הילד בא, הסקס הלך: איך מחזירים אותם למיטה?

בפגישה הראשונה עם נשים בהריון אני מבצעת אולטרסאונד לאישור גיל ההריון ומסבירה על בדיקות שחייבים לבצע מבחינה בריאותית, כמו בדיקות דם למיניהן, ובדיקות רשות, שמטרתן לברר נתונים נוספים על העובר, כמו בדיקות גנטיות, שקיפות עורפית, סקירות מערכות למיניהן, חלבון עוברי ומי שפיר.

אני מדגישה שהריון רגיל אינו מחלה. מתרחשים בו שינויים גופניים, חלקם בתחילת ההריון, המתבטאים בבחילות ובעייפות רבה, וחלקם הדרגתיים, כמו גדילת הבטן עם התקדמות ההריון. אבל אישה יכולה להמשיך באורחות חייה הרגילים: לאכול מה שהיא רוצה, לקיים יחסי מין, לטייל ולעשות ספורט, אלא אם היא חשה רע במיוחד או שמופיעות בעיות בהריון.

זוגות בהריון רגיל בדרך כלל לא פונים ולא שואלים על יחסי מין במהלך הריון. אבל מתברר שיש נשים שלחצו מאוד על קיום יחסי מין בימים המתאימים וממעיטות בקיום יחסי מין בהריון, יש נשים שהחשק המיני שלהן בהריון עולה, ויש כאלה שממשיכות כמנהגן מקדם. גם הגברים מגיבים באופן דומה: חלקם חוששים שיפגעו בעובר במהלך יחסי המין, חלקם נרתעים מגוף האישה המשתנה, ואחרים ממשיכים להיות מלאי חשק כתמיד.

העובדה שהמיניות בתקופת ההריון לא זוכה להתייחסות רבה מדי נובעת קרוב לוודאי מכך שזו תקופה קצרה יחסית בחיי אדם, שחולפת כעבור תשעה חודשים. קצרה, אך השפעתה ארוכת טווח. רוב הזוגות שמגיעים להתייעצות בגלל קושי בתחום המיני באים אחרי הלידה ובדרך כלל אחרי כמה לידות.

ברוב המקרים לאחר הלידה הראשונה בני הזוג עסוקים בבניית דרכם בכמה תחומים, בניית הדרך המקצועית והכלכלית, בניית בית, וכל זה תוך כדי זוגיות והורות טרייה. הדרך המקצועית והכלכלית אולי ברורה יותר, הזוגיות וההורות אינן בעלות מטרות ואבני דרך מוגדרות, מעבר לרצון של שני בני הזוג שיהיה נעים וטוב. זוגות רבים נתקלים בשלב הזה בקשיים בתחום המיני, אך רק מעטים פונים לעזרה בזמן.

"אבל את אמא"  

הזוג שהגיע למרפאתי היה בסוף שנות ה‭20-‬ לחייו, תחילת שנות ה‭.30-‬ הם באו כמה חודשים אחרי הלידה הראשונה, שלה חיכו בקוצר רוח. שניהם קרייריסטים, תיכננו היטב את זמן הכניסה להריון, קנו את העגלה הכי נחשבת וסידרו לרך הנולד,

 שגם קיבל שם אופנתי, חדר מעוצב. למעשה החיים שלהם מוקפדים לגמרי.

הנחתי שהם לא באו אליי כדי לספר לי על החלקים המסודרים בחייהם, אלא כדי שאסדר להם את המיטה הזוגית. די מהר התברר שאחרי הלידה הוא סירב לקיים איתה יחסי מין בתואנות שונות ומשונות. החל מעומס בעבודה וכלה בכאב ראש – אותו תירוץ ששמור ברוב המקרים לנשים.

הם סיפרו על אהבה ועל שיתוף, על תקשורת מצוינת ועל חלוקת נטל הטיפול בילד. המין ביניהם לפני ההריון ובמהלכו היה טוב ונעים, ושניהם היו מרוצים ממנו. הם הלכו ביחד לקורס הכנה ללידה ונהנו ממנו מאוד. הוא היה שותף בלידה, ולדבריו זו הייתה חוויה מדהימה. שניהם רצו את ההריון ואת הילד ואפילו פינטזו בהומור באיזו אוניברסיטה ילמד.

לפני הלידה שניהם יזמו יחסי מין והרגישו שהייתה ביניהם התאמה מינית טובה. הוא לא ממש יודע להסביר מה מונע ממנו לרצות מין. הוא מרגיש לחץ, הוא מרגיש שהיא לוחצת עליו לקיים יחסי מין, והלחץ מכבה אותו. היא סיפרה שהחשק המיני חזר לה מהר, היא מרגישה מאוד אנרגטית ולא מצליחה להבין מה קרה לבעלה האהוב.

ביקשתי שיתארו את הזוגיות שלהם עד לידת התינוק. הם עבדו עד מאוחר, התאמנו בחדר כושר, הלכו לבלות ונפגשו עם חברים. כעת הוא ממשיך בעבודתו כמו קודם, היא נמצאת בחופשת לידה ארוכה. שניהם ממשיכים באימוני הכושר, אבל פחות מבלים ופחות נפגשים עם חברים. הוא מרגיש שיש לה פחות זמן אליו ושהיא אינה מעניקה לו די תשומת לב.

היא מצידה מרגישה שהיא תקועה בבית עם הילד ועסוקה במטלות יומיומיות משמימות. היא מאוד אוהבת את התינוק שלה, אבל כשבעלה מגיע הביתה היא זקוקה לתשומת לב. היא רוצה להרגיש אישה ולא רק אמא. הוא הביט עליה ואמר: "אבל את אמא‭."‬

הייתה לי התלבטות מסוימת אם להמשיך להיפגש איתם ביחד או לזמן כל אחד מהם לחוד. הייתה לי הרגשה שכל אחד מהם כעת רגיש ופגיע במיוחד. בסופו של דבר החלטתי להזמין כל אחד בנפרד.

למצוא את אבא  

היא דיברה על השינוי שחל בגופה, על כך שלא הצליחה לחזור למשקלה הקודם, על כך שהיא מיניקה והחזה שלה גדול ומגיר חלב גם בין ההנקות. היא מרגישה שהפסיקה להיות מבחינתו אישה נאה וסקסית כמו שהייתה קודם. היא לא מרגישה מושכת והיא נעלבת מפני שהוא אינו מחזק אותה בתחום הזה. היא לא לגמרי בטוחה שמתחשק לה לקיים יחסי מין, כמו שהיא זקוקה לחיזוקים ולחיזורים שלו.

שמחתי לדעת שהיא מבינה שהקושי שלה עם עצמה והצורך שלה בחיזוקים הם שגורמים לה ללחוץ עליו לקיים יחסי מין. היא אמרה שהוא מעולם לא נהג לפרגן לה בקול רם, אבל עד הלידה הכל התנהל נכון ולשביעות רצונה. גם שביעות הרצון שלה מעצמה הייתה גדולה יותר, כמובן.

הפגישה איתו הייתה מורכבת יותר. הוא אמר שהוא אוהב ומעריך אותה. הוא מאוד אהב את איך שהיא נראתה בהריון, וגם היום הוא חושב שהיא נראית נפלא. אז איפה הבעיה, שאלתי. הוא אמר שאיננו יודע. אולי העובדה שהיא הפכה לאמא, אולי העובדה שתשומת הלב שהעניקה לו בעבר ניתנת עכשיו לתינוק.

נשמע שהוא מרגיש קצת כמו ילד מבולבל. מצד אחד, הוא ילד של האמא החדשה שקמה לו בביתו, ועם אמהות כידוע לא מקיימים יחסי מין. מצד שני, הוא ילד שילד אחר לקח לו את תשומת הלב, והוא כועס ומביע את כעסו בהימנעות, במקרה הזה ממין.

הקושי לחזור לזוגיות טובה וליצור הורות טובה במקביל שכיח מאוד, אך כאמור מעטים באים לקבל עזרה. מטרת הטיפול בהם הייתה לבנות את הבגרות ואת הדימוי העצמי של כל אחד מהם בנפרד ואת הזהות ההורית והזוגית שלהם.

איתה שוחחתי על הדימוי הנשי שלה, על משמעות הגוף שלה ועל היכולת לאהוב אותו גם אם אינו נראה כמו קודם. שלחתי אותה לראות את התוכנית הפאתטית אבל האמיתית כל כך, 'איך להיראות טוב בעירום‭.'‬ רציתי שהיא תצליח לאהוב את עצמה בלי קשר למה שבעלה אומר או חושב. הרי אם לא נאהב את עצמנו, גם אם מישהו יביע את אהבתו אלינו באלפי דרכים לא נצליח להאמין לו. המהלך הזה היה בסך הכל קל. היא נראתה טוב גם כך והייתה צריכה לסמוך על עצמה ועל הנשיות שלה. היא הייתה צריכה גם להאמין שהאמהות לא פוגעת במיניות שלה אלא להפך – היא הגשימה עוד משימה נשית.

איתו שוחחתי על משמעות האבהות בעיניו. התברר שלא הייתה בחייו דמות אבהית משמעותית, אלא אמא דומיננטית. לא

 היה לו ברור איך לתפקד כאבא, ואשתו התנהלה ביעילות בוטחת כמו שראה אצל אמא שלו. היה לו קשה עם השינוי בתפקיד מבן זוג מחזר לאבא תועה. הגדרנו ביחד איך היה רוצה לראות את עצמו כהורה, בין השאר על ידי כך שעסקנו בחוסר בדמות אב בילדותו. חיזקנו את הדימוי שלו כגבר ואת הרצונות שלו במסגרת היותו גבר.

בהמשך שוחחנו ביחד על הקשיים ועל הצרכים הכוללים של כל אחד מהם בלי קשר למין. הם הבינו כל אחד את הקושי שלו, ולמדו לחזק את המקומות החלשים של האחר. הזוגיות וההורות שלהם היו מודעות ובוטחות יותר, ומשם גם המיניות חזרה להיות משוחררת וטבעית כמו שהייתה לפני הלידה.

עם לידת תינוק נוספות מטלות טכניות ורגשיות: יצור חדש נכנס לחיים ודורש תשומת לב רבה ולמידה של מיומנויות חיים, שלא היו חלק אינטגרלי מהחיים הקודמים. השינוי בחלוקת האנרגיה גורם גם לשינוי במאזן הכוחות הזוגי. האישה מעניקה יותר תשומת לב לתינוק התלוי בה, ולעיתים הגבר נדחק לפינה ומתרחק: הוא מרגיש דחוי ופחות בעל ערך, כיוון שלפחות בהתחלה חלקו בטיפול ביילוד קטן יותר. חשוב להתייחס לשינוי ולשוחח על הרגשות הנלווים אליו, ולא לטאטא אותם מתחת לשטיח.

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בי"ח בילינסון