כדאי שתדעו: יש לכם בבית גמדים!

כל שנה לפני פורים אני מוצאת את עצמי בתנוחה שמערערת בי משהו עמוק. פתאום יש לי חוט ביד אחת ומחט בשנייה, ואני מנסה לחבר ביניהם בלשון משורבבת ובהבעת ריכוז טפשית. אבל לא על לילות תפירת התחפושות לאור עששית רציתי לספר פה, אלא על עובדה פלאית אפילו יותר. העובדה היא כזאת: בכל פעם שאני צריכה חוט תפירה בצבע מסוים, אני פותחת את המגירה עם החוטים ומוצאת. מה שקצת מטריד הוא שמעולם, אפילו לא פעם אחת בחיי, קניתי חוט תפירה. או מחט. אז איך? מאיפה?

אני לא מנסה לשכנע כאן אף אחד, אבל לי התשובה ברורה. אלה הגמדים. עכשיו אתם מחייכים בסלחנות וחושבים שדמיון מפותח זה נורא נחמד. יצירתי כזה. אבל גם אם אני מסתכנת במעבר לתחום הקליני, העובדה היא שאני באמת חושבת שיש גמדים. ופיות. ומלאכים. ועוד כל מיני, תקראו להם איך שתרצו. אני פשוט יודעת שהעולם רוחש יצורים עם קיום שונה קצת משלי, אבל הוא קיום קיומי לא פחות.

איפה שמתי את המפתחות?

וזה מה שאני יודעת על גמדי בית: הם נמצאים כמעט בכל בית, אבל מעדיפים בתים קצת ישנים. אם רק עברתם לשכונה שזה עתה נבנתה, עם מעליות נושפות ומייללות ופיר אשפה וחרסינות בוהקות – אולי אין אצלכם גמדים. הם חושבים שיצורים אנושיים (אנחנו), מממ... לא בדיוק טפשים, אבל קצת מוגבלים. הם לא אוהבים בלגן ומאוד נהנים להחליף מיקומים של חפצים נחוצים.

נורא מצחיק אותם לראות אותנו נטרפים בצרחות כמו: "איפה שמת את המפתחות? הרגע הם היו כאן!". הם לא ילדים בנפשם, או מה שהייתם מכנים "מתוקים". הם מבוגרים (מאוד) וקצת נרגנים. אני לא יודעת לגבי המצנפות האדומות, אבל יש לי הרגשה שאם הם צוירו כך לאורך כל-כך הרבה שנים, יש אפשרות סבירה גם למצנפות. אין לי מושג למה הם בוחרים להביא לי חוטי תפירה ולא, נגיד, שטרות של 200 שקלים, אבל אני מניחה שיש להם את הסיבות שלהם ועם גמדים אני לא מתווכחת.

היצורים שאני מספרת עליהם לא בדיוק מחולקים לפי לאום – הם יותר בעניין של חלוקה יסודית יותר, של אדמה, אוויר, מים ואש – אבל נראה שבאירופה ידעו לעשות להם כבוד יותר מבכל מקום אחר. עם כל ההערכה לחורשות האקליפטוס שלנו, קל יותר למקם אותם ביערות ירוקי העד של אירופה. היערות שבהם הלכה כיפה אדומה. יערות בלי סימונים של קק"ל, שאפשר ללכת בהם לאיבוד כמו הנזל וגרטל.

אולי בגלל חוטי התפירה והגמדים, אולי בגלל שאפשר כבר להריח את האביב, נזכרתי בתרגומים העבריים לכמה מספריה של הסופרת והמאיירת השוודית מתחילת המאה הקודמת, אלזה בסקאו, אישה שידעה כמה דברים על יערות אירופאים ועל היצורים שחיים בהם.

שישה ספרי ילדים שלה תורגמו לעברית: סיפורה של ישישונת קטנטונת (1897), פיטר בארץ גרגרי היער (1901), החליפה החדשה של פלה (1903), ילדי היער (1910), חגיגת הפרחים (1914) וביצת השמש (1932). בעיקר הייתי רוצה להמליץ לכם להתוודע לילדי היער ולפיטר בארץ גרגירי היער.

זהו בעיני הסיפור הטוב ביותר מאלה שהוזכרו. הוא מתאר משפחת גמדי-יער במהלך שנה תמימה. אנחנו עוקבים אחריהם במהלך ההכנות לחורף, מאושרים איתם למראה השלג הראשון ובעיקר מסוחררים משפע הפריחה והחיים הרוחשים ביער במהלך האביב והקיץ.

שני נושאים מטופלים בספר באהבה ובכישרון: הטבע ועבודת הכפיים - שני דברים שהולכים ונעלמים מהעולם של הילדים שלנו. הילדים במשפחת הגמדים אמנם יודעים להשתעשע, אבל לא מפסיקים לעבוד עם הוריהם. נכון שהעבודות ממוגדרות באופן חד וחלק: הבנות תופרות ומבשלות והבנים חוטבים, סוחבים והורגים נחשים, אבל אני סולחת לסופרות מתחילת המאה (פתאום אני חושבת: אולי זו הסיבה שהגמדים בוחרים להביא לי דווקא חוטי תפירה? אולי הם מנסים לרמוז לי משהו על תפקידי מגדר? טוב, זה לא ילך. ואל תשכחו שאישה או לא, אני יותר גדולה מכם).

פיטר בארץ גרגרי היער

הספר מספר על ילד שרוצה להפתיע את אימו ביום הולדתה עם סלסילות אוכמניות וחמוציות, אבל הוא לא מוצא גרגרי יער ונרדם על בול עץ. שר ארץ גרגירי היער מגיע לעזרתו, מקטין את פיטר ולוקח אותו ליום של קטיף ושעשועים עם בניו ועם בנותיה של גברת חמוציות.

כל ספריה של בסקאו מאויירים בתמימות מקסימה צובטת לב. שימת לב מיוחדת מוקדשת לשמות הצמחים השונים ביער, ולמרות הכוונה הטובה, ההתעכבות על שמות כל צמח וצמח, בעיקר כשמדובר בשמותיהם המתורגמים, מעייפת. בעיקר זה בולט בספר "חגיגת הפרחים", המגושם מעט לטעמי, שבו עמודים שלמים מוקדשים למניית כל סוגי הפרחים והצמחים ביער.

אני באמת מבקשת סליחה מהטבע ומבסקאו, אבל משפטים כמו: "מאחוריהם פסעו פרחי מרגנית, פרג ותלתן, ורד מטפס, נעלנית למשפחת הלועניתיים ודגן ושמו איטן זנב-חתול", קצת מפריעים לי.

ליאת זינגר, מקימת הוצאת הספרים "משכן ספרים", אשר אחראית לחמישה מן התרגומים שהוזכרו, עשתה עבודת קודש בזיהוי האיכות המיוחדת של בסקאו ובהבאתה לארץ. לעומת זאת, התרגום וההגהה יכלו להיות מוקפדים יותר. לא מעט משפטים מגושמים מדי, לא מספיק זורמים ומתגלגלים.

החסרונות המעטים לא צריכים להפריע להתאהבות בספריה של בסקאו. נכון שכמעט בכל שבת אני מנפנפת למשפחות אחרות שיוצאות לראות את פריחת הנעלנית למשפחת הלועניתיים ונשארת בבית, עם הגמדים, לקרוא ספרים. אבל אם כבר ספרים – כדאי שיהיו כמו אלה של בסקאו.

• סיפורה של ישישונת קטנטונת, פיטר בארץ גרגרי היער, ילדי היער, חגיגת הפרחים וביצת השמש. כולם בתרגום ליאת זינגר. הוצאת משכן ספרים: 04-6712238 (הספרים אינם נמצאים ברוב חנויות הספרים).
  

• החליפה החדשה של פלה. תרגום: עשי ויינשטיין. הוצאת ציבלין.
  

לחצו כאן למדור ספרי הילדים.

• רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.