הביע מצוקה והתאבד במעצר; המשטרה לא תפצה
הוריו של איתמר לוי תבעו את המשטרה ואת חוקרי בנם, על כי לא שעו לאיתותי המצוקה שלו, שלאחריהם שם קץ לחייו. הן המחוזי הן העליון שילחו את ההורים בלא כלום
קרוב לחצות הלילה התדפקו שוטרים על דלת דירתו של איתמר לוי (22), שלא היה מוכר למשטרה. הוא היה "אדם נורמטיבי" כלשון אנשי החוק, סייע לפרנסת משפחתו, ללא כל עבר פלילי. על שום מה, אם כן, מצאו השוטרים לנכון לבוא אליו בדרמטיות שכזו?
שעה לפני הופעת השוטרים בביתו, נפגש לוי עם מעבידו. בין השניים פרץ ויכוח על תשלום פיצויי פיטורין בעבור התקופה שבה עבד לוי אצל אותו מעביד בחלוקת עיתונים. מכאן ואילך נחלקו הגרסאות. המעביד התלונן כי במשך הוויכוח נדקרו הוא ובת זוגו על לא עוול בכפם. לוי הסביר כי הדקירות נעשו מתוך הגנה עצמית.
השוטרים עצרו את לוי והוא נלקח לבית המעצר. למחרת הובא בפני שופט. זה האריך את מעצרו בשישה ימים. ביום הרביעי למעצר גילה שותפו של לוי לתא את גופתו תלויה על סורג המקלחת. בתוך מחברתו נמצא מכתב התאבדות.
מצב נפשי קשה
המשטרה מינתה קצין בודק. זה האחרון הבחין כי בדיון בהארכת המעצר, התריעה עורכת-דינו של לוי כי הוא מצוי במצב נפשי קשה, וביקשה כי יראה רופא. שופט המעצרים לא התייחס לבקשה. גם המשטרה לא התייחסה. החוקר שנכח בדיון, כך פסק הקצין הבודק, פעל בניגוד להנחיות המשטרה. היה עליו לגלות רגישות, להפנות את לוי לבדיקת רופא, ולהעביר את המידע לגורמים האחראים על בית המעצר.
הוריו של לוי הגישו תביעת נזיקין נגד המשטרה ונגד חוקריו של הבן המנוח. במשפט שהתנהל בפני השופט דוד חשין בבית-המשפט המחוזי בירושלים התברר כי בחקירתו של לוי נקטו השוטרים בשלוש "תחבולות".
השוטרים אמרו לו כי התנהגותו שברה את אמו, ולכן אינה מסוגלת להיפגש עמו; כי עורכת-דינו רוצה ברעתו ולא ניתן לבטוח בה; וכי מצבם של בני הזוג שדקר אנוש. כל אלה היו שקרים שאין להם רגליים.
תמונת המציאות שהיתה בפני לוי בעקבות שלוש התחבולות היתה קשה במיוחד לצעיר בן 22 ללא עבר פלילי, שהתמודד עם המעשים הקשים שיוחסו לו, קבע השופט חשין. אף על פי כן, פסק השופט, החוקרים לא התרשלו בתפקידם. שום חוקר סביר לא היה צריך לצפות שקיימת סכנה כי העצור ישלח יד בנפשו.
הנה, אמר השופט, אפילו המומחה הפסיכיאטרי מטעם המשטרה, פרופ' אליצור, שצפה בקלטת אחת החקירות, העיד כי אמנם לוי היה נתון בלחץ, ואולם גם הוא לא היה מזהה סימנים של התנהגות חריגה.
גם לשימוש בתחבולות ישנו קו אדום. ובמקרה זה?
המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית-המשפט העליון. השימוש בתחבולות בעת חקירה, הבהירה השופטת עדנה ארבל, הינו בלתי נמנע כדי להגיע לחקר האמת. ואולם גם לשימוש בתחבולות ישנו קו אדום שאסור לחצותו.
האם שלוש התחבולות שבהן נקטו החוקרים כלפי לוי חצו את הקו האדום, הקשתה השופטת. השקר כי האם נשברה מעורר אמנם קושי וחוסר נוחות רבה, אך הוא לגיטימי, קבעה ארבל.
הוא הדין בשקר כי מצבם של בני הזוג שנדקרו אנוש. גם תחבולה זו כשרה, לדעת השופטת. מטרתה להפעיל לחץ על מצפונו של הנחקר, ולערער את ביטחונו במצבו המשפטי. תחבולה זו אינה פוגעת בשורת הצדק.
עם זאת, מצג השווא שבא לתקוע טריז בין לוי לעורכת-דינו, אינו תקין, לדעת השופטת. עורך-הדין הוא המשענת המשפטית של הנחקר. תחבולה שכזו פוגעת בהגנת הנאשם. אבל, הוסיפה השופטת, השאלה אינה אם נקטו החוקרים תחבולות פסולות, אלא אם היה בתחבולות כדי לעורר בלב החוקרים את חשש ההתאבדות.
לדעת השופטת, התחבולות אמנם הפעילו לחץ נפשי על לוי. התחבולה שנועדה לשבור את אמונו בעורכת-דינו הפעילה לחץ אף מעבר למותר. אך בהיעדר כל מידע או סימן נוסף על מצוקה נפשית, לא היה בלחץ זה כדי להציב תמרור אזהרה בפני החוקרים בדבר אפשרות של התאבדות.
לסיכום, קבעה השופטת ארבל - תוך שהיא משלחת את משפחתו של לוי לביתה בלא כלום - "מדובר במקרה טרגי של קיפוח חייו של אדם צעיר בתחילת דרכו הקשור למשפחתו ועושה כל מאמץ לסייע לה בפרנסתה. אין ספק כי מותו הוא אבידה גדולה להוריו אשר אין עליה נחמה. מי ייתן ולא ידעו עוד צער".
למקרא פסק הדין, עולה תחושה קשה כי השופטים, אולי שלא מדעת, מגוננים לא על השוטרים, כי אם על חברם לכס השיפוט, שופט המעצרים, אשר התעלם מבקשת פרקליטתו של לוי כי יראה רופא. הקצין הבודק שמינתה המשטרה הגיע כאמור למסקנה כי החוקר שנוכח בדיון לא גילה רגישות לקריאות המצוקה של העצור. האם מסקנה שכזו לא חלה ביתר שאת על השופט שישב בדין?
הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין
לפנייה לכתב/ת 
