הכתובת התנוססה על המצח שלך – סכנה
אני כבר לא ילדה. הרטבתי הרבה כריות, נשענתי על הרבה כתפיים וקימטתי אלפי ממחטות. הלב שלי גם ככה מרוסק, מה יקרה אם אתן לעוד חתיכה ממנו ללכת? זה לא שארגיש בחסרונה. אז למרות סימני האזהרה, הלכתי על זה
אני לא ילדה, הלכתי לישון בהרבה לילות והתעוררתי בהרבה בקרים, חייתי מספיק ימים כדי להכיר הרבה אנשים והרבה טיפוסים, בעיקר גברים. כבר בערב הראשון ראיתי את הכתובת הזאת על המצח שלך, "סכנה", אמרתי לך שאני רואה אותה. אתה חייכת, היית קצת נבוך, לא היית מוכן להודות, אבל ראיתי בעיניים שלך איך אישרת שאני לא צריכה משקפיים. לא הסכמת להראות לי את חזות המניאק, התקשרת בבוקר שאחרי, אפילו התקשרת כל שעה, ניסית להראות שאתה לא מסוכן, לוודא שהכל בסדר, שאני יכולה לתת ללב שלי ללכת אחריך.
אני כבר לא ילדה. הרטבתי הרבה כריות, נשענתי על הרבה כתפיים וקימטתי אלפי ממחטות. הלב שלי גם ככה מרוסק, מה יקרה אם אתן לעוד חתיכה ממנו ללכת? זה לא שארגיש בחסרונה. מהי עוד חתיכה שנפלה מלב שאינו שלם? ידעתי שאתה צוחק איתי, שאתה מנסה להוכיח שתצליח לקלף ממני שאת שכבת הקרירות, שתוציא ממני את האשה האוהבת והתומכת שבי. בלי הרבה היסוסים ויתרתי על פיסת הלב הקטנה הזו, רק בגלל הספק שאולי יש כאן משהו אמיתי.
אני כבר לא ילדה. מצאתי את עצמי לבד לא פעם והקפתי את עצמי בחברים, התמסרתי לגבר אחד ונתתי לעצמי דרור להכיר עוד בחורים. אתה לעומת זאת ניסית לבדוק את הגבולות שלי, נעלמת לימים, לא התקשרת, אני בשלי - שיחקתי איתך את המשחק. הפעם לא פעלתי מהבטן, פעלתי לפי המדריכים, לא התקשרתי, לא סימסתי, לא נעניתי לכל בקשה או תחינה שלך, לא הייתי זולה, החמאתי לך על כל דבר טוב והתעלמתי מכל פעולה שלא מצאה חן בעיניי. "סכנה, הנה, פה, כתוב", אמרתי לך בכל פעם שהרגשתי את המניאק שבך מנסה לסדר אותי. הצלחתי להערים על כל תרגיל שלך, על כל פעם שניסית לכבוש. השארתי חותם משלי אצלך עוד לפני שהספקת לחשוב איך להשאיר חותם אצלי. לא הטפתי, הייתי אדישה. לא סיפרתי לך על הלב המרוסק שלי שקיבלת חתיכה למזכרת ממנו, לא סיפרתי לך על הפיצוצים והסדקים שספג. גם לא ביקשתי לשמוע את ההיסטוריה של הלב שלך ועל כל הנשים שטיפלו בו בכל הלילות שהלכת לישון ובכל הבקרים שהתעוררת. חייכתי, הבטתי בך בעיניים מצועפות, מוקסמת מהגבריות הנוטפת ממך, הפוזה שמנסה להסתיר כל כך הרבה פחד מרגשות, כל כך הרבה פחד מלהיקשר.
"אני רוצה לנסות להשתנות, אני רוצה להיות איתך"
עוד מבט:
מניאקים אכלו בוסר, ושיני ילדים טובים תקהנה
מיכל סנדלר
לרובנו יש בעיה כלשהי עם אמון, שנוצרה בגלל מישהו ששיקר, פגע או זלזל בנו. לכן קשה למצוא מישהו שנכנס לתצורה זוגית עם "לוח חלק" במובן האמיתי שלו. כבר אין מערכות נקיות מפחד, מחשש שהוא מניאק, שהיא זונה, שהוא רק רוצה לזיין ולהעיף אותי קיבינימט, או שהיא תנצל אותי כדי שיהיה לה מישהו שישלם עליה במסעדות
"אני רוצה לקחת יום חופש ולהיות איתך" אמרת לי, לא ידעתי מאיפה לאכול את המשפט הזה, יום שלם? בשבילי? רק הכרנו ואתה כבר רוצה להיות איתי יום? "אני רוצה לגור איתך" אמרת, מהמשפט הזה בכלל לא הצלחתי להתאושש. אני ילדה גדולה, שמעתי הרבה משפטים ושמעתי לא מעט הבטחות. "מאמי אני רוצה לנסות להשתנות, אני רוצה להיות איתך", ביקשת, הסתכלת לי בעיניים, אבל הכתובת באדום שעל המצח שלך זהרה. תפסיקי לדמיין, הפצרתי בעצמי, את לא רואה שהפעם זה באמת אמיתי? הצלחת לפצח את קוד ה"מניוקים" הוא שלך. ממש שלך. את לא לבד יותר, מצאת את החצי שלך.
אז מה נעשה יום שלם? אמרת - אין גבול לאפשרויות. אפשר ללכת להצגה יומית, אפשר לטייל בנמל או בנווה צדק, אפשר לטייל גם בדרום ולעשות פיקניק בכלניות של נחל הבשור. אפשר להישאר בבית ולראות סרטים, לשמוע שירים.
אני כבר לא ילדה, עשיתי הרבה דברים מטורפים, נעלמתי להרבה ימים וברחתי לא פעם מהמציאות. כל כך שמחתי מהמחשבה להיעלם איתך ליום שלם, יום שלם שכולו שלי ושלך, יום שנוכל להכיר יותר ולהישאב לתוך הפנטזיה של בריחה מהמציאות. כל כך שמחתי עד שכמעט הרמתי טלפונים לכל העולם, והייתי ממש קרובה לשנות את הסטטוס האישי שלי בפייסבוק. ניסיתי לגרש את כל השדים שגרמו לי לרצות לבטל איתך את היום הזה.
לא חשבתי שכל כך קל להעביר הילוך במערכת היחסים. לא חשבתי שבאמת הפתרון הוא כל כך פשוט, שכדי להשיג בן זוג צריך פשוט לשחק את המשחק. שנים אני מגלמת את תפקיד השיה התמימה שמאמינה שאין חוקים לאהבה, זו שמחפשת את האהבה האמיתית. הנה כל האשליה התנפצה ברגע אחד, האהבה לא קיימת, הכול משחקים ואסטרטגיות, סוג של הישרדות, פשוט תחליטי מי את רוצה להיות.
אני כבר לא ילדה, ראיתי הרבה סרטים ושמעתי הרבה שירים כדי להבין שאהבה היא בסך הכל פנטזיה. פנטזיה שכפי הנראה תישאר פנטזיה, כי בחרת להשאיר אותי עם סימן שאלה גדול. באמת נעלמנו לנו ליום, רק שאתה נעלמת ליום משלך, ואילו אני הסתגרתי כאן עם יום אחר לגמרי.
אני כבר לא ילדה, חוויתי לא מעט מפלות ולא מעט אכזבות. כבר הבוקר הרגשתי שמשהו לא יסתדר, לא הובלתי את עצמי למקלחת, לא פתחתי את הארון ואפילו לא חשבתי מה ללבוש. משהו בפנים אמר לי לא לטרוח, הלכתי לישון בהרבה לילות והתעוררתי בהרבה בקרים כדי לדעת שהיום אשאר לבד. הבוקר הזה קצת הכעיס אותי אבל לא אכזב. אני בטוחה שיש לך סיבה מוצדקת ברורה ומובנת, אני בטוחה שאני לא הבנתי נכון ושאתה בסדר. אני בטוחה גם שאתה מצטער, מאוד מצטער, כל כך מצטער שזר הפרחים שלי כבר בדרך לכאן ואתה בכלל בחנות בוחר את התכשיט החדש שלי. אתה בטח כל כך מצטער שאפילו לא יכולת להודיע בטלפון או לפחות לענות כשהתקשרתי. פשוט לא ידעת מה לעשות עם כל הצער הזה.
אתה בטח מצפה ממני לכעוס עליך, שאשלח לך סמסים מאיימים שלא תתקרב אלי. אתה מוזמן ליצור קשר, מבחינתי אני משדרת עסקים כרגיל. אני קרירה ואדישה ואפילו לא זוכרת מי אתה ומה קבענו. אני ילדה גדולה, נסעתי בהרבה כבישים וראיתי הרבה תמרורים. ורציתי לומר לך תודה, על שלימדת אותי לתת קצת יותר תשומת לב לשלטים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
