תערוכת רפאים

בזמן שהשחקן ג'וני דפ הוכתר שוב כגבר הסקסי בעולם על ידי המגזין "פיפל", בצד השני של היבשת, זוכה השותף הוותיק שלו, הבמאי טים ברטון, בכבוד משל עצמו.

אתמול (א') נפתחה במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA, או "מומ"א" בעברית) בניו יורק תערוכת רטרוספקטיבה גדולה המוקדשת כולה לברטון ופועלו. התערוכה, שתרוץ בעיר עד ה-26 באפריל 2010, מכילה מעל 700 מוצגים הקשורים בעשייתו של ברטון מאז סרטו הראשון, "וינסנט" (1982) ועד היום. מדובר באחת מהתערוכות המסקרנות ביותר במוזיאון בעונת החורף הנוכחית, שמציגה את ברטון במלוא תפארתו כקולנוען בעל תפיסה ויזואלית ייחודית. ההתרגשות רק גברה כשיצא הסרטון אותו הכין ברטון בעצמו לקידום התערוכה.

טים ברטון מזמין אתכם לתערוכה במומ"א. לא תבואו?

ברטון בן ה-51 הוא מועמד אידיאלי לתערוכה מסוג זה. מצד אחד, מדובר בבמאי קולנוע שאחראי לכמה מהלהיטים הגדולים של שני העשורים האחרונים ("ביטלג'וס", "המספריים של אדוארד", "באטמן", "הסיוט שלפני חג המולד", "צ'ארלי בממלכת השוקולד" ועוד). מצד שני, ברטון הוא אמן ייחודי המציג סגנון ויזואלי מאופיין.

ברוכים הבאים לעולמו המופרע של טים ברטון (צילומים: AFP)

מאז ילדותו בקליפורניה, דרך לימודי האמנות ובהמשך בסרטיו, ברטון נמשך לצד הגותי והעגמומי של החיים, אך במקביל יצירתו וסגנונו מלאים בנגיעות ילדותיות ונאיביות. הוא אוהב לערבב מוות עם פנטזיה וסיוט עם קסם, ועושה הכל בעטיפה ציורית וקודרת אך גם מתקתקה ותינוקית. לא במקרה הוא מתואר במומ"א כ"אמן פופ סוריאליסטי".

מתבגר, אבל נשאר ילד

התערוכה שמוקדשת לברטון מציגה את הקו האמנותי הרציף שלו. לאורך השנים, הוצגו במומ"א כ-80 תערוכות המוקדשות לאמני קולנוע. היתרון של תערוכות מהסוג הוא שבאמצעות סקירה מקיפה הן מאפשרות לגלות את האמירה האמנותית של הבמאי, שלעיתים לוקח לה שנים להתפתח. ברטון, במקרה הזה, הוא הצלחה כפולה: מצד אחד אמן מעניין עם אמירה מובהקת, מצד שני הוא פונה לקהל הרחב, שמתייחס לתערוכה כמעין סיור בדיסנילנד.

ברטון לצד עבודותיו. לא רק במאי מוכשר

התערוכה נפתחת בקיר ענק המציג את הפילמוגרפיה המלאה של ברטון, כולל פרויקטים שנגנזו. בהמשך נכנסים לחלל המעוצב ברוח דמויות של ברטון (עם דגש חזק על "הסיוט שלפני חג המולד", אותו הוא דווקא לא ביים). חובבי המיינסטרים יתרגשו: התערוכה מציגה מזכרות נדירות מסרטים כמו "המספריים של אדוארד" ו"צ'ארלי בממלכת השוקולד", עם תלבושות, אביזרים ושרטוטים פרי ידיו של ברטון.

מזכרות מהלהיטים של שני העשורים האחרונים

אולם חוץ מממורביליה, יש כאן דגש חזק על יצירותיו לאורך השנים. התערוכה כוללת ציורים שברטון צייר כשהיה ילד צעיר, בובות שבנה (הן במסגרת לימודי האמנות והן בהמשך, כהכנה לסרטיו), איורי סטוריבורד שהכין, ספרים שכתב ואייר ולא פחות מעשרות פרויקטים שלא יצאו לפועל.

בעצם, אולי לא הרבה השתנה לאורך השנים

ברטון מתגלה בתערוכה לא רק כבמאי, אלא גם כצייר, צלם, מאייר ומספר סיפורים. שיטוט במקום מאפשר לגלות את העקביות בסגנונו של ברטון: המשיכה לקווים מעוגלים, לעיניים גדולות, לדמויות אפלוליות ושבריריות, שאולי מזכירות לו את הילד הדחוי שהיה פעם. התערוכה חושפת גם את ההתבגרות של ברטון, וכיצד למד לנכס את סגנונו המיוחד ליצירת להיטים קולנועיים.

המראה הגותי ממשיך איתו

כאן נחשפת סוגיה מעניינת: דווקא בשיטוט אל מול עושר מרהיב שכזה, עולה מחשבה שבעצם לא הרבה השתנה לאורך ציר

הזמן. מאז ציוריו של ברטון כילד בן 14 ועד להיטים כמו "הסיוט לפני חג המולד" אמנם חלה התפתחות ושכלול, אך העיקר נשמר. המראה הגותי/ילדותי, הקווים העגולים והניסיון למזג בין אימה ונשמה השתמרו היטב במשך 40 שנות היצירה.

למעשה, ניתן לראות שהחזרה על תכנים וסגנונות עיצוביים לא תמיד הוכיחה את עצמה, שכן כמה מסרטיו האחרונים היו מסחריים מדי ולא סיפקו את החדשנות

והקסם של פעם. המסקנה היא שמדובר בבמאי שלא תמיד שומר על רמה אחידה בסרטיו, אבל תמיד אחיד בחזונו האמנותי.

בכל מקרה, בין אם מסתכלים על התערוכה כעל תצוגת אמנות ובין אם כשיטוט נוסטלגי בין סרטיו של ברטון, מדובר בחווייה מומלצת. בינתיים מסתמן שמדובר בלהיט: המבקרים נוהרים, הסיורים הליליים במקום עמוסים עד אפס מקום, כנ"ל לגבי הסרטים המלווים את התערוכה ואירועים נוספים שקשורים לפרויקט. אין ספק, ברטון זכה פה בשירות לא רע סרטו הבא, " Alice in Wonderland", שאמור לצאת לאקרנים בארצות הברית במארס 2010.