קרי בראדשו, תודה שהרסת לי את החיים
נכנסת לחיי כשהייתי בת 16, ומיד הפכת למושא הערצתי. אשת תקשורת קרייריסטית, שכותבת על יחסים, מבלה במקומות הכי שווים ולא דופקת חשבון. נדהמתי מהיופי שלך, מהגוף הסקסי שכל כך רציתי. לימדת אותי הרבה דברים חשובים, אבל...
נכנסת לחדר הנעורים שלי כשהייתי בת 16, וממש בשניות הפכת למושא הערצתי, פסגת כל שאיפותיי. אשת תקשורת קרייריסטית, שכותבת על יחסים, מבלה במקומות הכי שווים בעיר ולא דופקת חשבון. נדהמתי מהיופי שלך, מהגוף הקטנטן והסקסי הזה שכל כך רציתי. לימדת אותי להעריך מותגים כמו רוברטו קוואלי, פנדי, פראדה ומנולו בלניק. והכי חשוב, לימדת אותי שגם לאשה מותר לשחק את המשחק כמו הגבר, וגם לה מגיע סקס לשם הסקס.
גם אני כותבת, גם אני קצת נוירוטית ומבולבלת
חמושה בקוסמופוליטן ובארבע חברותי יצאתי לברים האפלים של אשקלון. חיפשתי את האחד שלי. וכשמצאתי אותו חייכתי אליו בחיוך הזוהר שלימדת אותי, הראיתי לו כמה אני מיוחדת, כמה אני לא דופקת חשבון. בדיוק כמוך, גם אני כותבת, גם אני קצת נוירוטית ומבולבלת, וכל החסרונות האלה מהווים יתרון גדול עבורי, במיוחד במלאכת הכתיבה. ממש כמוך אני עונדת שרשרת עם השם שלי על הצוואר, ועקבי הסטילטו הם חלק בלתי נפרד מהמלתחה שלי.
ממש כמוך גם אני מצאתי את הביג שלי, את זה שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו, זה שיעשה לך רע הרבה יותר ממה שהוא יעשה לך טוב, זה שייעלם לך מהחיים בלי להודיע, שיגיד שהוא לא בנוי לקשר ואחרי חודש יודיע לך שהוא מתחתן, זה שיגרום לך להיכנס לדכאונות ולכתוב כתבות חושפניות מזעזעות ומדהימות, זה שלכל החברות שלך יימאס לשמוע עליו, אבל את תמשיכי להיפגש איתו כי זה כיף.
כזה הוא הביג שלי, אחד כזה שתמיד יצא נקי כפיים
הביג שלי ממש כמו הביג שלך, הוא גבר שבגברים. הוא יודע להמיס אותי בשנייה. כמה שלא אנסה לגרום לו ללכת, הוא יתעקש להישאר חלק מהחיים שלי. אני אראה אותו בהשקות שאני מוזמנת אליהן, אשמע עליו מחברים, בשעות לילה מאוחרות הוא ינדנד לי בפייסבוק או במסנג'ר וימצא את הדרך לרכך אותי ולהוביל אותי אל בית המלון הקרוב כדי להחדיר בי עוד כמויות של רגשות אשמה. כזה הוא הביג שלי, אחד כזה שתמיד ייצא נקי כפיים, לאחר שאבין לבדי שכל הרגשות שלי אליו הם בסך הכל פנטזיה שהלכתי איתה רחוק מדי, פנטזיה שלעולם לא תוכל להתממש. וכשאמצא את עצמי בלילה שוכבת על כרית ספוגה בדמעות, אף אחד לא יהיה שם כדי לחבק אותי, כי לכולם נמאס, כולם כבר אמרו לי, ואני ילדה גדולה והייתי צריכה להבין.
אבל אני לא אבין ואלך בדרכך ואראה איך את תמשיכי בתוך תוכך לרצות אותו, ולעולם לא תעזי לוותר על הסיכוי הקלוש שיום אחד תהיו יחד. על הסיכוי שיום אחד כל הרגשות האלה שבך ימוצו לכדי אהבה גדולה שתמלא אותך, שתגרום לך להבין שבמשך כל השנים האלה לא הוליכו אותך שולל ושהלב שלך באמת צדק, והנה עוד הוכחה שהאהבה ניצחה. את סוף כל סוף תוכלי להאמין שהוא באמת אהב אותך ושבאמת היה לו טוב מדי איתך ולכן הוא כל כך התבלבל. תוכלי להאמין שהוא באמת היה צריך לפתור עם עצמו כמה דברים לפני שהוא יחליט להישאר איתך ושלך לנצח.
12 שנה אני צופה בך בשקיקה, על כל שידורייך החוזרים. לא אשכח את הפרק האחרון של העונה השישית, בו ביג אחז אותך בזרועותיו, התנשקתם בלהט והמשכתם לכם מחובקים אל עבר השקיעה. לא אשכח את דמעות האושר שהציפו אותי כשראיתי אתכם יחד באותו סוף סוף, הצלחת לגרום לי להוציא החוצה את כל התקוות שתליתי בביג שלי.
כל כך עזרת לי להתמודד עם המשבר שעברתי כשהביג שלי החליט לעבור לגור עם מישהי, כשהתחתן עם מישהי אחרת וכשנולדה לו ילדה ממישהי שלישית. ממש כמוך חשפתי בפניו את הצד הדרמטי שבי, שכן לא סתם סיימתי בהצטיינות את הבגרות בתיאטרון. צעקתי עליו באמצע הרחוב שייצא לי מהחיים, נאבקתי בו מיוסרת, חיבקתי אותו חזק ונתתי לו להחדיר בי עוד קצת רגשות אשמה. התנחמתי בך ובחברתך סמנתה שזה בסדר, שסקס הוא רק סקס, ורגשות זה משהו גדול שלא אמור להעסיק אשה בגילי. ואחרי הכל המשכתם מחובקים אל עבר השקיעה. בדיעבד התברר שזו כנראה שקיעה סימבולית המסמלת את העתיד שלכם, שכן אחרי כל מה שעברתם יחד, אני בספק אם תוכלו לקיים מערכת יחסים בריאה.
במקום לכתוב על תיקים ונעליים את בטח כותבת על מוצצים
וגם אם כן, שיהיה לך בהצלחה, קרי בראדשו, הרשי לי להגיד לך תודה. את וביג עכשיו בטח מגדלים שני ילדים וכלב, ובמקום לכתוב על תיקים ונעליים את בטח כותבת על מוצצים. אם לא היית נכנסת לחיים שלי בגיל כל כך צעיר, ייתכן שהביג שלי היה משעמם אותי מזמן והייתי ממשיכה הלאה עם אלה שבאמת לקחו אותי ברצינות. יכול להיות שכבר מלפני שלוש שנים הייתי לוקחת משכנתא עם מי שאוהב אותי ומעריך אותי, ולא הייתי מעזה לחכות אפילו עוד דקה למי שפצע לי את הנפש בצורה כל כך אכזרית.
את יושבת לך עכשיו בביתך בכפר הצרפתי, מסדרת את חדר הארונות, ובכלל לא מעלה על דעתך שיש קבוצה לא קטנה של נשים במצבי שקוראות את השורות האלה ומסכימות עם כל מילה. אותן נשים משלמות היום לכל מיני קואצ'ריות, שיזכירו להן שאשה צריכה לדעת להיות עדינה כמו אשה, ושהמבט המצועף, המילים המתוחכמות והמחשבה הזורמת לא באמת עושות להם את זה. את אולי מושא הכיבוש של כל גבר, שישמח לבלות איתך לילה או שניים, אבל אני בספק אם הוא ייתן בך מספיק אמון שיוביל למערכת יחסים.
היום אני בת 28. חזרתי להורים, כי אפילו הכלבה שאימצתי לא עזרה לי להתגבר על תחושת הבדידות בדירה השכורה. באותו חדר נעורים בו נפגשנו, אני צופה בך ומגלה פתאום כל כך הרבה כעסים. מבעד לשריון שמכסה את הצלקות שלי, אני מביטה בך היום, קרי בראדשו, ולא מוצאת בך שום דבר מגניב. אפילו השמלות הצבעוניות שלך נראות לי מגוחכות, במיוחד כשאת מדדה על העקבים הלא נוחים.
תשע שנים אחרי שהביג שלי לימד אותי מהו כאב, חסם את רגשותיי, גרם לי לשקר לעצמי ולסביבה, מנע ממני אהבה אמיתית והקשה עלי את נתינת האמון באנשים, אני סוף כל סוף נפרדת ממנו לשלום. בניגוד אלייך, אני לא נפרדת ממנו כי יש לי איזה "איידן" או "פטרובסקי" שינחם אותי בלילה, אלא כי בראשונה בחיי אני באמת מוכנה להתמודד עם המציאות. באותה הזדמנות אני נפרדת גם ממך גברת בראדשו. הלוואי שלא הייתי פוגשת את שניכם.
ואם יהיה לי זמן פנוי בלילות הקרים והבודדים, אאעדיף לתעל אותו לטובת קריאה נוספת בספר "אבא עני ואבא עשיר". אולי, רק אולי, אהיה מוכנה להעביר איתך עוד ערב נוסטלגי של שידורים חוזרים, אבל רק בתנאי שתבטיחי לי להשאיר את ביג מחוץ לתמונה!
לפנייה לכתב/ת 
