שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: jupiter

    איך אפשר להגיע לקירבה טובה בחג האהבה

    מישהו כנראה הזיז את "הקירבה" מהמבוך של מציאות הדייטינג הקשוחה, ובמקומה הפך אותנו לרובוטים משומנים היטב במציאת "קירבה" פיזית. חומר למחשבה לקראת ט"ו באב

    נו בסדר, אז אנחנו מתעקשים לחגוג את ט"ו באב, "חג האהבה", למרות שחוקי המשחק השתנו מעט מאז אותם ימים בהם היו יוצאות בנות ישראל החסודות לחולל בכרמים בתקווה להעלות ברשתן איזה גבר-גבר. היום הבנות מחוללות בכל ערב בפאבים השכונתיים, לאו דווקא בתקווה להקים בית ומשפחה בישראל היפה.

     

    אישית, היום הזה מעורר בי ביתר עוז את ההרגשה המבעיתה בדבר מצב היחסים:

    "הוא לא מדבר על הרגשות שלו".

    "אין לי מושג אם הוא רוצה אותי באמת, או רק לשם ניצול הדדי משותף בסופ"ש".

    "להתקשר אליו או לא? לא רוצה שהוא יחשוב שאני לחוצה".

    "לא מבינה לאן הוא נעלם".

    "הכל היה מדהים, ופתאום הוא התהפך לגמרי".

    ועוד כהנה וכהנה אמרות כנף מלקסיקון הכיס של הדייטולוגית המצויה המחפשת בן זוג, חבר או חתן, מעידות שעולמנו הקודח נעשה מקום לא קל למציאת מקום מבטחים, או אפילו סוג כלשהו של קשר חם.

     

    אחרי שהרגנו את האל, התנערנו מקשר כלשהו בין חיינו הפרטיים לחיי הכלל והשמדנו את החשיפה הרגשית בתוכניות ריאליטי, נראה שאין לנו מה להיות מופתעים שבחשכותן של מערכות היחסים אה-לה "סקס והעיר" אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם תוהים, לאן למען השם נעלמה הקירבה?

     

    קירבה שאינה דורשת חשיפה, מעבר להתערטלות פיזית

    מישהו כנראה הזיז את "הקירבה" מהמבוך של מציאות הדייטינג הקשוחה, ובמקומה הפך אותנו לרובוטים משומנים היטב במציאת "קירבה" פיזית זמינה. קירבה שאינה מצריכה היכרות של מעבר לשעה. קירבה שאינה דורשת חשיפה, מעבר להתערטלות פיזית. מן הראוי היה שאותו מישהו לפחות ייתן לנו איזה משהו אחר במקומה.

     

    מתוקף היותנו יונקים מפותחים, לא הצלחנו להכניע את כוחות הטבע ולהיגמל מהצורך בקירבה, ויש עוד כמה אחרונים על פני האדמה המעזים להודות שבתוך תוכם בשקט עודם משתוקקים לדבר הפשוט והטבעי שנקרא - הקמת משפחה. אז למה זה הפכנו לנפגעי לב האבן של המאה ה-21?

     

    התשובה לכך טמונה בלב (האבן) של השאלה. אנחנו הולכים ומתבצרים בתוך עצמנו, מסיבה אחת פשוטה – התפתחות מואצת של הדאגה האובססיבית לעצמנו מונעת מאיתנו לקחת סיכונים מיותרים, בולמת פינו מלומר ליקירנו את מה שעל ליבנו, דוחקת בנו לחפש הנאה אינסטנט גם בכל מה שנוגע לקשר שלנו עם אנשים אחרים, יוצרת אותנו כאנשים סגורים בפינות הפרטיות שלהם ומסרבים להכניס מישהו אחר ללב העניינים.

     

    בקיצור, האגו שלנו מרגיש מאוים מכל דבר שדורש ממנו איזו הקרבה, אפילו אם זו הדרך היחידה שבה נוכל להגיע לקירבה. אז איפה הכיף? איפה האינטימיות שלשמה חיפשתי נואשות אחר בן זוג שיהיה חבר קרוב, שותף רגשי ולא בן לוויה?

     

    איך להכיר את עצמי ממש עד לשורשי נשמתי?

    בדיוק בשלב שבו אנחנו מתחילים לזהות את חוסר האונים הכרוך ביציאה לאינספור דייטים, כשלאחר מעשה אנחנו עדיין נשארים בודדים, אז אנחנו מתחילים לחפש בכל מקום אחר אמצעים שיעזרו לנו לתקן את הכשלים והכאבים הכרוכים באותו מבוך עכברים. בסוף חלקנו מבינים שהתשובה היא בהיכרות הרבה יותר מעמיקה, לא רק עם הפרטנר, אלא גם עם עצמי. אבל איך להכיר את עצמי ממש עד לשורשי נשמתי?

     

    להלן כמה טיפים שמאירים נקודות חשוכות בתוכנו ויכולים להוות נקודת התחלה להחזרת הקירבה:

     

    • בן הזוג משמש רק ראי לאגו שמתפתח בנו. אז בהתחלה היינו מאוהבים עד הגג (במקרה הטוב), אבל מבוקר לבוקר בין קפה לסיגריה התחושה הנוצצת מקבלת גוונים קצת יותר דהויים. פתאום בכלל התמונה נצבעת בצבעי מלחמה, כי נראה לנו שהוא מתחיל לרצות יותר לעצמו ולהתחשב הרבה פחות במה שאני רוצה. אבל למעשה, "כל הפוסל - במומו פוסל", ואילו היה לנו טלסקופ כזה שמכוון לתוך עצמנו, היינו מגלים שגם אנחנו מחפשים בדיוק את התועלת המקסימלית עבור עצמנו.

     

    • הפכו את השנאה לאהבה. אהבה ושנאה הן שכנות צמודות, וזה חוק שנכון לא רק לפואטיקה ולסרטי הוליווד דביקים. העניין הוא שקיים בנו צורך תמידי להתמלא באיזו הנאה חדשה, ומי שעומד במשימה וממלא את הצורך – זוכה מאיתנו לאהבה. אבל כשאותו אדם מפסיק למלא את הצורך שלנו, אלא מתחיל למלא את הצורך שלו דרכנו, או אז תתעורר השנאה. כדי להגדיל את האהבה על פני השנאה, עלינו לנסות למלא דווקא את חסרונו של האחר, במקום לדרוש ממנו למלא את שלנו. אמנם שזה קשה, אבל רק כך, מסתבר, נגדיל את האהבה על פני השנאה.

     

    • העזו לגלות רגשות. בשלב מסוים של מערכת היחסים רבים מאיתנו שמחים לקפוץ לבריכת השיכרון או השיקרון שמספקת לנו תרבות האסקפיזם בשפע. אבל לא צריך להיות גאון כדי לנחש שדווקא בפקיחת עיניים ובבניית מערכת יחסים נכונה עם בן הזוג שלנו טמון הפיתרון. מה הפירוש? שאם כרגע אני יוצאת מכל סוג של קשר בהרגשת ריקנות יתר, אז בעצם אני צריכה לגלות איך להגיע למצב ההפוך, למילוי ההדדי בלתי פוסק.

     

    אפילו שזה נשמע במוחנו הציני בלתי ראוי למאכל בעליל, הדרך להגיע להנאה ארוכת טווח היא ליצור קשר נפשי שמבוסס על הבנה ופתיחות. קשר שבבסיסו הוא הרפתקה, שבכל פעם אנחנו חוצים את גבולותינו הפנימיים ומצליחים להפתיע את עצמנו במה שגילינו לבן הזוג. לא מדובר בעקירת דלת בית השימוש בדירה, אלא על אופציה פתוחה להיכנס לחיבור פנימי, שבו נרגיש את עצמנו כשותפים, כמשלימים זה את לזו בתכונות, ברצונות, במחשבות.

     

    מומלץ בחום לנסות את זה בבית!

     

    • שלי פרץ היא מגישת התוכנית "נשים" בערוץ 66  - "מתחברים לטוב" - ב-yes וב-HOT.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים