מיהו יהודי, גרסת 2009

קוראים לי מרב יודילוביץ' ואני אשכנזיה. כלומר, נולדתי בארץ. גם ההורים שלי נולדו בישראל, אבל לצורך הסר ספק, מבחינה גנטית, אני נחשבת כאשכנזיה. הגנום המשפחתי שלי, שעניין לפני שבעה עשורים את אדולף היטלר, אינו אמור לעניין אף אחד מקוראיי, ובכל זאת, בימים אלה יש מי שמבקש בישראל, מקום מפלטו של העם היהודי, לחזור ולהציב את המורשת הגנטית במרכז הבמה.

ח"כ לוי מקריאה את הדוח. מאמץ לפילוג חברתי (צילום: ערוץ הכנסת)

מאז שהוצף אל פני השטח אותו "דין וחשבון" מעוות שהנפיק הגוף המכנה עצמו "קואליציית הארגונים, היוצרים והיוצרות לחלוקה שוויונית של תקציבי התרבות", אני מוצאת עצמי מפשפשת שלא מרצוני בהיסטוריה הגנטית המשפחתית של יוצרים ישראלים וכאלה העושים במלאכת התרבות בארץ.

הם יוצאים מתוך נקודת הנחה שאם מדיניות התרבות בישראל אינה בוחרת לפלח את הקצאותיה על פי קריטריונים מְפַלגים שמגדירים עשייה מתוך שוני, היא גזענית ומפלה. אך האם בזאת אין הם פוסלים במומם?

הם מדברים על תרבות הגמונית שנשלטת על ידי האשכנזים תוך מצגת מקוממת של נתונים דמגוגיים וטענות מגוחכות על סיווג התרבות המערבית כ"תרבות גבוהה" מול תרבות מזרחית שמופלית לרעה. "על פי קריטריוני ההקצאה הנקוטים כיום, תרבות מזרחית היא תרבות נחותה שאינה ראיה כלל לתקצוב ולהכרה ממסדית", הם טוענים. זה נשמע מקומם, אבל זה ריק מתוכן ויותר מכך - זה מסוכן.

מברדנשווילי ועד שוחט

מהי בדיוק אותה "תרבות מערבית גבוהה" שכל כך משוקצת בעיניהם? ומיהם מוביליה שכעת נדרשים "לצאת מהארון"? האם כשיוסף ברדנשווילי מלחין עבור האופרה הישראלית את יצירתו של א.ב יהושע, "מסע אל תום האלף", שלא יכולה היתה להיווצר בשום מקום אחר למעט המזרח התיכון ומביאה אל במת האופרה מוטיבים וכלים מן המזרח, הוא עובד את המוֹלֶך האשכנזי? האם מישהו בכלל יודע מהו מוצאו העדתי של יהושע? האם זה רלבנטי?

התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של שוחט. רוח "מערבית-גבוהה"?

האם מיצירתו של גיל שוחט - פסנתרן, מלחין ומנצח מחונן שכתב אופרות ויצירות כֶּליוֹת רבות עבור תזמורות בישראל ובחו"ל - מנשבת רוח "מערבית-גבוהה" או אולי בכל זאת עומדת לו זכות בנים, כבן לאב ממוצא עיראקי?

כותבי הדוח מדברים על אי שיקוף אוכלוסייתה המגוונת של ישראל גם במנגנוני הביורוקרטיה הניהולית של התרבות ומתייחסים בין היתר לתפקידים מרכזיים בפקידות הגבוהה ובעמדות ניהול המוסדות המתוקצבים.

אז נכון, במהלך 12 השנים האחרונות עמד בראש מנהל תרבות יהודי ממוצא אשכנזי, אך יש שטוענים כי ממלאת מקומו בהיררכיה היא ממוצא מזרחי גאה.

חמתם של הכותבים בוערת אל מול התיאטרון הישראלי שלטענתם פונה מאז לידתו בשנות ה-20 של המאה הקודמת לקבוצה אשכנזית ששותפה בהכוונתו. מים רבים זרמו בירקון מאז הובלה קבוצת המשוגעים שהנהיג וכטנגוב במוסקבה לתל-אביב וכיום ממנכ"לים את "הבימה" במשותף שני ילידי הארץ, בנים למשפחות מזרחיות.

זעקת בני התערובת

בואו נדבר לרגע על התיאטרון הישראלי שלדידם של כותבי הדוח אינו מייצג את המזרחי, לא נותן לו ביטוי וחסר את הפלורליזם התרבותי שבשמו הם ששים כל כך לצאת אלי קרב. לאן בתוך מצגת השווא המפוררת והמפלגת שהם מבקשים להביא כנתון, משתייכות הצגות מקור נפלאות כמו "הצמה של אבא" מאת רמי דנון ואמנון לוי (שאחראים גם על "תיקון חצות" ו"גפן בלאדי"), "הבדלה" של שמואל הספרי או "תפוחים מן המדבר" של סביון ליברכט?

ליברכט. האם רק למזרחיים מותר לכתוב מחזה מזרחי? (צילום: גדי דגון)

תוך כדי כתיבה אני חושבת, האם זה "בסדר" שמחזה שנכתב על ידי אשכנזית גמורה כמו ליברכט ידבר על מזרחיים או שאולי כתיבת מחזה על מזרחיים היא פררוגטיבה ששמורה בבלעדיות רק למי ששם משפחתו הוא דנון או הספרי?

משהו קרה במהלך 61 שנותיה של מדינת ישראל. בסיר ההיתוך שבישלה הציונות המודרנית, התחברו לתבשיל אחד טעים ומגוון שלל עדות ישראל. התחברנו, והאובססיה להפריד את התבשיל למרכיביו, לא רק תמוהה אלא גם מובילה למגמה מפחידה שמשמרת הפרדה על רקע גזעי.

בספירת המלאי שמציג הדוח, "מזרחי" הוא יליד אסיה-אפריקה או מי שאביו יליד אסיה-אפריקה. ומה לגבי אותם שספגו בבית את שתי התרבויות ושילבו ומיזגו בתוך הביוגרפיה שלהם בין מזרח למערב? האם כותבי הדוח יכולים להצביע בוודאות ולזהות מיהו יוצר מזרחי או מערבי? האם השאלה הזו - בת דודה רחוקה של השאלה מיהו יהודי - בכלל צריכה להישאל בישראל 2009?

כוכבי התיאטרון הלאומי המשתפץ. שפת התיאטרון של היום היא אוניברסלית

היום בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי משחקים אשכנזים ומזרחיים, יהודים וערבים - בערבוביה. ביחד הם יוצרים תרבות ישראלית שמדברת בשפה אוניברסלית. אין ספק שנוכחותה של התרבות הערבית, הבדואית והאתיופית על הבמה של התיאטרון הישראלי מצומצמת עד אפסית, אבל בכל הנוגע לעיקר טענות הדוח שמתייחסות לפלח האוכלוסיה המזרחית, מדובר בעיוות מציאות.

חלוקת תקציב התיאטרון נמדדת לא על פי מוצא ועדות, אלא על פי קריטריונים מדידים. אין סיבה שתיאטרון שכמעט ואינו עומד בתנאי הסף יזכה לתקצוב חורג כדי להשתיק את הרוחות. הניסיון לשוות לחלוקת התקציב גוון גזעני, לוקה בעצמו בגזענות. ממש כמו הטענה שמתייחסת לבלימת תיאטרון המציג את היהודי המזרחי. לתיאטרון הישראלי יש ארבעה מיליון צופים בשנה. ספק אם הקהל שמורכב - יש לשער - מאשכנזים ומזרחיים גודש את האולמות בהיקפים שכאלה רק כדי לגלות שהוא נפקד מבמתו.

עג'מי, זה של אשכנזים?

מרגיזה לא פחות התייחסותו של הדוח אל עולם המחול הישראלי המוגדר בו כמערבי או מודרני. הדוח מצטעק על כך שלהקת ענבל ("הלהקה הישראלית היחידה בעלת ייחוד תרבותי מזרחי"), מתוקצבת על ידי המנהל תחת תקנת "מורשת עדות ישראל" (שמתוך 8.8 מיליון שקלים כספי התקנה, 5.5 מיליון שקלים מוקצבים למוסדות שמוגדרים כבעלי אוריינטציה מזרחית) ולא תחת התקציב הכללי.

האם בקרוב רקדנים יצטרכו לדווח על מוצאם? (צילום: ג'ייסון האריס)

מהדוח ניתן להסיק שעובדה זו מסמנת לכאורה את התייחסותו המבטלת של הממסד כלפי הלהקה שייסדה כלת פרס ישראל, שרה לוי תנאי. במשרד התרבות מדגישים כי לא מדובר בהחלטת המשרד לתקצב את "ענבל" מתקנת מורשת אלא בבחירת הנהלת הלהקה ועל פי העדפתם.