אם רציתי להיתפס בבגידה, למה אני שבור?
"רצית שאשתך תתפוס אותך", אמר לי הפסיכולוג. אם כל כך רציתי, למה אני לא מפסיק לבכות כבר חודש? ולמה אני מוכן להתחייב לכל דבר שהיא תרצה ממני כרגע, כולל זמן איכות עם אמא שלה וסבתא שלה, וכולל, רחמנא ליצלן, טיפול זוגי , ובלבד שתתן לי לחזור הביתה? הביס הבאמת אחרון של הסטייק
"אתה רצית שאשתך תתפוס אותך בוגד!" אמר לי הפסיכולוג כשחזרתי אליו מוכה ושבור, אחרי שאשתי תפסה אותי וזרקה אותי מהבית ומהחיים שלה.
אל תחכו לתשובה ממני. אני עצמי מחכה, ואני בטוח שכשהפסיכולוג שלי יגמור לשפץ את הווילה, ו/או ימאס לו ממני לגמרי – אני אקבל את התשובה. ואז אני מבטיח לשתף אתכם.
הוא היה מלא אמפתיה, סימפתיה, אולי רק טיפ-טיפה שמח על הפציינט שחזר אליו, שהפעם יצטרך הרבה יותר זמן טיפול כדי להתאושש ולהתגבר. זמן שנמדד בתעריף שעה שלא השתנה מהטיפול הקודם, כמובן אם מחשבים הצמדה לדולר בשנותיו הטובות והצמדה למדד מחירי הדיור במנהטן מאז הגיעו אליה המתיישבים הראשונים ועד פרוץ המשבר של 2008.
מה זאת אומרת רציתי להיתפס?! אם כל כך רציתי, למה אני מרוסק עכשיו ולא מפסיק לבכות כבר חודש? ולמה אני מוכן להתחייב לכל דבר בעולם שהיא תרצה ממני כרגע, כולל זמן איכות עם אמא שלה וסבתא שלה, וכולל, רחמנא ליצלן, טיפול זוגי , ובלבד שתתן לי לחזור הביתה?
הפסיכולוג נתן לי הסבר מנומק על התת מודע ובלה בלה בלה. אני לא יודע אם הוא צודק או לא, אני רק יודע שאני אכן שבור, נשבר כל יום מחדש, ואומר לכם, הגברים שחושבים שלהם זה לא יקרה והם לא ייתפסו לעולם - זה יקרה! ובגדול! הסיבה היחידה שהאשה שלכם לא תפסה אתכם עד היום היא שהיא לא רצתה לתפוס אתכם. היא יודעת, או מרגישה, או שניהם. מפני שהיא אשה, שזה יצור שחוץ מזה שיש לו טוסיק ושדיים שגורמים לנו לעשות שטויות – יש לו גם חושים ותחושות ואבחנות ברמות ובתדרים שאנחנו הגברים אף פעם לא נתקרב אליהן.
והסיבה שהיא לא מציפה את הידע או ההרגשה שלה ומתעמתת אתכם / מגרשת אתכם/ נוקמת בכם – היא שהיא מעדיפה לא לעשות זאת כרגע .
היא תעשה את זה ברגע שהיא תרגיש חזקה מספיק
היא תעשה את זה, והיא תעשה את זה ברגע שהיא תרגיש חזקה מספיק להתמודד עם ההשלכות, ובדרך כלל זה יהיה הזמן בו אתה תהיה הכי פחות חזק והכי פחות מוכן לזה.
ואני הרי ידעתי את זה, יש לי הוכחה שחור על גבי מחשב: לפני שלוש שנים פרסמתי כאן בערוץ יחסים טור קבל עם ובוגדיו - יומנו של נואף: הביס האחרון של הסטייק - בו חזיתי את הקטסטרופה שמתקרבת אלי. אז למה לא עצרתי בזמן?
מבט מקצועי:
בגידה: לשם שינוי, על מצוקתו של הצד הפוגע
גלית לזר
הוא הגיע בגפו, נראה מדוכדך מאוד וחסר אונים. קשר מחוץ לנישואים שניהל במשך כשנה הסתיים, לאחר שאשתו חשפה את הרומן והציבה אולטימטום: אני או היא. במקביל, גם המאהבת דרשה שיבחר בינה לבין החוקית, ומיד
אז היום אני גרוש. החופש עליו חלמתי כל כך הרבה - כאן אצלי. אני יכול לצאת ולהתהולל עם מי שאני רוצה ללא פחד. אני עדיין נראה מעולה, אולי אפילו יותר טוב, ויש לי הצעות ואפשרויות למכביר. אבל עכשיו כבר לא בא לי, זה פחות מושך אותי.
אני מוצא את עצמי חושב על הילדוֹת שלי
כשאני כבר מכריח את עצמי לצאת עם מישהי, אני מוצא את עצמי חושב על הילדוֹת שלי ועל זה שעדיף לי ללכת לישון מוקדם, כדי שמחר אני אהיה ערני כשאני איתן. שלא לדבר על זה שהבחורות בדייטים שלי בדרך כלל מצליחות להתאפק מקסימום חצי שעה לתוך הדייט לפני שהן מתחילות לחקור אותי על תוכניותיי לפרק ב' בחיים ולשאול אותי שאלות שנשמעות בצורה מחשידה כמו שאלות הכנה וחזרה כללית, כחלק מתוכנית להציג אותי בפני אמא שלהן עוד השבוע.
מדהים שדווקא החופש הזה גרם לי להפסיק את המירוץ של להוכיח לעצמי, לצוד, לגרום לעוד בחורה להתמכר לגוף שלי.
האם זה הביס הבאמת-אחרון של הסטייק, או רק הפסקה לצורך התארגנות מחדש?
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על התמודדות עם בגידה
לפנייה לכתב/ת 
חזיתי את האסון שמתקרב. אז למה לא עצרתי בזמן?
צילום: index open
מומלצים
