שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עונת החתונות: מזל טוב, אבל מה אני אשמה?
    מסי השמחה שנגבים מאיתנו בכל צומת חשוב בחיי האחר הפכו הוצאה שגרתית בכיסו של כל רווק. מעין מסי קהילה שאנחנו משלמים רק כדי לא להיות מנודים מהחברה החוגגת. תקראו לי מרירה, אבל אני מימנתי מכיסי עשרות מפלי שוקולד של אחרים
    דבר אחד חבל מאוד, אבל מאוד. אני מדברת על עוולה חברתית מהשורה הראשונה, כזו שמנציחה שנים של קיפוח מיעוט שלא נספר במחשבה הכלכלית של אף אחד מקובעי המדיניות. כשהחבר'ה שם בכנסת בונים תקציב מדיני שנתי, המלחמה הגדולה היא על חלוקת העוגה: מי יקבל מנה קלורית משובחת, ומי יקבל רק לק מהיר מהקצפת . כך או כך, כולם בוחשים בקלחת, ופירורים מתפזרים לעבר כל קבוצת מיעוטים שזועקת מספיק.

     

    אבל כשבאים לשקלל את הצרכים של כל המגזרים, יש קבוצה אחת שלא נלקחת בחשבון בכלל. אני מדברת על הרווקים המצויים והלגמרי לא נכחדים בטבע החדש, שסופגים מכות קשות לבטן הרכה של חשבון הבנק בכל פעם שאחד ממכרינו חוגג שמחה בחייו.

     

    בניגוד לקבוצות מעוטות יכולת שנמצאות בתודעה הציבורית, אתפ"ר - אגף תמיכה פיננסית לרווק - אגודה שהיתה צריכה לקום מזמן אם רק משהו היה מרים את הכפפה, לא מתקרבת אפילו למחלקת הארוחות במזנון הכנסת, שלא לדבר על מחלקי התקציבים.

     

    שמחות זה תמיד ברכה, בלי עין צרה, ואפילו לא לדקה. עם זאת, אל תגידו לי שאתם לא מכירים את התחושה המעיקה של כתיבת צ'ק לעובדת הזמנית במשרד הזמני שלך לרגל חתונתה, במקום לכתוב צ'ק גדול ושמן לעצמך. או שלא יצאתם כבר חודש עם חברים לארוחה מפנקת במסעדה מוגזמת, רק בגלל שההיא מהלימודים מתחתנת עם בח"ל.  

     

    בח"ל בח"ל, אבל למה להביא לי את הבחילה כל פעם שאני עומדת מול הכספומט בחודשי הקיץ הלובשים לבן? למה אני צריכה להתחדש בזוג עקבים מצועצעים וחסרי יציבות לרגל חתונתה של הבת-דודה, במקום להתחדש באיזה דיל לכפר נופש בסלוניקי?

     

    תקראו לי לא מפרגנת, תקראו לי מרירה, אבל אני מימנתי עשרות מפלי שוקולד ומתקני פונדו מפנק בעשרות גני אירועים. וכל זה על מנת לשמוח בשמחתם של אנשים אחרים. לי נראה שבחישוב מהיר - הצרה הכלכלית שלי שווה שמחת כלה.

     

    אני יודעת, אני לא היחידה שחוגגת בגנים הטרופיים של אזור התעשיה חולתה. רבבות רבבות של זוגות מאושרים מגיעים לייבש ביצות על אדמות עמק חפר לכבוד איזה זוג מאושר שמצא מקום ממש ממש קסום. העניין הוא, שבין אותם הזוגות הפוקדים את החתונה לבין החתן והכלה יש קוד שתיקה לגבי החזרת הכספים. מין בנק חתונות גלובלי, או לפחות כלל ארצי, השומר על העובר-ושב במצב של איזון: הכנסת צ'ק, אז תקבל סכום זהה בחתונתך שלך.

     

    הבנק כמובן רלוונטי לכל מי שנכנס למסלול המתחתנים של השנים הקרובות. אם חטאת בחטא הרווקוּת, הבנק הזה אינו רלוונטי, ואתה נאלץ להסתדר בכוחות עצמך. זה כבר לא תחום של השקעות עבורך, אלא שקיעה פרופר.

     

    הרחבת התא הזוגי לקבינה משפחתית גובה גם היא תשלום

    כמו ב"אחים מריו", גם במשחק של חיינו, מטבעות משתלשלים אך ורק לכיסם של מי שעובר שלב. אחרי הסרוויסים, המצעים ושלל הצ'קים שמקבלים החתן והכלה, מגיעה כעבור זמן מה סיבה נוספת למסיבה. הרחבת התא הזוגי לקבינה משפחתית גובה גם היא את המגיע לה. במזל טוב, נולד לך מס נוסף, אז לחיים!

     

    ואתה, חבר אמיתי, שבאמת, ובלי טיפה של ציניות, שמח על לידתו של הגור החדש (ובעיקר שמח שלא אתה קם בלילה בשבילו), מגיע עם "עגלול" מלא במוצצים, אספקת טיטולים לשנה וחליפה מתוקה שממש, אבל ממש היית חייב לקנות, לאולמי בונבון שבדרום הר מירון בצהרי שישי, הצהריים היחידים הפנויים שלך , שבדרך כלל מוקדשים לאכילת קובה, שתיית בירה על שפת הים וסיאסטה "אל- גראנדה" משובחת. ואז אתה מגלה שקינואה זה האנטריקוט החדש, ושגם לזוג החמוד שישב איתך בשולחן יש תוכניות לגנוב לך שישי נוסף.

     

    ילדים זה שמחה, חתונות זה ברכה, ובית חדש זה ממש במזל טוב. זה שהירושה של סבתי המנוחה מימנה את חדר הכביסה באותו בית החלומות, זה כבר עניין שולי. מסי השמחה שנגבים מאיתנו בכל צומת חשוב בחייו של האחר הפכו להיות הוצאה שגרתית בכיסו של כל רווק. מעין מסי קהילה שאנחנו משלמים רק כדי לא להיות מנודים מהחברה החוגגת.

     

    שלא תבינו לא נכון, תחגגו ככל אשר חפץ ליבכם, רק אל תבנו עלי הר של ציפיות כאילו הייתי מייסדת הקרן לעידוד ילודה.  

     

    הרווקוּת תמיד נתפשה כמעמד ה"בינתיים". התפישה הנורמטיבית לא מביאה בחשבון אפשרות שאנשים מקבלים החלטה להיות רווקים. ההנחה היא שהם רק נתקעו בתחנת ביניים בין ילדות לבגרות. כמו ילדים בתור לאורתודונט, גם אנחנו מקבלים שי ויחס חם רק אם היינו גיבורים מספיק. ומסתבר שאני ושכמותי טרם נכנענו לטיפול הפולשני, לכן פשוט לא מגיע לנו. ציוני הדרך שאנחנו עושים בחיינו האישיים, החל משדרוגים מקצועיים, התעלות נפשית ותהליכים רגשיים, אינם שווי ערך למטבע החזק של חגיגות החתונה.

     

    אפילו ענף הגרושים זוכים ליותר הבנה ותמיכה

    על פי עיריות שלמות במדינתנו, אפילו ענף הגרושים זוכים ליותר הבנה ותמיכה ממעמד הרווקים.

     

    וכך, כמו במשחק "אחד נגד מאה", עומד הרווק עם חשבון בנק אחד נגד מאה שמחות קטנות של האחר. עם זאת, בניגוד מוחלט למשחק "אחד נגד מאה", השאלה כאן אינה "כסף או נבחרת" מכיוון שהמציאות מראה שהנבחרת כבר לקחה, ובגדול.

     

    גם לי יש כמה תוכניות בדרך, גם אם זה לא כולל תשלום מזעזע לחברת קייטרינג. גם לי מגיע שכל מכריי יעמדו ויצדיעו לי על פועלי על ידי שלשול מעטפות מפנקות לתיבה בכניסה לאירוע. ועל כן אני מכריזה בזאת על פתיחת חגיגות הרווקוּת שלי. שלי ושל כל מכרי בסטטוס זה.

     

    באירוע זה, בו אנחנו חוגגים את הפרמיירה לסרט בו אנחנו חיים, תוגש בירה צוננת, ונהרות של יין משכר יישפכו לכל עבר. מלצריות חמודות יגישו מתאבנים חסרי כל פשר, ופיליפיני ארעי יונחת למדשאה במסווה של תאילנדי רק כדי להקפיץ לעיני כל אטריות דביקות בנוסח קייג'ן.

     

    גם באירוע שלי מובטחות התשה כללית של האורחים, לחות קיומית שתהרוס לכל מתיפייפת את הפן החגיגי ומשמעות חדשה למשפט "חופשי זה לגמרי לבד".

     

    בואו בהמוניכם, יהיה שמח!

     

    המען למברקים


     


    פורסם לראשונה 30/06/2009 12:31

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים