ניתן לזהות את המפלצות כבר ביום החתונה?
האם זרעי הפורענות נטמנים כשהגבר מקדש את אהובתו מול רב ורבע עוף? יש לכך סימנים מקדימים, או שמא כולנו נקמנים בני נקמנים, שאם ינסו לפגוע בנו בבטן הרכה נשלוף את הנצרה מעל חיינו השפויים? יש הסכם ממון. אולי צריך גם הסכם ילדים?
בדצמבר 2002 רצח השכן שלי את בתו הקטנה ורץ לבקש מהמשטרה שיסייעו לו לאתרה. כל שכונת קריית יובל בירושלים, ואני ביניהם, השתתפנו בחיפושים אחר הודיה פימשטיין. בין השיחים קראתי בשמה של הודיה מבלי להכיר אותה, ומבלי לדעת שהשכן שלי, אביה, רצח אותה בדם קר, רצח מתוכנן מתוך רצון לנקום בגרושתו.
שנים מאוחר יותר הכרתי בחור שהודיע לי חגיגית שהוא לא רוצה חתונה וילדים. כששאלתי מדוע, הוא ענה שיש לו פחד גדול מכך שאם ילדיו, שהוא יהיה מאוהב בה, נניח, שלוש שנים, עלולה להפוך לאשה שהוא הכי שונא. אני לתומי חשבתי שהוא מרחיק לכת. אבל לא, הוא היה משוכנע בצדקתו ואמר: "אנחנו נתאהב, יהיו לנו רגעי שיא עד שנרגיש שאנחנו לא יכולים זה בלי זה, אבל יום אחד זה ייעלם ויבוא משהו אחר רע במקומו. אני לא מוכן לקחת את הסיכון. זה רק עניין של זמן עד שהמפלצות שבנו ייצאו".
החשש הגדול שלו היה שהאשה שאהב תשתמש בילדים כקלף מיקוח וכנשק מולו בשעת פרידה, שזה דבר שלא יוכל לעמוד בו. זו הסיבה שהוא כלל אינו רוצה להביא ילדים לעולם. לא מעוניין להיות מכונת ייצור נשק שיכוּון אליו בבוא העת.
בשעתו, לא הבנתי על איזה סיכון הוא מדבר. דבריו היו קיצוניים מדי בעיניי ומלאי חשש כללי מהעולם. אבל רצח נועה גולדרינג בידי אביה הזכיר לי שבכל קשר נזרעים יחד עם זרעי האהבה גם זרעי נקמה רדומים. מלאכי שלום מגלים זה את זו כשהאהבה פורחת, אבל גם מלאכי החבלה כורתים ברית, והאדם שאנחנו מתאהבים בו יכול כהרף עין להפוך לשונא.
אני מאמינה שחלק מההורים הרוצחים הם אנשים שפויים
עוד מבט:
גבר בוכה, זוג מתאהב, ילדה מתה. קיץ ישראלי
יובל בלינקי
לידות, חתונות, לוויות ומסיבות. לו"ז די צפוף לתקופת חיים אחת. אני מביט בעיניה הכחולות של בתי הצוחקת ונמס. מפחיד כאן. בחיפוש המתמשך אחרי אהבה פשוטה וטובה החיים דואגים להפגיש אותנו עם מצבים מצמררים וקשים. הגיג לא ממש אופטימי
אנשים כמהים לזוגיות, כאילו שם מצויה הנחמה, אבל יש זוגות שהזוגיות שלהם הופכת לפצצה מתקתקת שבכל רגע יכולה להתפוצץ. בניגוד לטענות הרוצחים, אני מאמינה שחלק מההורים הרוצחים הם אנשים שפויים בהחלט.
הסטטיסטיקות מורות שכל זוג שלישי בארץ מתגרש. ילדים של הורים גרושים הופכים לפעמים לכלי נשק לצורך נקמה, מורעלים במידע שקרי על הצד השני. האם ניתן לזהות את הפוגעים כבר ביום החתונה, כשהגבר מקדש את אהובתו מול רב ורבע עוף? האם יש סימנים מקדימים, או שמא כולנו נקמנים בני נקמנים, שאם ינסו לפגוע בנו בבטן הרכה, אם יצמידו אותנו לקיר, נשלוף את הנצרה מעל חיינו השפויים?
הרי ביום המיוחל, יום החתונה, אף אחד לא חושב על התוצאות הכי גרועות שיכולות להיות. ואם בעבר מלחמות הגירושים היו חסימת חשבון הבנק שלו, ניקוב צמיגים ושליחת בלשים לעקוב אחרי בגידתה, בשנים האחרונות נשברו הכללים ופוגעים גם בקדוש ביותר, הילדים המשותפים.
איני בקיאה בפרטי חקירת רצח נועה גולדרינג, אבל נראה שהוא נועד רק לפגוע באם, להמית אותה ולהשאירה בחיים. היש מוות אכזרי מזה? היש נקמה גדולה מזאת?
במדינה הזו בה כל אדם שני מעיד על עצמו שאינו שפוי, הכל כבר אפשרי. לא ברור איך הפכו סיפורים מיתולוגיים כמו רצח מדיאה את ילדיה כנקמה על בגידת בעלה למציאות החיים בישראל. איך זה שבני זוג שנבראו בצלם אלוהים מרשים לעצמם לשחק אלוהים וליטול נשמות? האם יבוא יום וגם לכך נתרגל, כפי שהתרגלנו לגזענות, לתופעה של נשים מוכות?
בערוץ יחסים נכתבים טורים רבים על ייחולים לאהבה גדולה. למצוא את האחת את האחד. אולי רק הקוראים הגרושים יודעים מהי שנאה לאדם שהיה הכי קרוב אליך. זוגות חותמים על כתובה, על הסכמי ממון. האם לא הגיע הזמן לחתום על הסכם שיגן על הילדים? לחתום ביום החתונה על כך שהבטחנו זה לזו, לא דווקא ברגע של חולשה, שאם זה ייגמר נגמור את זה יפה - ולא נשתמש בילדים כנשק. נזכיר לעצמנו לא לאבד צלם אנוש, נזכיר שאנחנו לא חיות טרף, וגם ברגעי השפל הנוראיים ביותר של הזוגיות, לא נשתמש לרעה בילדים. נתחייב שגם אם הקשר ייגמר בקרב איגרוף, נוריד את הכפפות, נרים את הילדים המשותפים, נחבק אותם ונזכיר לעצמנו שהם אינם נשק, אלא מתנה יקרה שניתנה לנו, זכות גדולה, ונבטיח לשמור עליה, עליהם, מכל משמר.
הייתם חותמים על הסכם כזה?
פורסם לראשונה 03/08/2009 11:15
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
