבחירה לחזור ולהניח את אנשי העיירה המאוכלסת באנשים חסרי דעת על הבמה המרכזית של הקבוצה או על העובדה שדווקא את העבודה הזו, החוזרת אל השורש היהודי, בחרה היוצרת, עדית הרמן, לבנות סביב צוות שחקנים בינלאומי מיפן, רוסיה, גרמניה וישראל.

"גם בחדר החזרות הרגשנו קצת כמו בחלם", אומרת הרמן, "אנחנו קבוצה של אנשים שבאים מהרבה מקומות ולפעמים מתקשים להבין אחד את השני. כל אחד חושב שהוא צודק וביחד יש ניסיון ליצוק משמעות לתוך הכאוס במקום ובזמן שהוא קצת חסר תקווה".

אנדראס מרק. בתפקיד זקן חכמי חלם

מה זאת אומרת?

"בתוך התחושה הכללית של דריכה במקום וטיפשות שחוזרת שוב ושוב ושוב על עצמה, היתה לי הרגשה שבסיפורה של חלם, עיר שנוצרה בטעות, יכולה להימצא תקווה. מצאתי חיבור למציאות בטיפשות שהולכת בלב חפץ לאבדון וזה נראה לי מעניין להתעסק בנושא שהוא רציני מתוך סיפורים הומוריסטיים, שבמהות שלהם נתפשים כפחות רציניים".

זהר כהן. גיגית וירח, מלאכים טועים ואנשים כסילים

לחלוטין לא ברור מאליו שהומור העיירה היהודית ידבר גם לתרבויות אחרות. איך השחקנים התחברו לזה?

"בהתחלה זה היה די כאוטי, בגלל חוסר ההבנה של הניואנסים שנובעים לחלוטין מקודים תרבותיים. היו פה אנשים שלא הצליחו להתחבר להומור או שהוא לא הצחיק אותם, ודווקא הדבר הזה עזר להדגיש את התלישות האדירה של הדמויות על הבמה".

"קליפה" יוצרת בדרך כלל מופעי אקסטרווגנזה אבל העבודה הזו שונה. היא אמנם מלאה בדימויים מופלאים אבל יש בה הקפדה על ניקיון ויזואלי ועל ענווה.

"זה נכון. בהרבה מהעבודות שלנו יש מיסוך, ערפול ושימוש בשכבות של דימויים ורעיונות, אבל בחלם כל העניין הוא הרי פשטות וחוסר הבנה של דברים בסיסיים. למען האמת מצאתי שהכי קשה להגיע אל המקום הפשוט הזה. אני חושבת שזה קשור גם לתקופות בחיים. כל אמן נמשך בתחילה לריבוי, לעושר ולמורכבות. עם הזמן אתה מתפשט מכל אלה ומחפש את הניצוץ בפשט".

בין התנועה למילה

קבוצת "קליפה" יצרה לאורך שנות פעילותה שורה לא מבוטלת של חוויות חד פעמיות של תיאטרון תנועה פיזי משובח. בשביל קבוצה שמעדיפה בבירור אבסטרקט על נרטיב, הבחירה בסיפורי חכמי חלם, המתבססים על מילה ומוסר השכל, לכאורה חריגה אך בפועל היא ממשיכה קו אמנותי-רעיוני שמתבשל בקבוצה מאז העלתה את "לב של כלב", סאטירה מוזיקלית המבוססת על ספרו של מיכאיל בולגקוב. 

"היוצאים את חלם, סופם להגיע לחלם. הנשארים בחלם - ודאי שהם בחלם"

"שנים אני מחפשת את נקודת החיבור המאוד חמקמקה שבין התנועה למילה", אומרת הרמן, "המילה כשלעצמה לא מספקת אותי ובעיני היא תמיד נתפשת כדבר שקרי, לכן אני נוגעת בה בקמצנות יתרה. לקח לי המון זמן להגיע למקום הזה שבו אני יכולה לשחרר החוצה אל הבמה מילים, ותהליך החיפוש הוביל אל חלם. בעיני זה הזן היהודי, תובנה עמוקה שמדגישה את האמירה Ignorance is Bliss - כסילות היא מתנה".

מתנה שהוענקה לאחרונה לקבוצת "קליפה" היא הזמנה שקיבלה מטעם פסטיבל האמנויות בפוזנן שבפולין ליצור עבודה משותפת עם קבוצת התיאטרון הפולנית Zone Of Silence. לצד הרצת היצירה "חלם" בישראל, תחל הקבוצה בעבודה המשותפת כבר במהלך השבוע הקרוב.

"זו התנסות מאוד מרגשת מכיוון שמדובר בקבוצת תיאטרון מדהימה ששונה

מאתנו בכל רמה אפשרית חוץ מרמת הטירוף", אומרת הרמן, "זהו תיאטרון קונספטואלי שבניגוד אלינו לא בא מתנועה אלא מטקסט. זה תיאטרון פוליטי מאוד עם מסר, שזה אלמנט שאצלנו בדרך כלל מסתכלים עליו בסימן שאלה גדול. הקשר בין אמנות למסר דידקטי שהצופה למד ממנו הוא לא דבר ברור מאליו מבחינתנו, בעוד שאצלם יש אמונה חזקה שמסר יכול לשנות את העולם".

העבודה החדשה תתעסק לדבריה בחיבור שבין פולין וישראל. "יש הרבה ציפייה מהחיבור הזה ומרתק אותנו לפרק את הקשר היהודי-פולני לגורמים", היא אומרת. העבודה החדשה עתידה לעלות בבכורה עולמית בבית קבוצת התיאטרון "קליפה" בתל אביב בחודש יוני 2008 ומאוחר יותר לפתוח את הפסטיבל בפולין.