בין דודי לביבי
זוכה "האח הגדול VIP", דודי מליץ, הרוויח את התואר שלו בזכות ולא בחסדי הבוסקילה, נתניהו הרוויח רייטינג, "קשת" הרוויחה רגע מכונן בתרבות הצפייה שלנו, ואנחנו הרווחנו עונה פסיכית. סמדר שילוני נפרדת מהסלבס ומהנון-סלבס. נג-מר
הבנתם? מה הבנתם? הבנתם שבפעם השנייה מתוך פעמיים, האיש שנכנס לבית "האח הגדול" בתור חומר התבערה קצר הטווח של העונה, מפתיע ומושך עד הסוף ממש, והפעם אפילו לוקח את הקופה (ותורם אותה למישהו, תודה לאל). הבנתם שבינתיים לא נדע למי הולך הכסף, כי לראיון עם הזוכה לא היה זמן.
ככה זה. ביבי חיכה בסבלנות ובנימוס עם העניין הזה שלו - נו, אה כן, השבעת הממשלה החדשה - עד שיוכרז הזוכה ב"אח הגדול" וכולם יתפנו אליו, אבל לא צריך להגזים. גם הוא רוצה ללכת לישון הלילה, אחרי 30 שרים, אלוהים-יודע-כמה סגני שרים, להק קטן של שרים נטולי תיק ושרה אחת.
רגע הזכייה של מליץ. לא מפתיע שביבי חיכה לו (צילומים: ערוץ 2)
חלקכם אולי התפלא שביבי המתין כל כך יפה עד שאחרון האחים הקטנים יצא מהווילה, אבל בעולם בו נשיא היקום החופשי מקדם את התוכנית הכלכלית שלו בטוק שואו של ג'יי לנו, אי אפשר באמת להתפלא שראש ממשלה בישראל רוצה לרכב על הרייטינג של גמר תוכנית ריאליטי.
אז הבנתם נכון, באמת נוצרה חפיפה מבהילה קצת בין ביבי נתניהו ודודי מליץ. אולי זה בגלל שאנשים מאמינים שהקול שלהם שווה יותר כשהם מצביעים למליץ ב"אח הגדול", מאשר כשהם שמים את הפתק של לבני בקלפי. אישית, הייתי רגועה יותר אם מליץ היה עומד בראשות הממשלה הנוכחית. אני מאמינה לו יותר. אני יודעת שהוא לא היה ממַנֶה כל כך הרבה שרים, שיכולים רשמית להקים מדינה קטנה משל עצמם, ובטח גם למנות לעצמם ממשלה ולתבוע עבורה עוד תקציבים. מצד שני, מליץ רק בתחילת דרכו הסלבריטאית, ואי אפשר לדעת איזה רעות חולות יביאו עליו מנעמי השלטון.
העכבר הוליד הר
מה שבטוח הוא שרגע הזכייה היה תמים ויפה כמות שהוא, והוא הגיע בדיוק בזמן. עוד שבוע-שבועיים בבית והייתי נגמלת גם מחזון מליץ הנשגב, אבל עכשיו זה לא משנה, כי הכל קרה לפי הספר, כמעט.
עם שימי תבורי, המקום השני. לדודי אין מושג מה לעשות עם האהבה שלכם
מנחם בן היה ביזארי וקשה לעיכול מכדי לנצח. זה גם לא היה עושה לו טוב, לא לתדמית ולא לאגו. הוא אולי רצה לצאת מהבית אחרון, אבל תכלס לא נראה לי שהוא היה נהנה לחשוב על עצמו כעל בנאדם שמחובק על ידי הזרם המכוער ההוא שנקרא קונצנזוס. זה כמו לכלוא עכבר מעבדה במפעל גבינה. הוא לא היה יודע מה לעשות עם השפע הזה.
אבל דודי מליץ, הוי, מליץ. הצעיר היחיד מבין חמשת הפיינליסטים של "האח הגדול VIP", כוכב הקולנוע יפה הבלורית, רודף הצדק-צדק.
חשבתם שמנחם שיחק נכון? דודי הצליח לדלג בין הטיפות ואחר כך ללכת לחדר האח הגדול ולדבר בתבונה על אותן הטיפות ממש, כאילו הוא יושב אצלכם בסלון ולא ב"שלוותא" הקטן שקם בווילה. האיש שראו לו בעיניים שאין לו מושג מה לעשות עם כל האהבה שלכם, ובגלל זה כל כך אהבתם אותו. נכון, היו שלבים שבהם יכולתי לראות את זה מטפס לו למוח כמו ג'ק על שיח אפונה שיצא מכלל שליטה. היו רגעים שהייתי בטוחה שפנינה תקיז אליו את כוס התרעלה שלה, אבל בסוף הוא משך את עצמו החוצה וזכה.
סיסמתו הרשמית כשנכנס לוילה היתה "העיקר לא להיות המודח הראשון". עכשיו הוא יוצא ממנה עם הישג אמיתי: דודי הוא עכשיו VIP בזכות עצמו, עם חותמת איכות מסחרית של הזכיינית הגדולה בעולם. לא העבר שלו עם מאיה בוסקילה, אלא ההווה שלו בחדר האח הגדול בווילה. וזה שכרו הגדול של האיש שמעולם לא הכחיש את הסיבה שבגללה התפרסם, אבל אולי היה שמח אם מישהו היה עובר עם מחק גדול על ספר ההיסטוריה של דברי הסלבריטאיות המקומיים. אז הנה, זה קרה. מעכשיו אל תאמרו מאיה בוסקילה, אמרו "הזמרת ההיא, נו, האקסית של דודי מליץ".
בִּיצת הזהב
כמובן שמליץ חייב את הזכייה שלו למשורר מיוסר ונפלא אחד, איש מקסים. העונה הזאת, שהחלה בקול ענות חלושה והסתמנה כמחזמר הארוך ביותר בתולדות התרבות הישראלית, הפכה מהר מאוד לקרקס אשפתות עתיר אמוציות וסיפקה את החומר והרוח שהופכים חבורת אנשים שכלואה בווילה לחטא ממכר. לפחות פעמיים ביום הגיע אליי sms אהוב במיוחד "תפתחי מהר ערוץ 20", ושם באמת חיכתה לי מנת הטראש העסיסית, המדממת והאנושית, אנושית מדי, שהצדיקה את ה-8.90 טבין ותקילין.
הפיינליסטים צופים בגמר, לפני הדחתם. "תפתחי מהר ערוץ 20"
על זה, ועל הרבה דברים אחרים כמו תרגיל השמש של קוהלת, ההמלצות להרכבת הממשלה ובעיקר פינצטת הנפש הסבלנית שלו, אנחנו חייבים תודה גדולה למנחם בן. הוא האיש שהרים להנחתה לתסביכים של פנינה, להתפרצויות של אמיר, לפליצות של שימי, לזגזוגים של דודי ואפילו לרגעים הבודדים בהם קורין אלאל הבליחה לרגע מהבועה שלה וניסתה לחנך אותו, כי היא "בטוחה שגם הוא יכול להיות נחמד". זה האיש שנחת בזרועותיהם של אסי וארז בסוף דרכו הנווה-אילנית, רק כדי להגיד שהדבר היחיד שהוא מתחרט עליו זה שהוא אמר שמאיה בוסקילה לא סקסית.
אז מה הבנתם מהעונה הזאת בעצם? אני מכירה אנשים שמתרפקים על המסקנה שהנה, למרות שהעשור האחרון לימד אותנו לקדש ולומר אמן על כל מה שמריח מסלבריטאיזם, בסופו של דבר האישיות (או בלעז - האמת) ניצחה. חמישה פיינליסטים, מתוכם ארבעה נונ-סלבים במושגים של שוק הסלבס הנוכחי, והזוכה הוא האיש שמעולם לא לגם ממעיין התהילה בזכות עצמו. אבל מה? מותק של בחור. והנה, העם יודע מה טוב.
זה נכון, אבל מעבר לזה היה שיקוף של מה זה להיות סלב. לטוב ולרע אלו אנשים שזקוקים לאהבה באופן נואש ונוגע ללב. מנחם היה נשאר בבית גם עוד חודש אם רק היו נותנים לו, ולו כדי להיאחז באשליה שהדברים שהוא אומר אשכרה משפיעים על משהו.
פנינה תסתובב בבית שלה ותחפש מצלמות לדבר אליהן, אם היא תצליח לשרוד את האי-זכייה. קצת עצוב לחשוב שהמתנה הכי יפה שאישה בת 46 יכולה לקבל היא אישור מהרבה מאוד אנשים שהיא בכלל לא מכירה, שהם אוהבים אותה. אהבה שלעולם לא תוכל לפדות כי אין בה אינטימיות, אין בה הדדיות, אין בה ממש, והיא לעולם לא תמלא אותה בְּאמת.
ובכל זאת, מה הבנתם?
אין ספק, האנשים המפורסמים במידה האלה נכנסו לבית כדי להיות מפורסמים יותר, ומהבחינה הזאת הם יכולים להיות רגועים. זפזופ קצר לצאצא החדש של "קשת", ערוץ 24, מבהיר ברגע שלהיוולד בווילה של "האח הגדול" זה כמו לצאת מרחם אמך על אדמת ארה"ב, כלומר אזרחות טלוויזיונית לכל החיים. במה שהיה פעם ערוץ המוזיקה ישבו שפרה קורנפלד וליאון מַהשמוֹ וליהגו במה שנראה כמו ספין אוף של העונה הראשונה (אחת לכמה מקבצי פרסומות שמו גם איזה קליפ), והוכיחו שוב, שכל מה שאתה צריך לעשות כדי להיות בטלוויזיה הוא להגיע אליה ולהישאר שם.
רגע הזכייה של שפרה בעונה הראשונה. כמו להיוולד על אדמת ארה"ב
אז דודי מליץ יוכל עכשיו לזכות לקצת עדנה במסעדה שלו, שתתמלא באנשים שירצו להתחכך בקצת אבק כוכבים או סתם אבק.
מנחם בן יוכל להוציא ספר שירים ולחתום עליו בשבוע הספר, שימי תבורי וקורין אלאל כבר יצאו מורווחים בצורת השמעות ברדיו וכנראה גם הופעות, פנינה טורנה היתה בשבועות האחרונים מפורסמת יותר מריטה.
"קשת" הרוויחה עוד שיא רייטינג, וגם קצת ליטופי-תדמית, קבוצות מצוקה כלשהן הרוויחו מיליון וחצי שקל שתרמה להן "קשת" (ותרמתם אתם), ושאולי יכסו אחוז או שניים מהכספים שהממשלה הבאה לא תקצה להם, כי שרים ותיקים וכסאות עולים המון כסף. ואתם? אתם הרווחתם חודש של אסקפיזם ושיעור בתורת הגזע הסלבריטאית. וזהו. נג-מר.
