אחרי שבועיים כבר גרתי עם 'ההוא מהאינטרנט'

יום אחד, נפלה "הפצצה" – הוא אמר שהוא לא מרגיש מוכן לחתונה והוא לא יודע מתי זה יקרה לו בכלל. בפעם הראשונה בחיי החלטתי לעזוב, ומיד. החלטתי שאין תקופת אבל: אני נכנסת לאתרי ההיכרויות ומתחילה לחפש את האחד שלי. סיפור אופטימי

סאני זוהרפורסם: 26.08.09 , 14:16

אחרי גיל 28 התחלתי לשנוא חתונות. המבט החוזר של כל המשפחה (ויש הרבה מהם) והחיוך החוזר שוב ושוב "בקרוב אצלך" גרמו לי להתכווץ מבפנים כל פעם מחדש ולהרגיש מה לעזאזל לא בסדר אצלי? למה אני לא מצליחה להחזיק מעמד יותר ממספר חודשים עם בחור אחד?

התסכול שלי היה גדול מאוד. אני מעולם לא הייתי סטוציונרית, תמיד שמרתי על על כללי המוסר שהאמנתי תמיד שהם נכונים לי. ולמרות כללי המוסר הנוקשים שלי, כל הבחורים שמצאתי את עצמי איתם היו מסוקסים כאלה, שהצליחו לסובב אותי על האצבע הקטנה ותמיד השאירו את המתח בשיאו. אם אני צריכה להסתכל לאחור על מערכות היחסים שהיו לי, אלה מערכות יחסים שהדרמה תמיד היתה בהם. התאהבות קיצונית ומשיכה מדהימה ואז – היעלמויות, תירוצים, תחושת מחנק (הדדית) ושוב התאהבות חדשה.

תמיד האשמתי את הילדוּת שלי, את הגירושים של ההורים שלי, את הפחד שלי להתחייב, את אבא שעזב כשהייתי קטנה וזה בעצם הגלגל החוזר שלי. יכולתי לשמש דוגמה ומופת בהרבה מחקרים פסיכולוגיים.

ערס חכם, ככה אהבתי לכנות אותו

האקס שלי היה הבחור שתמיד חיפשתי - ערס חכם, ככה אהבתי לכנות אותו. היתה חצי שנה מקסימה, אבל תמיד קינן בלבי הפחד - הוא לא בשבילך, הוא לא יציב, הוא לא יודע מה רוצה מעצמו ובטח שלא יודע מה רוצה מהזוגיות. אבל הוא היה מקסים, חכם, סקסי, והיתה בינינו משיכה מטורפת. הרגשתי גם שאנחנו חברים ממש טובים.

ואז, יום אחד, נפלה "הפצצה" – הוא אמר שהוא לא מרגיש מוכן לחתונה והוא לא יודע מתי זה יקרה לו בכלל. בפעם הראשונה בחיי החלטתי לעזוב, ומיד. ידעתי שאין לי סיבה למשוך אפילו לא עוד יום אחד. בפעם הראשונה בחיי מצאתי בתוכי את הכוחות, למרות האהבה, למרות שנהייה די נוח, להחליט שאני עוזבת. אמרתי לעצמי שאני רוצה להכיר את האחד שלי, שלא מפחד להתחתן. אני מכירה את עצמי קצת יותר מ-37 שנה, ולא הכרתי בי עד לאותו רגע סוג כזה של נחישות.

החלטתי שאין תקופת אבל: אני נכנסת לאתרי ההיכרויות, שעד אותו רגע מבחינתי היו מוקצים ולא קשורים אליי, ומתחילה לחפש את האחד שלי.

היתה פגישה אחת בה הרגשתי מיד שאין מצב, ובפגישה השנייה זה קרה. לא, לא היו פרפרים באוויר, לא היו זיקוקים ולא היו סימנים מקדימים שזהו, פגשתי אותו. ההפך הוא הנכון. הכרתי בחור שברגע שראיתי אותו אמרתי לעצמי – אוקיי, עוד ערב לבזבז... ממש לא הטיפוס שהייתי נמשכת אליו. אבל במהלך הערב גיליתי בחור מדהים, בעל חוש הומור ייחודי, עומק ורוך שלא ידעתי שקיימים בעולם הגברי, רגישות וקסם אמיתי.

הפגישה השנייה גררה את השלישית, בה הרומנטיקה השתוללה

מבט פסיכולוגי:

יש "רשימת מכולת" אחרת, רשימה נכונה יותר

עירית קליינר-פז

באמת רצוי שאדם ייצא לעולם ההיכרויות כשיש לו מושג מה הוא רוצה ומה חשוב לו בבת/בן הזוג. אבל עם כל הכבוד לחשיבות של תכונות אלו, לעתים קרובות הרשימה הזו באה על חשבון רשימה אחרת, לא פחות חשובה. נקרא לה רשימת ה"אנחנו"

יש "רשימת מכולת" אחרת, רשימה נכונה יותר

בסוף אותה פגישה החלטתי שאני חייבת לעצמי להיפגש איתו לפחות עוד פעם אחת. הפגישה השנייה גררה פגישה שלישית, בה הרומנטיקה השתוללה, וככל שהעמקתי להכיר את הבחור גיליתי שאני בקשר עם גבר נדיר ומיוחד. הרוך, ההקשבה האמיתית, השיחות, ויחד עם זאת הגבריות שהפגין, הג'נטלמניות המדהימה, הביטחון העצמי - הבחור פשוט כבש אותי.

אחרי שבועיים שהיו בהם הרבה מאוד היסוסים, באופן טבעי, בלי הכנות ובלי הכרזות, מצאתי את עצמי גרה עם ההוא מהאינטרנט שהפך להיות בן זוגי.

היום אנחנו עשרה חודשים אחרי, גרים ביחד בבית חדש, אני עם טבעת אירוסים, אוהבת ומאוהבת עד השמיים ומתכננת את החתונה שלי.

יש לי מסר שאני רוצה להעביר אליכן, בנות: כל החיים אנשים אמרו לי שיש לי תבניות מוגדרות, וזאת הסיבה שאני לא מוצאת את האחד המיוחד שלי. לא הבנתי מה רוצים ממני. מה אני כבר רוצה?! גבר קצת מאצ'ו וזהו. אבל מסתבר שהם צדקו. ביום שהסכמתי לשנות את הראייה שלי ולראות לרגע אחד מעבר - גיליתי עולם חדש. אני נמשכת לבן זוגי בטירוף, אבל זה לא קרה מיד ברגע הראשון. הסכמתי לתת צ'אנס למישהו שבשנייה הראשונה פסלתי. ומזל שכך. היום אני נמצאת בזוגיות שחשבתי שהיא קיימת רק ברומנים הרומנטיים ובסרטים ישנים.

שיתפתי כמובן בסיפור שלי את כל החברות שלי, זה גרם להן לנסות גם כן, לתת צ'אנס אחד נוסף. החברה הטובה ביותר שלי, שהגדירה את עצמה כרווקה הנצחית, מתכננת את החתונה חודש אחריי. גם היא בחרה לתת צ'אנס.