שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: jupiter

    זה לא את, זו ת"א? רווקת העיר ורווקת הכפר

    המקומות הרבים והשונים שמציעה תל אביב נותנים לך אפשרות למצוא היצע אחר וחדש בכל ערב אם תחפוץ, מבלי להיתקל בטעות בשאריות של הלילה הקודם. אבל אני עדיין לא חושבת שתל אביב מקלקלת אנשים. אם כבר, אנשים "מתקלקלים" בכוונה תחילה ואז מאשימים בכך את העיר הגדולה

    אי שם בזכרוני מקורס מבוא לסוציולוגיה קופצות לי תיאוריות על השינויים הדמוגרפים והחברתיים עקב תהליך העיור. בעיקר מדברים על האינדוידואליזם של העיר מול הקולקטביזם וההומוגניות של הכפר. העיר מוצגת ברוב התיאוריות כמנוכרת וכמי שמציעה יחסים קרים של מסחר.

     

    גם ברוב הסרטים העיר משדרת ניכור, בדידות והחלפת צרכים אנושיים בסיסיים כמו חברות ומגע בצריכת מוצרים חומריים, שרק נותנים סיפוק רגעי ושטחי ולא באמת עוזרים לנפש המחפשת חום ואהבה. "העיר הגדולה" למעשה מצטיירת כמעוז הדקדנטיות וכמי שאוכלת את יושבי בתי הקפה והפאבים שלה לארוחת בוקר, ומשאירה אותם צמאים לעוד (בירה?).

     

    אילו היה לי שקל על כל הפעמים ששמעתי אנשים אומרים שלא ניתן למצוא אהבה בתל אביב, שמקלקלת אנשים מהיסוד והופכת אותם למפלצות העוסקות כל היום ובעיקר כל הלילה ברדיפה אחר נהנתנות הגוף, בקפיצה ממיטה אחת לשנייה, ברדידות מחשבתית ורגשית וכן הלאה, ושאם אני רוצה אהבה אני צריכה לצאת מהעיר ולעבור לאיזה כפר - הייתי יכולה להזמין את עצמי לקפה ומאפה כל בוקר באיזה בית קפה חביב בשדרות רוטשילד. הייתי נותנת לכלבתי הקטנה לרחרח כלבים עוברים ושבים ומהרהרת בשאלה הקיומית: אם להם מותר ישר להתביית על אזור החלציים, למה לנו אסור...

     

    זה לא שאין משהו בדבריהם של אותם מקטרגים. רבים מדייריה של תל אביב עוסקים בפעילויות מיניות מהירות, חד פעמיות, או שמוצאים לעצמם כל מיני סידורי יזיזוּת למיניהם, בלי התחייבויות ובלי רצון למשהו רציני. אמנם אין זה אומר שבכל פיק-אפ בר אליו תיכנס יעמדו בנות בשורה ורק יבקשו שתראה להן את הדרך המהירה לשירותים, אבל אין ספק שכמו שיש ביקוש יש גם היצע, וההיצע די גדול, שונה, מעניין, חדש... וככל שההיצע גדול יותר, הביקוש לגיוון גדל בהתאמה.

     

    "זה לא אני זו העיר. זה חזק ממני"

    גם המקומות הרבים והשונים שמציעה תל אביב נותנים לך אפשרות למצוא היצע אחר וחדש בכל ערב אם תחפוץ, מבלי להיתקל בטעות בשאריות של הלילה הקודם. אבל אני עדיין לא חושבת שתל אביב מקלקלת אנשים. אם כבר, אנשים "מתקלקלים" בכוונה תחילה ואז מאשימים את תל אביב בהתדרדרות המוסרית, או יותר נכון בחוסר הכבוד כלפי האחר שלהם עצמם. מעתה אל תגיד יותר לבחורה שרק רצית לזיין וגרמת לה להבין שאתה מעוניין ביותר "זו לא את זה אני", אלא - "זה לא אני זו העיר. זה חזק ממני, עימך הסליחה". ואת, אין צורך יותר לסנן בטלפון בחור שאת לא מעוניינת בו בטלפון עד שהוא "יבין לבד". פשוט לכי לך מצויידת עם בחור מסוקס לבר השכונתי של אותו בחור ותראי לו מה זה. הרבה יותר אפקטיבי. יש האומרים שזה לא הגיל אלא התרגיל, ואני אומרת שזה לא המקום, זו פשוט הגישה.

     

    חברה שלי החליטה לעלות על גל ההשמצות הקולקטיבי ועשתה "ירידה לשם עלייה". עזבה את הכרך הסואן ועברה למושב בשרון, וכל זאת בכדי להתנקות מהניכור והפיח התל-אביבי ולפתוח את ליבה ודלתה לעבר האהבה וגם לאיזה שדה חרציות על הדרך. והנה יש לנו כאן אפשרות מעניינת לתהות על קנקנם של ההבדלים בין העיר לכפר, או יותר נכון בין רווקת העיר לרווקת הכפר.

     

    לאחר שכבר הסתדרה לה בדירת שני חדרים קטנה המוקפת בדשא וציוץ ציפורים, ארגנה איזה ערסל חביב בין עצים, התיישבה בו בעודה לוגמת תה עם מרווה ולואיזה מגינת התבלינים ששתלה ולא חדלה לחשוב מחשבות חיוביות כדי לזמן את הבחור איתו היתה רוצה להקים בית, שניים וחצי ילדים וכלב - היא הבינה שיש צורך בפעילויות קצת יותר אפקטיביות בכדי למוצאו.

     

    היא יצאה איפוא לטיול חביב ברחבי המושב, לספוג את האוויר הצלול ולבדוק בדיוק מי מה כמה ולמה. לדאבונה גילתה מאוד מהר שאין הרבה מה ואין גם הרבה מי, כלומר, מה שיש ודי הרבה זה זוגות צעירים יותר וצעירים פחות, עם יותר או פחות ילדים. יש לציין שהיא גם גילתה מכולת קטנה אחת, שנסגרת בשבע בערב, בית קפה קטן אף יותר, כמה מקומות המוכרים דברי מתיקה ותבלינים תוצרת בית, ופאב שהוגלה למושב הסמוך. אבל היא לא נתנה לזה לשבור אותה. היא טענה שהרעש והצלצולים הבלתי פוסקים של תל אביב הם אלו שהפריעו לה למצוא אהבה, ולכן היא תתמסר לשקט, גם אם הוא קצת שממה.

     

    געגועים לאורות הניאון של AM:PM

    דווקא הנסיעות התכופות לצומת הגדול הסמוך למקום מגוריה והדילוגים בין סניף לא מוצלח של ארומה במקרה הטוב לבין קפה של מקדונלד'ס במקרה הרע, או סתם לעצור בסופר הגדול רק בשביל לקנות חלב כשכל רצונה היה בקפה טוב, גרמו לה להתגעגע לאורות הניאון של AM:PM והוציאו אותה משלוותה. היא סיפרה לי שבאחת מהנסיעות האולי קצרות אך תכופות אלה נזכרה במונולוג הפותח של הסרט "התרסקות", בו אדם שהיה מעורב בתאונת דרכים אומר שהעיר הפכה את האנשים לזרים, שאין יותר מגע, ובגלל הצורך במגע האנושי הזה, הם מתרסקים זה בזה במכוניות. ושהיא כבר מתחילה לחשוב שאולי הדרך היחידה שלה להכיר איזה מישהו חמוד זה לאתר אחד כזה בכביש ולהיכנס לו באוטו. באשר נדפקנו נדפקנו. מה שכן, היא ציינה באנחה, לפחות יש חנייה.

     

    אז היום, כדי למצוא אהבה, היא מנסה את מזלה באתר היכרויות באינטרנט. פשוט לא יוצא לה לפגוש גברים פנויים במקומות בהם היא מסתובבת, ואני מאחלת לה הצלחה רבה, למרות שאני לא כל כך מבינה מה ההבדל. יש מי שיראו גם בתל אביב וגם באינטרנט סוג של שוק בשר, יחפשו רק מפגשים זמניים ומיניים, יפסלו אנשים על ימין ועל שמאל וימשיכו עד לעונג הבא, ויש מי שיעצרו, יכירו ויתאהבו.

     

    בסך הכל תל אביב נותנת לך המון אופציות להכיר, אם בפאבים, בחוף הים, בגנים ציבוריים ובאירועי התרבות שלה. כשאתה מוצא את הנישה שמתאימה לך ב"עיר הגדולה" היא מפסיקה להיות, אם בכלל אי פעם היתה, כה מנוכרת, והיא הופכת לסוג של שכונה. כי זה לא המקום, זו פשוט הגישה.

     

    ולי?

     

    לי יש סימפטיה

    לאנשים שמתרגשים בתל אביב.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    השלווה כאן זה משהו!
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים