טעימות: מה רע בתפריט של חומוס וחמוצים?
הקייטרינג הזה היה האחרון ברשימה שלנו, תכף נצטרך לבחור. כבר סגרנו על אולם, ומנהל האירועים דוחק בנו להחליט. עד החתונה זה יעבור? סיפור אמיתי רק בחלקו
המלצר פינה מהשולחן שלנו את הצלחות. כשראה שכמעט ולא נגענו באוכל המעוצב הוא חייך. כנראה שהבין שארוחת הטעימות הזאת לא היתה הראשונה שלנו היום.
"אל תאשימי אותי... מצידי שיהיה על השולחן חומוס, פיתות וחמוצים", אמרתי לה בחצי צחוק. האמת היא שזה יכול להיות מאוד כלכלי, תפריט שכזה. "תמיד כולם רוצים שידברו על החתונה שלהם, נו אז על חתונה עם אוכל כזה בטוח ידברו אחר כך עוד הרבה זמן..." אמרתי תוך כדי הרהור על הסטרט-אפ המטורף שהתהווה במוחי באותו רגע.
כל כך מייגע לטעום כל היום ולבדוק מנות לתפריט החתונה, ממש קשה להסביר. באיזשהו שלב הרגשתי כמו יהודה ברקן ב"צ'ארלי וחצי" בסצינה המפורסמת במסעדה של ארליך, וכשהונחו בפנינו הצלחות אמרתי "רק אחד אוכל". המלצר הצעיר נקרע מצחוק.
"להביא את הקינוחים לטעימה?" שאלה בקול מתחנחן מלצרית עם שיער שחור חלק וגולש. הבטתי בה. צעירה, אולי בת 20, המדים הלבנים של הקייטרינג היו צמודים לגוף רענן ומתוח, הריסים הארוכים שלה כמו מניפות שחורות שכיסו עיניים גדולות בצבע דבש. אני חושב שהיא היתה בלי חזייה. כששמה לב לכך שבחנתי אותה, היא חייכה.
שאפתי נשימה עמוקה, מנסה להוריד את כמויות האוכל ש"טעמנו". לא יודע למה קוראים לזה טעימות, הרי אתה טוחן אוכל כמו טירון של גולני אחרי מסע כומתה.
מקסים אותי הקמט הקטן שליד עין שמאל
"עוד מעט. אני חושב שאנחנו צריכים כמה דקות לנוח", אמרתי. קרן שישבה לידי חייכה בהסכמה, אבל משהו בחיוך שלה לא הסתדר לי הפעם. בדרך כלל אני יודע לצפות את התגובות שלה, את הבעות הפנים החמודות שמזכירות לי מדוע בחרתי בה. מקסים אותי הקמט הקטן שליד עין שמאל, הנברא כל פעם מחדש כשהיא צוחקת. ואני חולה על איך שהיא מסיטה באגביות את קווצת השיער שנופלת לה על המצח. היא, לעומת המלצרית, היתה היום עם חזייה.
המלצרית הנהנה בהסכמה ועזבה אותנו. הקייטרינג הזה היה האחרון ברשימה שלנו, ועד סוף השבוע לכל המאוחר נצטרך לקבל החלטה כבר באיזה חברה לבחור. סגרנו על אולם שלשום, ומנהל האירועים כבר דוחק בנו להחליט לגבי חברת קייטרינג.
קרן ואני הסתכלנו זה בזה. "זה הורס את הדיאטה שלי. אני בכלל לא בטוחה שאצליח להיכנס לשמלה אחרי כל כך הרבה אוכל", הפטירה לבסוף.
עוד רעיון:
"אולי האורחים יביאו את האוכל לחתונה שלנו?"
קרן להמן
המשכנו להעלות רעיונות. זה לקח בדיוק 20 דקות וקיבלתי טלפון מידיד ששהה בתאילנד וטרח להתקשר במיוחד ולברר אם אנחנו רציניים: "זה שחזרתם מהודו זה טוב ויפה. וזה שבחרתם לגור בפרדס חנה עם כל הרוחניקים זו בעיה שלכם. אבל לדרוש מהאורחים לבשל לכם את האוכל זה כבר ממש חוצפה!" הסביר
כשראיתי את המבט הרציני והזועף שעטתה קרן על פניה, הוספתי מיד שכמובן סתם צחקתי, וברור שהאוכל זה דבר מאוד חשוב בחתונה. כולל גם הקינוחים, שבין כה וכה רוב האנשים בכלל לא נשארים עד לשעה שבה מגישים אותם, ולמרות שהכל פרווה וזה לא ממש טעים ממילא. נראה לי שבזה הצלחתי להרגיע אותה, כי שמתי לב שהיא הפנתה את מבטה ממני הצידה.
ההשתהות שלה נתנה לי עוד כמה דקות להסתכל על המלצרית הצעירה, שהסתובבה ליד המטבח באותו רגע. מעניין אם היא עושה גם מסיבות רווקים, הרהרתי.
מעניין אם הם יביאו חשפנית, זה יהיה מצחיק
אמנם יש עוד זמן עד החתונה, אבל החבר'ה כבר לוחצים עלי לתת להם תאריכים פנויים למסיבה שהם רוצים לארגן. האמת, אני לא ממש מתחבר לטרנד הזה. ערב שבו נדחפים יותר מדי גברים בבגד ים לג'קוזי קטן מדי עם אלכוהול ופלייסטיישן בכלל לא נחשב מסיבה בעיניי. אם הייתי הומו זה היה עבורי סתם עוד יום שישי רגיל.
מעניין אם הם יביאו חשפנית, זה יהיה מצחיק. למרות שגם את הקטע הזה לא ממש קלטתי. תכל'ס, מה הביג-דיל בלראות בחורה ערומה? אפשר לחשוב. הן אפילו לא כוסיות כמו שרואים בכול סרטי הקולג' האמריקנים האלה. בדרך כלל זו איזושהי עולה חדשה שעושה השלמת הכנסה למשכורת הקופאית שלה בסופר, ולא סטודנטית לוהטת לווטרינריה שחוסכת כסף לשכר לימוד. אולי אני אגיד להם להזמין את המלצרית הזאת, מעניין אם היא עושה חלטורות מהצד. היא יכולה לשים על עצמה סושי כמו סמנתה מ"סקס והעיר הגדולה", הסרט.
בעצם כשאני חושב על זה, דווקא יותר מסקרן אותי לראות מה קורה במסיבת רווקות. הייתי נותן את יד ימיני (ומסכים שלשוני תדבק לחיכי) כדי להיות זבוב על הקיר במסיבת רווקות.
מבין כל החברות של קרן, היה ברור שיסמין תתנדב לארגן את מסיבת הרווקות שלה. הרי כשטבעו את המונח סקסיות, היא היתה ההשראה. הבחורה הזאת ספק הולכת ספק מטופפת לה במין ענטוז שכזה, שאני חושב שאין מצב שמישהו מפספס את החוטיני שתמיד מבצבץ לה מהמכנסיים. אני כמעט בטוח שפעם לפני כמה שנים, קראו לה "קנדי" והיא היתה בעצמה חשפנית, אולי אפילו במקום אקזוטי ומסעיר כמו לאס וגאס. בטח אז היא עשתה את הקעקוע טרייבל הזה על הגב התחתון מעל התחת. היא בטח תארגן מסיבה מלאת חטאים, שכל הבנות יצטרכו שם אחר כך טבילה במקווה לפני שיגיעו לחתונה. אוף. פתאום ערב של פלייסטיישן ובירות נראה ממש עלוב בהשוואה.
לפתע הגיח מאחוריי אחד המלצרים, ידיו היו עמוסות לעייפה בצלחות זעירות שעל כל אחת מהן התנוסס קינוח צבעוני אחר. "תגיד גם באירוע עצמו המנות יהיו מושקעות כל כך? או שכמו בפרסומות בטלוויזיה אתם מוסיפים באותיות הקטנות שהתמונות הן להמחשה בלבד", צחקתי איתו.
קרן הסתכלה עלי במבט עייף וחייכה חיוך קלוש. הקמט המוכר ליד עין שמאל לא הפציע הפעם.
"נו אז מה אתם אומרים על המנות שלנו" נשמע קולה של המלצרית הצעירה ושחורת השיער לידינו. העיניים שלי שוב התבייתו על החזה שלה יותר מהר ממהירות פינוי הבופה אחרי החופה. כן. אין ספק, בלי חזייה. יאללה, הצעירות של היום....
קרן ניערה את ראשה כאילו לצאת מהעייפות שנפלה עליה והשיבה למלצרית שהכל ממש טעים - "הכי טעים שאכלנו עד כה", אמרה בחיוך מאולץ.
"נו, אתם בטח אומרים את זה לכולם", אמרה לנו המלצרית . "נכון", קפצתי מיד, שמח על ההזדמנות השנונה שניתנה לי להצטרף לשיחה.
קרן סוף סוף השתחררה ונתנה לעצמה לצחוק מכל הלב, עד כדי כך שקצת מוס שוקולד יצא מנחירי אפה הקטנטן. כשהבחינה בכך – היא רק צחקה עוד יותר. רווח לי. החתונה מתקרבת בצעדי ענק, ויש לנו תקופה עמוסת מטלות וסידורים עכשיו. יש לארגן המון עניינים, והדבר האחרון שאני צריך זה שהיא תהיה מצוברחת או עצבנית.
חתונות הפכו לתחרויות סמויות של אכול כפי יכולתך
יותר מאוחר, באוטו בדרכנו הביתה, השווינו בין כל מה שטעמנו היום. קרפצ'יו בחומץ בלסמי, במיץ לימון או גם וגם. דג סלמון עם נגיעות רוזמרין או פילה מוסר. אכן, הבחירה קשה. איפה הימים של בשר "לשון" ואורז עם צימוקים ושקדים. נראה לי שחתונות הפכו לתחרויות סמויות של אכול כפי יכולתך, או בנוסח מעודכן- אכול כפי צ'קך... כל אחד מעמיס על הצלחת שלו וטוחן, רק כדי לא לצאת פראייר- העיקר שלפחות מכסים את גובה המתנה.
הרעיון של פיתות עם חומוס שוב קסם לי.
כשהגענו לבסוף, מצאתי חנייה בדיוק מתחת לבניין שלנו. "תראי איזה חנייה אדירה מצאנו", שיתפתי את קרן בהתרגשות הרגעית שאחזה בי. "אחרי כל כך הרבה אוכל, לא נראה לי שהיינו מצליחים לזוז אם לא היינו מוצאים חנייה ממש קרובה".
הוצאתי את המפתח מהסוויץ' ויד שמאל שלי כבר אחזה בידית הדלת כדי לפתוח אותה, כשידה של קרן נגעה בזרועי הימנית. "חכה שנייה", אמרה, פתאום קולה היה חזק וברור עד שחשבתי שזה הקול של השדרנית ברדיו וששכחתי לכבות אותו.
במוחי כבר הכנתי תירוץ לשאלה "מדוע נעצתי מבטים במלצרית הצעירה, והאם אני חושב שהיא לא שמה לב". רק שבסופו של דבר לא הזדקקתי לתירוץ הזה, שכן קרן פתחה שוב את פיה ואמרה משפט שנדמה היה לי שרוקן ממנה את כל מאגרי האנרגיה ותעצומות הנפש שהיו בה. מיד לאחריו היא נראתה כה עייפה ומדולדלת, עד שהתקרבתי אליה כדי לתת לה חיבוק.
כמה עשיריות שנייה אחר כך קפאתי, ואז הורדתי ממנה את ידי ונסוגותי. סוף סוף חילחלו והגיעו לחלק במוח אצלי שאחראי על הקליטה וההבנה המילים - "בגדתי בך".
לפנייה לכתב/ת 
באיזשהו שלב הרגשתי כמו יהודה ברקן ב"צ'ארלי וחצי"
צילום: jupiter
מומלצים
