הגאות היא קנטטה של באך

גרגורי דז'אניקיאן - שיעור בגיאוגרפיה

אין ארץ ששמה ארמניה

מורה לגיאוגרפיה בכיתה ט"ית, 1999

הַאִם הִיא עַל הַמַּפָּה שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא

בְּכִיסִי, מְקֻמֶּטֶת

מֵאָה פְּעָמִים, מֵאָה

גְּבוּלוֹת שׁוֹנִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים?

בְּדִמְיוֹנִי

עַל שְׂפַת הָאוֹקְיָנוֹס?

הַמַּעֲמִיקָה לְהִשְׁתַּקֵּעַ עִם כָּל צַעַד?

כֵּן, כָּאן הִיא כְּמַטְבֵּעַ שֶׁל לַהֲטוּטָר

בְּכַף יָדִי?

לְתוֹךְ קִפְלֵי הַהִיסְטוֹרְיָה הָאֲפֵלִים יוֹתֵר,

הֲאוּכַל לִזְכֹּר אֶת זְרִיחָתָהּ

אוֹ לוֹמַר זָהָב כְּמוֹ הַטַּבַּעַת שֶׁל סָבִי

אוֹ הַנְּקֻדּוֹת בְּעֵינֵי אִמִּי?

יְחַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּקִרְקוּשׁ סַכִּינִים,

הָבָה אֶעֱצֹם אֶת עֵינַי, אֶרְכַּב עַל הָרוּחַ

הַצּוֹנַחַת מֵהַקַּוְקָז אֶל כְּפָר כָּלְשֶׁהוּ:

הַמִּתְנַשְּׂאִים בְּכָל חָצֵר,

יְלָדִים מִשְׁתּוֹבְבִים כִּכְבָשִׂים

בְּטֶרֶם שְׁחִיטָה?

שֶׁבְּתוֹךְ הָאָרֶץ שֶׁאִישׁ אֵינוֹ זוֹכֵר

וְהֵיכַן מַפַּת הַצַּעַר הָהוּא?

חתימת ההסכם בין ארמניה לטורקיה (צילום: AFP)

גְּרֵגוֹרִי דְּזַ'אנִיקְיָאן נולד ב-1949 באלכסנדריה למשפחה ארמנית. בן שש היה כשהוריו היגרו לארה"ב. הוא פרופ' לספרות וראש המחלקה לכתיבה יוצרת באוניברסיטת פנסילבניה. מוטיב טבח-העם הארמני עובר כחוט השני בשירתו.

ואהאן טֶקֶיָאן - שיכחה

שִׁכְחָה. כןֵּ, אֲנִי אֶשְׁכַּח הַכֹּל.

בְּזֶה אַחַר זֶה. הַדְּרָכִים שֶׁחֲצִיתִי.

הַדְּרָכִים שֶּלֹּא. כָּל מַה שֶּׁקָרָה.

וְכָל מַה שֶּׁלֹּא.

אַף לֹא לִגְרֹר אֶת הֶעָבָר הַשּׁוֹתֵק, אוֹ אוֹתוֹ "אֲנִי"

שֶׁהָיָה יָפֶה יוֹתֵר וְגָדוֹל יוֹתֵר

מִמַּה שֶּׁיָּכֹלְתִּי אֵי פַּעַם לִהְיוֹת.

הַמְעַרְפְּלוֹת אֶת מַחְשַׁבְתִּי וּרְאִיָּתִי,

וְאַנִּיחַ לְלִבִּי לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּגָוְעוֹ.

מָוֶת, הָאַתָּה הוּא כָּאן? בֹּקֶר טוֹב.

אוֹ שֶׁמָּא אֹמָר חֲשֵׁכָה טוֹבָה?

• התרגום לעברית נעשה מהנוסח האנגלי, שהתקינה דיאנה דֶר הוֹוָאנסיָאן מהשיר הארמני המקורי 
  

המשורר ואהאן טֶקֶיָאן (1878-1945) ניצל מהטבח של 1915, משום ששהה אז בירושלים לצרכי עסקים. כשהגיעו לאוזניו החדשות על הזוועה יצא מירושלים לקהיר ושם חי בגלות עד מותו. משוררים ארמנים אחרים לא היו בני מזל כמוהו.

פיטר באלאקיאן - אליס איילנד

הַגֵּאוּת הִיא קַנְטָטָה שֶׁל בַּאךְ.

הַחוֹף הוֹא צַוָּארוֹ הַתָּפוּחַ שֶׁל יִצְחָק.

הַגֵּאוּת הִיא קִינָה שֶׁל לְשָׁמִים לְבָנִים.

הַחוֹף חָפְשִׁי. מְכוֹנַת קוֹלָה חֲלוּדָה מִלְּתַפְקֵד.

יֵשׁ כָּאן מַה שֶּלֹּא תִּצְטָרֵךְ לְעוֹלָם:

חֶבְלֵי-פִּשְׁתִּים, קַרְצָפוֹת-סוּסִים, יַרְקָן וּמוֹשְׁק,

סֵפֶל חַרְסִינָה שֶׁהוּעַף הַמִּדְבָּרָה -

גַּרְבַּיִם שֶׁפָּסְעוּ לְסוּרְיָה בְּ-1915.

עַל הַסְּלָעִים אֵי אֵלוּ כְּבָשִׂים וְאַיָּלִים

מְלַחֲכִים בַּחֲשֵׁכָה הַחִיצוֹנִית.

רַעֲמוֹת קַו-הַחוֹף פּוֹרְעוֹת אֶת שְׁעַרְךָ.

לְטַבַּעַת סַפִּיר אֵין אֶצְבָּע.

הַעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים וְהָאַצּוֹת צָפִים כְּמִטָּה,

וְהַשְּׁחָפִים נְטוּלֵי-הַדָּם -

שֶׁנְּשִׁימוֹתֵיהֶם יַדִּיפוּ אֶת צַחֲנַת כֻּלָּנוּ

אִם נְנַשֵּׁק אֶת מַקּוֹרֵיהֶם -

מְכַרְסְמִים אֶת הַמֵּתִים.

המשורר פִּיטֶר בּאלאקיָאן נולד ב-1951 למשפחה ארמנית בניו ג'רזי, וקיבל את תואר הדוקטור ללימודים אמריקאיים מאוניברסיטת בראון היוקרתית. הוא פרופסור לספרות וראש המחלקה לכתיבה יוצרת באוניברסיטת קולגייט. אליס איילנד - בעבר התחנה בנמל ניו יורק שדרכה נכנסו המוני מהגרים לארה"ב.

אם יאשרו בתי-הנבחרים של ארמניה וטורקיה את ההסכם שנחתם לאחרונה, לאחר מו"מ ארוך, קשה ופתלתול, יבוא קץ, לפחות פורמלי, לתהום המפרידה כמעט מאה שנה בין שתי האומות. אכן, זה יהיה מאורע היסטורי במלוא מובן המילה, אף כי ספק גדול אם כל ההסכמים שבעולם עשויים למחוק מתודעת יורשי הקורבנות מה שהיסטוריונים מכנים "טבח-העם המודרני הראשון".

בנעוריי קראתי את "ארבעים הימים של מוסה דאג", הרומן הגדול של פראנץ וֶרְפֶל, הסופר האוסטרי-יהודי, על הטרגדיה הארמנית, שתרגומו מגרמנית לעברית גם יצא בישראל, ורישומו נחקק בתודעתי. לימים למדתי שאהרון אהרונסון שלנו, הבוטניקאי הדגול, מגלה "אֵם החיטה", עשה בקושטא כשהתחוללה השואה שבה ניספו מיליון ומחצית המיליון מבני המיעוט הארמני באימפריה העות'מנית.

כשחזר ארצה יסד את מחתרת ניל"י, שכן חשש שהשלטון התורכי עלול להמיט גורל דומה על הישוב היהודי

בארץ ישראל. מאז קראתי את אשר קראתי על-אודות הגנוסייד הזה, שקדם בסך הכל בפחות משלושים שנה לשואה שקטלה שישה מיליון מיהודי אירופה, ובאחד המחקרים אף מצאתי טוענים שמהנדסי-תעבורה גרמנים תיכננו בשביל הטורקים, בעלי-בריתם במלחמת העולם הראשונה, את רשת הרכבות שהסיעה המוני ארמנים למותם במדבר הסורי.

ימים מספר לפני פלישת הגרמנים לפולין ב-1 בספטמבר 1939, בדיון שערך אדולף היטלר עם הקבינט הצבאי שלו, הציג לשומעיו שאלה רטורית: "מי, אחרי ככלות הכל, מדבר היום על השמדת הארמנים?"

וו.ה. אוֹדֶן אמר ש"שום שיר, גם הגדול שבשירים, לא הציל אף לא יהודי אחד מכבשני אושוויץ". ואף על פי כן, השירה, כמו ענפי אמנות אחרים, כשהיא ממלאת תפקיד כלשהו בחיזוק הזיכרון ההיסטורי - אין ערוך לחשיבותה.