שתף קטע נבחר
 

הנאצים: חיות או בני אדם?

הנאצים ראו בחיות יצורים נעלים מבחינה מוסרית והזדהו עימן, עם כוחן ועם תכונותיהן. "לא-ארים" נחשבו לגורם מזהם המאיים על החברה. כך התקיימו זו לצד זו חמלה כלפי בעלי חיים ואכזריות חסרת רסן נגד יצורים נחותים, שהוּרדו לדרגת "תת-אדם"

"כדי להפסיק את עינוי בעלי החיים... אשלח למחנות ריכוז את אלה שעדיין חושבים שהם יכולים להתייחס לחיות כאל רכוש דומם". (הרמן גרינג, רדיו ציבורי, 1933)

 

יחסם האכזרי של הנאצים לבני אדם תועד ונותח רבות, אך הרבה פחות מכך ידוע על האמצעים הרבים שנקטו כדי להבטיח טיפול הומני והגנה על בעלי חיים. כיצד יכלו הנאצים להיות מוטרדים כל כך מאכזריות כלפי בעלי חיים בשעה שהתייחסו לבני אדם בצורה כה לא הומנית? קל להגיד שמדובר בצביעות אך בכך מתעלמים מתהליכים מורכבים שביסוד החשיבה הנאצית.

 

 

הפרדוקס הנאצי הזה קשור לטישטוש קווי ההפרדה בין אנשים לחיות. הנאצים ראו בחיות כיצורים נעלים מבחינת מוסרית והזדהו עימן, עם כוחן ועם תכונותיהן. "לא-ארים" נחשבו כגורם מזהם המאיים על החברה. וכך יכלו להתקיים זו לצד זו חמלה כלפי בעלי חיים ומנגד אכזריות נחושה כנגד יצורים נחותים, שהורדו לדרגת "תת-אדם".

 

ההגנה הנאצית על בעלי חיים

לקראת סוף המאה ה-19, שחיטה כשרה וניסויים בבעלי חיים היו הדאגות העיקריות של התנועה להגנת בעלי חיים בגרמניה. ב-21 באפריל 1933, בסמיכות מיידית לעליית הנאצים לשלטון, העביר הפרלמנט שורת חוקים המסדירים שחיטת בעלי חיים. ניסויים בבעלי חיים הוצאו מחוץ לחוק בבווריה ובפרוסיה, ואחר כך הותרו בתנאים מגבילים.

 

סוסים, כלבים, חתולים וקופי אדם זכו להגנה מיוחדת. היו חוקים מיוחדים בנוגע לפירזול סוסים והמתות חסד, ואף הנחיות באשר לבישול לובסטרים וסרטנים במסעדות. בשנים 1934-1935 עבר המיקוד בחקיקה הנאצית לחיות הבר. הענישה על עבירות על החוק היתה חסרת תקדים בחומרתה ביחס למקובל במדינות אחרות באותה תקופה. 

 

מה הניע את הנאצים לכונן גישה כה הומנית כלפי בעלי החיים? ייתכן שהיה זה רצונם להשיג קונפורמיות ושליטה, "לעורר ולחזק חמלה כאחד מהערכים העליונים של העם הגרמני". המפלגה הנאצית ניסתה, על ידי טיפוח אידאולוגיה גזענית, ליצור זהות גרמנית חדשה. טשטוש הגבולות בין בני אדם לבעלי חיים והטבע היתה חיונית להבנייה זאת של זהות לאומית. ניתן לכך ביטוי בשירה הרומנטית, במוסיקה ובמחשבה החברתית הגרמנית של אותן שנים - רעיונות שעיצבו את החשיבה הנאצית ושימשו לה כמקורות אינטלקטואליים, תוך עיוותם לפי הצורך.

 


קופים זכו למעמד גבוה יותר מבני אדם נחותים

 

הנאצים ביצעו הגבהה מוסרית של בעלי החיים. הם העריצו אותם באופן פולחני, התייחסו אליהם כאל יישויות מוסריות ונתנו ביטוי בולט לרעיון אחדות הטבע והאדם. אחד הרעיונות המעצבים באדאולוגיה הנאצית היה דחיית התרבות האינטלקטואלית ואימוץ האינסטינקט החייתי על ידי בני אדם.

 

חזרה לטבע החייתי שבבני אדם, דיאלוג עם הטבע, והעלאת חיי החיה לרמה של הערצה פולחנית נתפסו כאלטרנטיבה למודרניות, טכנולוגיה ואורבניות. "כן, אנחנו ברברים, ואנו חושבים בעזרת הדם שלנו", אמר הרמן גרינג.

  

על הגרמני החדש, לפי האידאולוגיה הנאצית, לדחות התנהגות הומניטרית כלפי עמיתיו בני האדם בשל היותה בלתי כנה. במקום לעודד חמלה, היטלר הדגיש את הצורך לאמץ התנהגויות חייתיות מסויימות כמו ציות ואמונה עיוורת של חיות מחמד, ואת העוצמה, חוסר הפחד, אגרסיביות ואף אכזריות של חיות אחרות, אשר שובחו על ידי התנועה.

 

הגרמנים החדשים נקראו להיות קצת חייתיים, ולוותר על חלק מאנושיותם. המודל הגרמני יזדהה עם בעלי חיים ויציג את התוקפנות נטולת הרגש לכאורה, של האינסטינקט החייתי. החמלה השמורה לבני אדם בדרך כלל הופנתה כלפי חיות. זה היה, למעשה, חלק מכוונת החוקים להגנת בעלי חיים.

 

בעלי חיים כישויות מוסריות

רעיון נוסף היה שצריך להתייחס לבעלי חיים כישויות מוסריות - אם לא קדושות. לדוגמה, הזואולוג הגרמני, ארנסט הקל (Ernst Haeckel), שתמך ברעיון ה"היגיינה הגזעית" בעזרת המתות חסד, הסיק מתצפיותיו על בעלי חיים ועל הטבע, כי הארגון היעיל ביותר להבטחת הישרדות בקרב בעלי חיים מאופיין ברמות גבוהות של מרכוז והיררכיה, ולכן החברה האנושית צריכה לאמץ צורת ארגון דומה.

 

חזון העתיד לפי התנועה הנאצית היה עולם בו בעלי חיים לא יפגעו ללא תכלית. ציד הפך סמל לציוויליזציה פרימיטיבית; אכילת בשר הפכה סמל לניוון שבציוויליזציות אחרות; צמחונות הפכה סמל לציוויליזציה חדשה וטהורה, נחלת העתיד של גרמניה. רק בעלי חיים חולים וכאלה הנדרשים למאכל צריכים להיהרג. ואם בעלי חיים צריכים למות עבור אוכל לבני אדם, עליהם לקבל מעמד של "קדושים", שמותם נתפס כ"הקרבה".

 

אחדות הטבע והאדם

הרעיון השלישי הקשור בהגבהה מוסרית של בעלי חיים מבוטא בהערצת האחדות והשלמות על פני הניתוק, והעדפת אגדות עם על פני אמיתות מדעיות.ניתן לראות זאת במוסיקה ובחיבורים של המלחין ריכרד וגנר.

 

החיים, על פי השקפה זו, הם בעלי אחדות וחיבור אורגניים, שאסור להחריבם על ידי ניתוחים תאורטיים או ניתוחים פיזיים. המדע, והיהודים שמאחוריו, צוייר כאינטלקטואליזם הרסני המתייחס לטבע ולבעלי החיים כצורה מכנית, על ידי פירוק השלם לחלקים, ואיבוד הכח הבלתי נראה שהופך את השלם ליותר מסך חלקיו. טכנולוגיה מכניסטית נצלנית, המיוחסת ליהודים ול"מדע", נתפסה כמפרידה אנשים מהטבע, ובסופו של דבר מרוחם שלהם.

 

עד מהרה נעשה חשוב לצייר את המנהיגים הגרמנים כקרובים לטבע, וכבעלי ערכים הקרובים לחיים חקלאיים פשוטים. רעות עם כלבים, במיוחד, נתפסה כמכוננת קשר בין האדמה להומניות. וכך, אין לתמוה על קיומן של אנקדוטות היסטוריות אודות חיבה בין נאצים ובעלי חיים. נטען למשל שהיטלר נהנה מחברתם של כלבים כבני לוויתו. גם גבלס, רודולף הס, רודולף פרנץ הס ודמויות נאציות בולטות אחרות החזיקו כלבים כחיות מחמד. רודולף הס, מפקד אושוויץ, היה אוהב גדול של בעלי חיים, במיוחד סוסים. .

 

אנימליזציה של בני אדם

בד בבד עם הדגשת הגבולות הביולוגיים בין סוגים שונים של אנשים, הנאצים ראו בחיי אדם חלק מסדר ביולוגי גדול יותר שהם שאפו ליצור. כחלק מהסדר הזה, כל בני האדם, כולל הגרמנים עצמם, יקבלו יחס של בעלי חיים. ההתייחסות לגרמנים היתה כאל משק חי שיש להרבות בצורה הביולוגית הטהורה ביותר; לא-ארים נתפסו כמזיקים העלולים לזהם את טוהר הגזע החשוב כל כך למטרות הנאציות.

 

הנאצים ראו באירופה, כולל גרמניה, "כאילו היתה זו חוות חיות מוזנחת, הזקוקה בדחיפות להשמדת הגזעים החלשים והחולים שבעדר שלה, לשיטות הרבעה טובות יותר וכו'. כל אירופה והמזרח עמדו להפוך סוף סוף להגיוניים מבחינה ביולוגית". בשעה שהגרמנים התייחסו לעצמם כאל חיות משק, קבוצות אחרות של אנשים, שהיוו איום על טוהר הגזע והתרבות הגרמניים, נתפסו כ"חיות נחותות" שיש למגר - ולכן כינו אותם מכרסמים, זוחלים, חרקים וחיידקים.

 

הצורה הקיצונית ביותר של אנימליזציה תייגה יהודים כתת-אנושיים (Unter-menschen), הנחותים מבעלי חיים. היתה זו התפנית האחרונה בסדר החדש של הנאצים: ארים וחיות מסויימות סימלו טוהר ודורגו מעל לחיות-אדם מסויימות, שהיוו זיהום המערב "גזעים" לא טהורים ובעלי חיים "נחותים". התת-אנושיים היו מתחת לכל.

 


הגזעים הלא טהורים הושמדו (צילום: AP)

  

יהיו המוטיבציות אשר יהיו, אצל רבים מדמויות מפתח נאציות דומה כי מתקיימים זה לצד זה, הזדהות אישית עם בעלי חיים לצד שנאה ובוז לבני אדם ולאנושיות. למרות שהדבר נראה לא עקבי, הזהות הגרמנית לא נפגעה בראותה את עצמה כקרובה ביותר לבעלי חיים במונחים מוסריים, ואולי אף ביולוגיים. ההקבצה של בני אדם לקטגוריות של בעלי חיים איפשרה להם להגן על בעלי חיים ובד בבד להיות אכזריים כלפי בני אדם.

 

בזמנים מסויימים, הגרמנים ראו בעצמם את התכונות "האידיאליות" הקיימות בבעלי חיים, כמו חוזק, נאמנות וחוסר פחד. בכדי להתמודד עם האיום הגדול ביותר עליהם, "הזיהום הגנטי" של הגזע הארי, הגרמנים עודדו להילחם על הישרדותם באותה נחרצות חייתית חסרת רגש המאפיינת חיות פרא שנלחמות על חייהן. "לא-ארים" נתפסו כקטגוריה מזהמת בדיוק בשל היותם אנשים שעברו אנימליזציה, והפכו לערבוב מפלצתי של שתי קטגוריות - אדם וחיה.

 

המאמר מבוסס על הפרק "Boundary work in Nazi Germany", מתוך הספר "Regarding Animals" מאת Arluke and Sanders. הוצאת (Temple) משנת 1996. תירגמה וערכה: תמר מרי
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
העריצו את כוחן של החיות. מנהיגי הנאצים
צילום: רויטרס
מומלצים