שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    המנצח של "עופרת יצוקה" - מובארק
    היוזמה שלו להפסקת אש התקבלה, הוא עמד בעוז נגד הביקורת בעולם הערבי, לא ויתר על העקרונות שלו וגם גבר על אסד בכינוס בכווית - חוסני מובארק הזוכה הגדול במבצע

    לפחות במימד הקצר נראה כי שחקן אחד שיפר את מעמדו באופן בולט ביותר, בשל מבצע "עופרת יצוקה" ובעקבותיו - נשיא מצרים, חוסני מובארק.

     

    מובארק מיקד את מאמצי התיווך לפני המבצע וגם לאחריו. יומיים לפני שישראל החלה במתקפה האווירית על חמאס הגיעה שרת החוץ, ציפי לבני, לשיחות עם מובארק ובכירים מצרים. עובדה זו שימשה כתחמושת בידי הגורמים השונים שתקפו את מצרים.


    במרכז. מובארק עם עמרו מוסא וניקולא סרקוזי בשארם (צילום: AP)

     

    "המלחמה נעשתה בתיאום ובשיתוף פעולה מלא מצד מצרים", הם הכריזו. מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, הצטרף למקהלה וקרא למרד בתוך מצרים נגד המשטר. סוריה וקטאר ניסו לכונן מהרגעים הראשוניים פסגה ערבית דחופה בדוחא, בניגוד לעמדתה של מצרים, ורשת "אל-ג'זירה" הקטארית סיקרה מקרוב את הפגנות ההמונים עולם הערבי.

     

    כל המתנגדים קראו למצרים לפחות להואיל ולפתוח את מעבר רפיח באופן קבוע כסיוע לחמאס. קהיר התנגדה, ולא סתם התנגדה. הנשיא מובארק ושר החוץ שלו, אחמד אבו אל-רייט, לא התחבאו מאחורי ציטוטים עקיפים ודיברו בקולם, למצלמה, ונימקו את עמדתם. הם לא התייפייפו והשיבו לנסראללה כגמולו. "בשביל אנשים כמוך יש לנו צבא", הטיח נגדו אבו אל-רייט. למרות הלחץ, מצרים לא שינתה את עמדתה.

     

    והנה, שלושה שבועות מתחילת הלחימה מובארק רשם לעצמו שורה של הישגים: הוא הצליח לרתום את שני הצדדים המתכתשים, ישראל וחמאס, ליוזמתו שהתקבלה על ידי מועצת הביטחון והקהילה הבינלאומית. מנהיגי אירופה עלו אליו לרגל כדי לאותת לצד מי הם מתייצבים. מעבר רפיח לא נפתח כפי שדרשו ממנו במפגיע, פסגה ערבית לא התקיימה ו"המחנה הרדיקלי" נראה כמי שחטף מכה, לפחות בסיבוב הזה.

     

    ביקורת על המבקרים

    במקום פסגה ערבית התייצבו המנהיגים לכינוס שנועד בכלל להיות כלכלי בכווית ודיברו על שיקום עזה, בלוויית הבטחות שמנות לסיוע של כשני מיליארד דולרים - רובו המכריע מצד "המדינות המתונות". מובארק ניצל גם את ההזדמנות הזאת, ולאחר חגיגות הפסקת האש, עליהן הוא היה הראשון שבישר בקולו ביום שבת בצהריים, הוא בא היום (ב') חשבון עם מבקריו בלשון יוצאת דופן.


    מובארק עם לבני לפני המבצע (צילום: AP)

     

    "היו כאלה שניסו לשים את מצרים בעמדת עימות עם ההתנגדות.... אנו תומכים בזכותם של העמים להתנגד לכיבוש ומכבדים את רצונה של ההתנגדות הפלסטינית ועמידתה האיתנה. אולם אנחנו מאמינים כי ההתנגדות, כמו החלטה על פתיחת מלחמה, צריכה להיגזר מחישובים של רווח והפסד ועליה להיות אחראית כלפי בני עמה", הוא אמר ובכמה מילים שומט את הקרקע הנוכחית מתחת לטיעון המאבק המזויין של חמאס, חיזבאללה וחבריהם.

     

    "יש פלגי התנגדות שמכירים בכך שמאזן הכוח הבינלאומי הנוכחי נוטה לחלוטין לטובת ישראל, אולם הם קוראים להמתין עד אשר תצמח מערכת בינלאומית צודקת יותר, גם אם הדבר יארך עשרות שנים. האם ניתן לקבל את ההיגיון הזה? האם הסבל הפלסטיני יישא את ההמתנה הזאת? עד מתי נרשה שהבעיה הפלסטינית תישאר כבעיה המפספסת את ההזדמנויות?".

     

    בהקשר אחר הוא מתח ביקורת על איראן ועושי דברה בעולם הערבי, בראשות סוריה, ואמר: "מצער יהיה אם נאפשר לנצל את הטרגדיה בעזה לכוח חיצוני לחדור לתוך העולם הערבי - כוח השואף לפרוש את השפעתו ואת ההגמוניה שלו ולסחור בחייהם של הפלסטינים ודמם".

     

    מדובר בדברים קשים ובוטים, שחלקם כוונו לחמאס וחיזבאללה וחלק לסוריה ואיראן וכל זאת בנוכחות נשיא סוריה, בשאר אסד, שנאם רק לפניו. לאור הדברים האלה, אין להתפלא שהטלוויזיה הסורית לא העבירה בשידור ישיר את נאומו של מובארק, ושהערוץ המקביל במצרים בחר אף הוא שלא להעביר את נאומו של אסד. עד כדי כך גדול הקרע. ואשר לוועידה עצמה - אם לשפוט לפי מחיאות הכפיים בתום הנאומים, מובארק ניצח את אסד - אפילו בזירה הזו.

     

    מי משפיע?

    נראה אפוא כי מבצע "עופרת יצוקה" תהיה עוד נקודת ציון חשובה ביחסים בין "שני המחנות" באופן כללי, ומול מנהיגות  - מצרים וסעודיה מחד מול איראן וסוריה מאידך. יש הרואים במבצע כמי שיכול להשפיע באופן אסטרטגי על מאזני הכוחות, אך נראה כי מוקדם לדבר על כך.

     

    לקראת ערב, וחרף הצהרות קודמות הפוכות רק הבוקר, דווח כי המנהיגים הנצים - מצרים וסעודיה מצד אחד, קטאר וסוריה, מצד שני התפייסו. תוכן הפיוס לא דווח.

    פיוס או לא, את המשקעים שהצטברו בשנים האחרונות קשה יהיה להעלים במהרה וגם לא את התפישות של המנהיגים.

     

    איך אמר שר ערבי שביקש לשמור על עילום שם ליומון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון רק אתמול? "מיהו אותו 'מחנה רדיקלי'? בסך הכל שתי מדינות - סוריה וקטאר". הלך הרוח, אם כן, הוא ש"המחנה המתון" בדגש חזק על מצרים רשם לזכותו נקודות. החודשים הקרובים ומירוץ השיקום הפיזי והצבאי ברצועה, יקבעו מי בטווח זמן ארוך יותר יהיה המרוויח האמיתי.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים