מחקר ישראלי: החרדות של הצוותים הרפואיים
מחקר שערך ביה"ח רמב"ם בחיפה בשיתוף אוניברסיטת חיפה במהלך מלחמת לבנון השניה מצא כי 94% מצוותי הרפואה פיתחו לחצים וחרדות. עם זאת, פחות מעשירית סבלו מרמות גבוהות של מצוקה שפגעו ביכולת עבודתם
המלחמה נותנת אותותיה גם על הצוותים הרפואיים: מחקר חדש שערך ביה"ח רמב"ם בשיתוף אוניברסיטת חיפה מצא כי מרבית הצוותים הרפואיים בבית החולים במהלך מלחמת לבנון השנייה סבלו מחרדות ולחצים, אולם אלה לא פגעו ביכולת העבודה שלהם. המחקר פורסם בגליון החדש של כתב העת הרפואי Depression and Anxiety.
המחלקה לפסיכיאטריה ברמב"ם, בראשות פרופ' אהוד קליין, בשיתוף עם פסיכולוגים מאוניברסיטת חיפה פרסמו באחרונה מחקר שמסכם סקר מיוחד בקרב צוותי רפואה בבית החולים רמב"ם. הסקר, שכלל 430 רופאים, אחיות וצוותים לוגיסטיים בדק עד כמה הושפעו הצוותים ברמב"ם מהעבודה בבית חולים שהיה נתון לאיום טילי חיזבאללה במלחמת לבנון השניה, בזמן שהצוותים עצמם מטפלים בנפגעי מלחמה חיילים ואזרחים.
במהלך חמשת השבועות של מלחמת לבנון השנייה טיפלו הצוותים הרפואיים ברמב"ם בכ-850 אנשים (חיילים ואזרחים) עם פציעות גופניות ובעוד כ-350 אנשים עם פגיעות חרדה כתוצאה מהמלחמה.
לאורך כל התקופה הזו נתון היה בית החולים תחת מתקפה ישירה של טילים שנפלו בתחומו ובשכונות הסמוכות לו. על פי נתונים רשמיים של פיקוד העורף, כ-45 טילים נפלו ברדיוס של 500 מטר ממרכז בית החולים במהלך המלחמה.
על מנת לאמוד את ההשפעות המצטברות של טיפול בנפגעי מלחמה תחת מצב מתמשך של איום ישיר על החיים, נערך סקר בקרב הצוות הרפואי והמנהלי של בית החולים בשבוע האחרון למלחמה.
ממצאי המחקר שהתפרסמו לאחרונה בכתב עת מדעי מראים שבתנאי לחץ מתמשכים כמו אלו שהיו בבית החולים באותה תקופה, כמעט כל האנשים (94%) מפתחים לפחות תסמין לחץ אחד (בעיקר עוררות יתר), עם מספר ממוצע של תסמיני לחץ שנע בין שמונה לתשעה תסמינים לאדם מתוך שבעה עשר עליהם שאלו החוקרים.
מנגד, מראים הממצאים כי רק מיעוט קטן יחסית מכלל אנשי הצוות (פחות מ-6%) מפתח רמות גבוהות של מצוקה ופגיעה בתפקוד המצדיקות אבחנה של הפרעת דחק ברמה קלינית.
לדברי החוקרים, הממצאים מצביעים על כך שעבודה מתמשכת תחת חשיפה לאיום ישיר על החיים מעלה באופן משמעותי את הסיכון לפתח תסמיני לחץ, אבל בו זמנים גם רומזת לקיומם של גורמים הבולמים מצוקה ומקדמים עמידות ותפקוד תחת לחץ.
אחת ההשערות המרכזיות של החוקרים היא כי הממצאים מוסברים על ידי האופי הקולקטיבי של הטראומה והלכידות של הצוות המטפל. החוקרים סיכמו כי מאחר שמצבים מעין אלה יישנו גם בעתיד, ישנה חשיבות לזיהוי מוקדם של אלה שפיתחו תגובת דחק וחרדה.
מומלצים
